החלטה
בפניי ערר על החלטת בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופט ד. פיש) מיום 21.1.2010, לפיה הורה בימ"ש קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.
הרקע:
נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עשר התפרצויות לבית מגורים וגניבה מתוכם, וזאת במהלך החודשים אוקטובר 2009 עד דצמבר 2009.
ב"כ העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ואף אני עיינתי בתיק החקירה ומצאתי כי קיימת לכאורה תשתית ראייתית לצורך ההליך, ובעניין זה אפנה להודעותיו של העורר ולדו"ח הובלה והצבעה.
כמו כן, ב"כ העורר אינו חולק על קיומה של עילת מעצר ואף אני סבורה כך, וזאת לאור המסוכנות שנשקפת בנסיבות ביצוע העבירות וריבויין, ולאור עברו של העורר.
הערר:
בקליפת האגוז טוען ב"כ העורר כי יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר במסגרת טיפולית בתנאי אשפוז ולאחר מכן להעבירו לקהילה טיפולית סגורה. לשיטתו, העורר אינו חולק כי הוא מכור לסמים מסוכנים, ויש לאמץ בעניינו את המלצת שירות המבחן להפנותו לשיקום ולטיפול מוסדי.
כמו כן, מעלה ב"כ העורר טענה לפיה העורר הופלה על פני שותפו לעבירה, אשר שוחרר ללא הגשת כתב אישום וללא בקשה למעצרו עד תום ההליכים.
דיון והכרעה:
שמעתי את טיעוני הצדדים ומצאתי לדחות את הערר.
לשיטתי, נוכח מסוכנותו העולה בנסיבות העבירות בהן מואשם העורר ועברו המכביד, אין מקום לחלופת המעצר, הנטענת.
הלכה התגבשה בשנים האחרונות לפיה ככלל שלב המעצר עד תום ההליכים אינו השלב המתאים להשתלבות בטיפול גמילה. חריגה מכלל זה תיתכן מקום בו נאשם החל בהליך גמילה עוד לפני שביצע את העבירה בגינה נעצר, כאשר פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה הוא גבוה, וכאשר בבקשה יש כדי ליתן מענה הולם למסוכנות הנשקפת מן הנאשם.
דומה כי המקרה שבפנינו אינו עונה על החריג מכמה טעמים;
ראשית, העורר בטרם מעצרו לא היה בהליך גמילה, כלל ועיקר.
שנית, פוטנציאל ההצלחה של ההליך נתון בספק, במיוחד מקום שהעורר יודע היטב על התמכרותו ובוחר בדרך של ביצוע עבירות רכוש בזו אחר זו כדי לממן צריכת סם, במקום לפנות להליך גמילה.
זאת ועוד, התמכרותו של העורר, כעולה מהראיות ומהתסקיר, היא עמוקה והחשש להישנות עבירות רכוש כדי לממן את צריכת הסם הוא חשש ממשי.
עיינתי בתסקיר קצין המבחן וגם בתסקיר לא מצאתי נימוק לסטות מהכלל האמור, וזאת בשים לב לעובדה כי אין בתסקיר, לכאורה, הבעת רצון כן לשיקום, אלא החלטה אשר שורשיה ברצונו של העורר להתחמק מן המעצר, ובלשון התסקיר: "בדקנו את העניין באופן מעמיק עם מיכאל ונראה שכיום, בשל המחירים שמשלם בגין התמכרותו, מוכן להתנסות בטיפול מוסדי", אמור מעתה, "המחיר" הוא הסוגיה שעל הפרק ולא רצון כן לשינוי והפנמה של הליך שיקום קשה ומורכב.
בנוסף לאמור, אציין כי בעבר, במספר הזדמנויות, הליכי שיקום שהחל העורר, כשלו, ואף צו מבחן שניתן בעבר הופקע, כך שלא ברור על מה נשען ב"כ העורר אשר טוען כי עתה העת להתחיל בהליך שיקום חדש.
זאת ועוד, לעורר, חרף גילו הצעיר, הרשעות מכבידות, כך נמצא כי רשומות לחובתו הרשעות החל מבימ"ש לנוער בגין עבירת רכוש, לאחר מכן הורשע בעבירות סמים, ומכאן והלאה אפשר למצוא הרשעות מרובות בגין התפרצויות בגינן נשלח העורר לריצוי מאסרים שונים, אך דומה כי אלה לא הספיקו כדי להרתיעו, וכך אנו נמצאים בפני עורר אשר שוחרר ממאסר ממושך אך ביום 2.7.09, וכבר באוקטובר 2009, כעולה לכאורה מכתב האישום, שב לסורו בביצוע שלא פחות מעשר התפרצויות.