רת"ק 33432-05-15 והביוב מי יבנה בע"מ נ' מליקסון

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ברחובות מיום 27.04.15 (כב' השופטת ר. הירש) אשר חייב את המבקש (להלן גם "התאגיד") לשלם למשיב פיצוי בסך 7,200 ₪ בגין איחור בהודעת המבקש למשיב על נזילת מים בביתו, וכתוצאה מכך חיוב גבוה בגין צריכת מים.

2.פסק דינו של בימ"ש קמא-

בית המשפט הגדיר את המחלוקת בין הצדדים: "אם תאגיד המים עשה את המוטל עליו כדין, או אם הוא מחוייב בפיצוי הצרכן עקב הצריכה הנובעת מנזילת המים, ואם כן, מהו הפיצוי הראוי המגיע לצרכן".

נקבע, כי המבקש ביצע ביום 25.11.13 קריאת מונה אשר העלתה כי יש בנכס צריכת מים חריגה מאד.

ביום 22.12.13 נמסרה על כך הודעה, באמצעות הטלפון, לאשת המשיב. המשיב דאג, כבר באותו לילה, לתיקון הנזילה שאכן התגלתה בצינור מים תת קרקעי מתחת לריצוף בגינה ובחצר.

המשיב קיבל על עצמו את האחריות לתשלום תעריף מופחת הנוגע לצריכת המים המוגברת עד למועד קריאת המונה, ועל כך אין מחלוקת.

לאחר קריאת המונה שילם המשיב סכום מופחת בסך 5,990.87 ₪ (במקום 12,107 ₪). לטענת המשיב בכתב התביעה שהגיש, אין מקום לחייבו כלל בגין הצריכה העודפת מיום קריאת המונה ועד למועד קבלת ההודעה הטלפונית, מאחר שההודעה נמסרה לו בשיהוי ניכר ותוך הפרת חיוב על פי דין להודיע לו על צריכת מים חריגה בדחיפות. לטענתו, לו ההודעה היתה נמסרת לו מייד, כדין, ניתן היה למנוע את החיוב.

המבקש טען כי פעל כדין ולא ניתן היה להודיע למשיב את דבר הנזילה במועד מוקדם יותר, שכן החיוב להודיע לבעל הנכס כי קיימת צריכה מוגברת של מים הינו לאחר הבדיקה ההשוואתית המבוצעת לאחר קריאת המונה ועשוייה להימשך בין מספר ימים למספר שבועות. בעניינינו, הסתיימה הבדיקה ההשוואתית רק ביום 22.12.13 ובו ביום נמסרה הודעה כדין לאשת המשיב, כאמור.

ביהמ"ש קמא (לאחר שדחה את התביעה האישית נגד מנהל המבקש), דחה את טענות המבקש, וקבע כי הוא הפר את הכללים המחייבים אותו, שכן ע"פ סעיף 13 בכללי תאגידי מיום וביוב (אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל החברה לתת לצרכניה), התשע"א-2011 (להלן: "כללי תאגידי מים וביוב" או "הכללים") על המבקש היה לערוך בדיקה השוואתית "מייד" לאחר קריאת המונה, לשלוח הודעה בכתב תוך חמישה ימי עסקים, וכן להודיע לצרכן טלפונית או באמצעות מסרון "בלא דיחוי" אודות הממצאים. מכאן ניתן לקבוע כי מתן הודעה בחלוף 27 יום ממועד קריאת המונה יש בה משום הפרת החיוב המוטל על תאגיד המים על פי הכללים. הוסיף בימ"ש קמא וקבע כי לא ניתן הסבר לפער הזמנים האמור, וכי עיכוב זה הביא לצריכה עודפת בשל חוסר אפשרות מצידו של המשיב לאתר ולתקן את הנזילה במועד מוקדם יותר, כדברי בימה"ש קמא:

"מאחר והחובה המוטלת על תאגיד המים לבצע את הבדיקה ההשוואתית "מייד" ולהודיע לצרכן לו כי ישנה צריכה חריגה מאד תעשה "בלא דיחוי", אין ספק כי התאגיד הפר את החובה החוקית המוטלת עליו. כמו כן ברור מלשון סעיף 13 לכללים, כי הם נועדו להציב דרישות על תאגידי המים על מנת להגן על צרכנים מפני חיובים גבוהים מאד שיוטלו עליהם בשל נזילות שאינן ידועות להם".

כן מצא בית המשפט כי המבקש התרשל בשל חובת הזהירות שהוא חב כלפי הצרכנים וביצע עוולת רשלנות.

בגין כך נגרם למשיב נזק בסך 5,547 ₪.

נדחתה הטענה כי הפיצוי בו ניתן לחייב את המבקש עומד על סך 50 ₪ לחודש בלבד, לא יתכן שזהו הפיצוי בגין נזק בסך 5,500 ₪, שכן מטרת הפיצוי להיטיב עם הצרכן.

בסופו של יום נפסק פיצוי בגובה הנזק בגין הצריכה העודפת בסך 5,547 ₪, בתוספת הפיצוי הסטטוטורי בסך 50 ₪ ופיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 1,000 ₪, ולאחר חישוב הוצאות משפט ושערוך, בסה"כ- 7,200 ₪.