שונג נ' תמר - תאגיד מים רמלה בע"מ

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה שעניינה החשבונות הנשלחים לו על ידי הנתבעת בגין צריכת מים. לטענת התובע בכתב התביעה: "מאז הפרטת הרשויות בישראל לחברת קבלן פרטיות גם אני סובל מטרטורים חוזרים של החברה הקבלנית החדשה, על חשבונות לא הגיוניים וגבוהים כבר מספר חודשים. (אפשר להגיד שנים)". התובע טען כי בסוף שנת 2008 פגש את מר תמיר, שהוא, לדברי התובע, "הלוביסט של חברת "ת.מ.ר", כי מר תמיר הסביר לו כי שעון המים הוא ישן ויש להחליפו וכי התובע אמר לו כי הוא "יחיד" ומניסיונו חשבונות המים שלו מגיעים ל- 40-50₪ מקסימום. לדברי התובע, התובע ומר תמיר לחצו ידיים והסכימו כי ישלח טכנאי מטעם החברה להחליף את השעון.

2.בנוסף התובע טען בכתב התביעה כי בתחילת נובמבר 2008 חזר מהמזרח הרחוק לאחר שהות של כחודשיים ומצא חשבון מים בצריכה "כאילו גר באותה התקופה בארץ". התובע טען כי נאלץ להוכיח למר תמיר את כרטיס הטיסה שלו כדי לקבל זיכוי.

3.התובע הוסיף וטען בכתב התביעה טען כי עד היום מקבל חשבונות מים לא הגיוניים וכי חשבון המים בישראל הוא הגבוה ביותר שאי פעם קיבל במדינה בה התגורר. כן טען כי ביקש לדעת היכן נמצא "הברז המשותף" אשר 32 דיירים מקבלים 4-7 ק"ב מים צריכה משותפת. לטענת התובע, מדובר בסכום "אסטרונומי ביותר". כן לטענת התובע, "לא ראה אף אחד מושך צינור מה"ברז המשותף" כדי לשטוף את רכבו או משתמש ב"ברז המשותף" לשטיפת חדר המדרגות." לטענתו, עד למועד הגשת כתב התביעה, הנתבעת לא יצרה איתו קשר "לבחור שלוקח את המדידות" ולא הראתה לו היכן הברז המשותף.

דיון

4.התובע תובע מהנתבעת סך של 31,200₪. אין הסבר בכתב התביעה כיצד חושב סכום זה. אין בכתב התביעה לא פירוט וגם לא חישוב מהו הסכום אשר לטענתו של התובע נגבה ממנו ביתר על ידי הנתבעת ובגין איזו תקופה. עיון בכל חשבונות המים של התובע, המתייחסים לתקופה 2008 ואילך, אשר אותם צירף לכתב התביעה ולמוצגים ת/1 ות/2 מעלה כי אלה מסתכמים בכ-855₪. התובע לא פירט מהו הסכום מתוך חשבונות אלה אותו הוא תובע. התובע גם לא סיפק הסבר לפער שבין סכומי החשבונות אותם הגיש לבין הסכום הנתבע על ידו. כבר מטעם זה דינה של התביעה להידחות.

5.גם לעיצומן, כמפורט להלן, טענות התובע לא הוכחו.

6.הנתבעת טענה כי היא הוקמה בהתאם לחוק תאגידי מים וביוב, תשס"א-2001 והחלה לפעול ביום 01.11.08. ר' סעיף 5 לכתב ההגנה.

7.התובע טען כי הוא מחויב על ידי הנתבעת בסכומים גבוהים בהרבה מאלה בהם חויב בעבר על ידי עירית רמלה. התובע הגיש חשבונות עירית רמלה (מוצג ת/1) לתקופות נובמבר-דצמבר-2006, מרץ-יוני 2007 ומרץ אפריל 2008, בהם נעים הסכומים לתשלום בין 21.20₪ ל- 37.30₪. בנוסף, הגיש חשבונות הנתבעת לתקופות יולי-אוגוסט 2009, ינואר-פברואר 2010 ויולי-אוקטובר 2010, הנעים בין 43.30₪ לבין 236₪. מחירי המים בחשבונות עירית רמלה נמוכים, איפוא, ממחירי המים בחשבונות הנתבעת.

8.נציג הנתבעת, מר תמיר רצון, העיד בדיון כי בתקופות בהן התובע קיבל חשבונות מים נמוכים, הדבר נבע מכך ששעון המים שלו היה לא תקין. לדברי נציג הנתבעת, בסוף שנת 2009 הוחלף מד המים של התובע והצריכה אשר נרשמה מאז היא הצריכה האמיתית של התובע. עוד הסביר מר רצון כי בשנת 2010 חלה עליה בשיעור כ-70% במחירי המים, דבר אשר גרם גם הוא לעליית התשלום בגין המים. ר' עמוד 1 לפרוטוקול שורות 22-24 ובעמוד 2 שורות 1-5.

