שורצברג שלמה ואח' נ' חברת לבידי לביא מסחר ושיווק בע"מ

פסק דין

א. רקע כללי

הצדדים הנם בעלים משותפים בנכס הידוע במגרשים 5 ו- 6, חלקה 12, שבגוש 3654, בשטח של כ- 2,400 מ"ר.

השותפות נוצרה בשנת 2001, בעת שהנתבעת, המחזיקה אף בחלקה סמוכה אחרת, רכשה 2/3 מהזכיות בחלקה נשוא התביעה, מהבעלים הקודמים. ה- 1/3 הנותר של הבעלות בחלקה הינו של התובעים ומאותו מועד נהיו הצדדים שותפים במושע, בחלקה.

ביום 24/7/02 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות לפיו הנתבעת שכרה מהתובעים את חלקם. תקופת השכירות נקבעה למשך שנה והוסכם כי לשוכרת תינתן האפשרות להאריך את תקופת השכירות למשך שנה נוספת בכל פעם, עד לסך הכל 6 שנים.

בין הצדדים התגלו מחלוקות אודות תשלום דמי השכירות וההתחשבנות הכספית שביניהם. באי כוח הצדדים הודיעו לא פעם כי הינם מנהלים משא ומתן אודות לסיום הליכי התיק. לבסוף, בישיבה האחרונה, הצדדים הגיעו לידי הסכמות לצמצום המחלוקות, כאשר המחלוקות שנותרו תכרענה במתן פסק דין על פי הוראות סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, לאחר חקירת המצהירים בנושאים אלה והגשת סיכומים קצרים.

ההסכמות שבין הצדדים, המפורטות בפרוטוקול מיום 16/5/12 (בסעיפים 1 – 4), מהוות חלק בלתי נפרד מפסק הדין.

נותר להכריע במחלוקת אודות טענת הנתבעת לזכות לקיזוז תשלומי הארנונה שהיא שילמה וכן, לזכות לקיזוז שווי השקעותיה הנטענות בשטח.

ב. עובדות והכרעה

מלוא החומר מלמד שלאחר קניית 2/3 מהבעלות בשטח, פנתה הנתבעת לתובעים, אם כי כבר מתחילת הדרך לא הופגנה התלהבות מהשותפות החדשה.

השטח היה עזוב, המבנים היו הרוסים והצטברה פסולת בשטח. הנתבעת החלה לפעול לפינוי עשביה ופסולת ומבנים הרוסים וכן, להצבת גדרות, כל זאת תוך כדי תכנון הצבת מבנים חלופיים מטעמה בשטח.

היא פנתה לתובעים (ראה מכתב בא כוחה מיום 22/1/02), בדרישה להשתתפות בעלות של עבודות הסדרת השטח ובהצהרה כי בהעדר הסכמות בנדון , היא תפעל בבקשה לפירוק השותפות.

לבסוף, לאחר חודשי מו"מ, נחתם הסכם השכירות ביום 24/7/02. באותם החודשים, המשיכה הנתבעת לפעול בשטח להסדירו, באופן כללי, ולהכשירו לשימושיה העסקיים, בפרט.

בעת חתימת החוזה, הצדדים הסכימו שנושא ההשקעות שהנתבעת ביצעה בשטח הינו עדיין פתוח והצדדים אף הסכימו להיפגש מידית ולהגיע להסכמה נוספת בנדון.

פגישה שכזו אכן התבצעה בפועל, אולם לא הושגו הסכמות סופיות בגין חילוקי דעות שהתעוררו בין הצדדים כבר באותו מועד, לגבי נושאים נוספים, כפי שעולה ממכתבים שהוחלפו בין הצדדים, עוד בתחילת 8/02 (נספחים לתצהיר עדות הנתבעת).

כמוכן, הנתבעת דרשה את חלקם של התובעים בתשלומים ששולמו על ידה והודיעה כי בהעדר תשלום, יקוזזו מדמי השכירות (עוד בסוף 8/02 , תחילת 9/02).

בשנת 2006 פונה ב"כ התובעים לנתבעת ומבקש לערוך "התחשבנות".

בהעדר הסכמות בין הצדדים בקשר לנקודות המחלוקות האחרונות של אותה התחשבנות, הנני סבורה כי הנתבעת זכאית לתשלום/קיזוז חלקם של התובעים מתשלומי הארנונה שהנתבעת שילמה בגין שנת 2002, כאשר מדובר בחלק היחסי (1/3) של הארנונה ובגין מס' חודשים ולא בגין כל השנה.

כן, משהסכימו הצדדים, עוד במועד חתימת החוזה, שעל אף חתימת חוזה השכירות, עדיין נותר להם להגיע להסכמה באשר לטענת הנתבעת להשתתפות בהשקעות בנכס מטעם התובעים ומשלא הגיעו הצדדים להסכמות בנדון, מאז ועד היום, עלי להכריע בסוגיה.

לצורך כך, הנני סבורה כי יש להתייחס אך ורק להוצאות אשר נטען שהוצאו, ממועד הרכישה ועד לתקופה מסוימת לאחר חתימת חוזה השכירות. הסיבה לכך הינה שעד לאותו מועד, יכולה הייתה הנתבעת להניח, כי עדיין תושג הסכמה בינה לבין התובעים בנדון. משהסתבר שאין כל הסכמה כזו, היה על הנתבעת לפנות לתובעים בצורה מפורשת מראש, בקשר לכל השקעה נוספת שהיא ביקשה לבצע, תוך כדי הטלת חלק מהחיוב עליהם.