רת"ק 18161-06-16 גרוס נ' תכלת תקשורת בע"מ

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב (כב' השופט משה תדמור ברנשטיין) מיום 25.5.16 בת"ק 32045-07-15 לפיו חויבה המשיבה בתשלום פיצוי בגין נזק שאינו בר הוכחה בסך של 7,000 ₪ בתוספת 1,200 ₪ בגין הוצאות משפט לטובת המבקש, לאחר שנקבע כי הפרה את הוראות חוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק התקשורת").

2.המבקש הגיש תביעתו נגד המשיבה מאחר ולטענתו זו שלחה אליו 57 הודעות פרסומת בין המועדים 22.12.2014 ועד 8.7.2015 על אף שמעולם לא הביע רצונו לקבלן ואף ביקש להסיר את פרטיו מרשימת התפוצה, בניגוד להוראות חוק התקשורת.

המשיבה טענה כי ההודעות שנשלחו אינן בגדר "פרסומת", כי המבקש הביע הסכמתו למשלוח ההודעות ואף לא ביקש להסיר את פרטיו מרשימת התפוצה מכתובת הדוא"ל הרלוונטית אלא מכתובת אחרת אותה לא ניתן היה לשייך להודעות שנשלחו ובכך הכשיל את ניסיונות המשיבה להפסיק את משלוח ההודעות.

3.בפסק הדין שניתן ע"י כב' הש' משה תדמור ברנשטיין ביום 25.5.16 התקבלו כאמור טענות המבקש ונפסק כי בגין 23 הודעות שנשלחו בטרם בקשת ההסרה יינתן פיצוי בסך 7,000 ₪ ואילו בגין 34 הודעות שנשלחו לאחר בקשת ההסרה לא יינתן פיצוי היות וניסיונה הכושל של המשיבה להסרת פרטי המבקש מקורו ב"טעות שאין להרתיע בגינה" (ראו פסקה 8 לפסק הדין).

4.בבר"ע שלפני משיג המבקש על גובה הפיצוי שנפסק לו.

לטענתו, פיצוי בסך 7,000 ₪ בגין 57 הודעות פרסומת מפירות אשר שוגרו בניגוד לחוק התקשורת, אינו מתיישב עם אמות המידה שנקבעו ע"י בית המשפט העליון, אינו מהווה פיצוי מרתיע ואינו מעודד הגשת תביעות יעילות לשם מיגור התופעה.

כן נטען כי טעה בימ"ש קמא כאשר קבע כי המשיבה "פעלה להסרת הדומיין" ואף אם טעתה, אין מדובר בטעות שיש להרתיע בגינה (סעיף 8 לפסה"ד מיום 25.5.16). אין הצדקה להפחית את שיעור הפיצוי מ- 1,000 ₪ לסך 123 ₪ להודעה בשל נימוק זה והפחתה זו עומדת בניגוד מוחלט למטרות החוק.

5.בתגובה לבקשת רשות ערעור טוענת המשיבה כי לא עלה בידי המבקש להוכיח כי בפסה"ד שניתן בבימ"ש קמא חלה טעות עובדתית גלויה וברורה על פניה או טעות משפטית בעניין שאין פסיקה ברורה וחד משמעית ומתן רשות ערעור במקרה זה תחתור תחת מטרות הקמת ביהמ"ש לתביעות קטנות.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה , מצאתי כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות, מהנימוקים שיפורטו להלן.

7.הלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (פורסם בנבו) (18.3.2015)). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת..." (רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח פסקה 4 לפסק דינו של כב' הש' צ' זילברטל (20.5.15)).