9.הנתבעת טענה כי ביום 21.10.09 החליפה לתובע את מד המים הפרטי וביום 22.06.10 החליפה לכל דיירי הבית המשותף את מד המים הפרטי. עוד לטענת הנתבעת, ביום 21.04.10 נשלח מד המים הראשי של הבית המשותף לבדיקות מעבדה והוא נמצא תקין. הנתבעת צרפה לכתב ההגנה תיעוד המתייחס להחלפת מדי המים כאמור לעיל וכן מכתב מאת מד מים רימונים בע"מ לפיו מד המים של דיירי הבית המשותף נמצא תקין. ר' סעיף 10 לכתב ההגנה ונספחים א'-ג' לכתב ההגנה.

10.התובע לא הביא כל ראיה אשר יש בה כדי להוכיח כי מדי המים לקויים או אינם תקינים.

11.באשר לתעריפי המים והביוב, הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי אלה נקבעים על ידי הרשות הממשלתית למים וביוב, כי מחירי המים משתנים מעת לעת בהתאם להחלטת רשות המים וכי כל החלטה על העלאת תעריפים היא בידי רשות זו ולא בסמכות הנתבעת. ר' סעיף 11 לכתב ההגנה.

12.נציג הנתבעת טען בעת הדיון כי למעשה התובע הוא אשר חב לנתבעת בגין התקופות כאמור בהן חויב בחסר בשל מד מים לא תקין.

13.הסברי הנתבעת כאמור כי החשבונות הנמוכים של התובע בעבר נבעו ממדידת מים שגויה וכן קדמו לעליית מחירים משמעותית אשר נעשתה בשנת 2010, מסבירים באופן משכנע את הבדלי הסכומים בהם חויב התובע בתקופות השונות.

14.התובע טען כי חשבונות הנתבעת "לא הגיוניים" או שמדובר בהם בסכום "אסטרונומי". כן טען כי חשבון המים בישראל הוא הגבוה ביותר שאי פעם קיבל במדינה בה הוא מתגורר. אין באמירות כלליות אלה משום הוכחה לאי נכונות החיובים.

15.בכתב התביעה (בסעיף 8) טען התובע כי שכן שלו קיבל תשלום זהה לשלו על אף שאצלו גרים יותר אנשים. התובע הגיש חשבונות (ת/1) אותם הגדיר כ"דוגמא לכפילויות בין דיירים שונים" בהם חשבונות שלו לתקופות מרץ-אפריל 2010 וספטמבר-אוקטובר 2010 וחשבונות לאותן תקופות השייכים לכתובת בר אילן 26/12 ואשר סכומם זהה לתשלום בחשבונות התובע. בחשבונות התובע מצוין "1 נפש" ובחשבונות בר אילן 26/12 מצוין מגורים "2 נפשות".

16.אין בחשבונות אלה משום ראיה לטענת התובע כי הוא מחויב ביתר, שכן הקצבת הצריכה המצוינת בחשבונותיו הנ"ל כמו גם בחשבונות השכן, היא הקצבה זהה מבלי הבדל אם מדובר בנפש אחת או שתי נפשות. התובע לא הוכיח ההקצבה והתעריפים לנפש אחת שונים מההקצבה והתעריפים לשתי נפשות.

17.התובע צירף גם חשבון שלו לתקופה יולי-אוגוסט 2010 וכן חשבון לאותה תקופה לכתובת בר אילן 26/7. חשבונות אלה מפריכים את טענת התובע כי דיירים אחרים מקבלים חשבונות זהים לשלו על אף שבדירתם יותר נפשות, שכן החשבון המתייחס לכתובת בר אילן 26/7 מתייחס ל"4 נפשות" והסכום לתשלום גבוה מהסכום לתשלום בחשבון התובע (322.30₪ בחשבון השכן לעומת 236₪ בחשבון התובע). חשבונות אלה מראים גם הם כי ההשוואה בין חשבונות התובע לחשבונות השכן המתגורר בכתובת בר אילן 26/12 אינה מוכיחה כי הנתבעת גובה מהתובע ביתר שכן בחשבון של השכן המתגורר בבר אילן 26/7 ואשר מתייחס כאמור ל-4 נפשות, הקצבת הצריכה גבוהה מהקצבת הצריכה של התובע וחשבונו של השכן גבוה מחשבונו של התובע.

18.אשר על האמור התביעה נדחית.