רת"ק 5830-12-16 גרינברג נ' צביאלי ואח'

לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע (כב' השופטת העמיתה דרורה בית אור), מיום 8.11.16, בה קיבלה באופן חלקי את תביעתם של המשיבים ודחתה לגמרי את תביעתו הנגדית של המבקש.

המדובר בסכסוך שנתגלע בין שוכרים (המשיבים) לבין משכיר (המבקש). אין מחלוקת בין הצדדים כי בסיומה של תקופת השכירות, אשר הוארכה פעמיים, נמצאו ליקויים שונים בדירה. אין מחלוקת כי השוכרים התלוננו על קיומם של ליקויים שונים במהלך תקופת השכירות, כי היו התכתבויות בעניין וכי אף נעשו ניסיונות לתקן חלק מן הליקויים, באמצעות השוכרים, על פי הנחייתו והסכמתו של המשכיר.

תביעת השוכרים התמקדה בכך שתיקונים שונים שנדרשו לא טופלו לאורך התקופה, ואף לא ניתנו החזרים בגין תיקונים שונים שנערכו על ידי השוכרים, לטענתם. התביעה הנגדית של המשכיר התמקדה במצב הדירה בתום התקופה, כאשר טענתו היא כי המושכר נמצא במצב קשה וחמור, וכי הנזקים שנגרמו לדירה נגרמו עקב הזנחה לא ראויה, שימוש לא נכון או אפילו נזק מכוון.

הצדדים גיבו טענותיהם בהסכמי השכירות, תמונות "לפני", תמונות "אחרי", "פרוטוקול מסירה" אשר נערך יותר מפעם אחת, התכתבויות מייל ומסרונים בין הצדדים והמשכיר אף נסמך על עדות אדם שפעל מטעמו בהשכרה ודו"ח של מומחה לשיפוצים.

בית המשפט הנכבד בחן את טענות הצדדים, עיין בראיות ומסר פסק דין מנומק המתייחס לעיקר טענות הצדדים, כפי שנשמעו לפניו. כאמור, בית המשפט קיבל באופן חלקי את התביעה העיקרית ודחה את התביעה שכנגד. זאת, לאחר שקבע שתי קביעות מרכזיות בעלות משמעות לתוצאה.

הקביעה הראשונה היא כי עיקר הנזקים המצויים בדירה אינם נזקים שנגרמו על ידי השוכרים על ידי שימוש לא ראוי. המדובר למעשה בליקויים במושכר, אשר חובת המשכיר היה לתקנם. בכך למעשה נדחתה התביעה שכנגד.

קביעתו השנייה של בית המשפט הנכבד, לאחר שמיעת הצדדים ועיון בתכתובות, כי השוכרים אכן פנו למשכיר לא מעט, אך לא קיבלו מענה ראוי, לא על ידי הדרשות לביצוע ישיר של התיקון ולא על ידי המתן הנחיות לעניין ביצוע התיקונים על ידי השוכרים, על חשבונו. קיומם של ליקויים שלא טופלו, הביאה לקבלה, חלקית, של התביעה העיקרית. יש לציין שסכום הפיצוי המהותי שנקבע, למעט תשלום מאות שקלים בגין ברז מסוים והוצאות משפט, עמד על 7000 ₪ בסך הכול, היינו דמי שכירות של חודשיים בלבד (!). זאת, בגין תקופת שכירות של כשנתיים ומחצה, כאשר נקבע כי היו ליקויים של ממש ברוב התקופה.

במסגרת הבקשה לרשות ערעור, אין טענה בדבר טעות משפטית בולטת או טענה לקיום ליקוי חמור באופן ניהול הדיון בערכאה הראשונה. הטענה היא כי שגה בית המשפט בהערכת מהימנות הצדדים, בהבנת התכתובות, במתן משקל מועט להחלטת השוכרים לחדש השכירות למרות טענותיהם לליקויים, באי מתן משקל מספיק ל"חוות הדעת" מטעם המשכיר, ובכלל להערכת הראיות. כן נטען שבית המשפט לא העריך נכון את התנהלות הצדדים, ולפיכך לא נתן משקל לחובת השוכרים להקטין את נזקם, על ידי תיקון עצמאי, גם אם ללא תיאום מסודר.

כן מתבקש מתן רשות ערעור על מנת שינתן "צו לגילוי מסמכים" לשם הצגת תמונה מלאה לפני בית המשפט, כאשר טענת המשכיר היא כי לא ניתן היה ליתן צו כזה בבית המשפט לתביעות קטנות, וכי הצגת מלוא הראיות תלמד את בית המשפט כי השוכרים הציגו תמונה חלקית ומטעה לפני בית המשפט לתביעות קטנות.