שחאדה נ' משטרת ישראל-פניות נהגים ואח'

החלטה

בפני בקשה אשר הוגשה בהתאם לסעיף 230 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – בחוק).

אין מחלוקת כי העבירה נשוא הבקשה בוצעה לכאורה בשטח השיפוט של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה.

מאחר ומעולם לא הוגש כתב אישום כנגד המבקש, ומאחר ולא הוגדר המבקש עדיין כ"נאשם" לא חלים לגביו כללי הסמכות המקומית אשר נקבעו בסעיף 6 בחוק.

המדינה התנגדה לבקשה וטענה (מעבר לטענות נוספות) כי למותב זה, היושב בבאר-שבע, אין סמכות מקומית לדון בבקשה העוסקת במתן אפשרות להישפט באחור (לאחר חלוף 90 היום הקבועים בחוק לצורך הגשת בקשה להישפט) וכי על הבקשה להיות מוגשת בחדרה.

לאחר ששקלתי את עמדת המדינה, נחה דעתי כי דין עמדת המדינה להתקבל.

המבקש עדיין אינו נאשם.

בקשתו היא להפוך לנאשם ולאפשר הפיכתו לנאשם בדרך של קבלת בקשתו להישפט באחור.

בטיעוניו לבקשה טוען המבקש כי לא הוא אשר ביצע את העבירה ותומך עמדה זו בתצהיר.

דיון לגופה של בקשה בבאר-שבע, תניב תוצאה מוזרה לפיה החלטת מותב זה (תוך דיון וחקירת מוסרי התצהירים) תקבע האם יפתח כתב אישום בבית המשפט בחדרה, שכן העבירה לכאורה בוצעה בחדרה ומשטרת ישראל לעולם פותחת את כתב האישום בהתאם לחלופה הראשונה שבסעיף 6 לחוק.

מאחר ולסעיף 6 בחוק אין נפקות מחייבת לפרשה זו, ומאחר וסעיף 230 אינו קובע סמכות מקומית ספציפית, ינהג בית המשפט בהתאם לכלל הקבוע בסעיף 3 בחוק:

"בכל עניין של סדר הדין שאין עליו הוראה בחיקוק, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית צדק" .

בנסיבות הנוכחיות, אין זה סביר בעיני כי שופט תעבורה בבאר-שבע יקבל החלטה אשר תחייב שופט תעבורה בחדרה לשמוע תיק.

סביר כי שופט ישמע תיקים בהם מיוחסות עבירות שבוצעו במחוז השיפוט שלו.

עת מתקיים דיון מסוג זה (לפי סעיף 230 בחוק) , צריך בית המשפט לא פעם לשמוע חקירות מצהירים, וראוי כי המותב אשר ישמע את התיק העיקרי יהיה גם המותב שיתרשם מכנות מצהירי התצהירים הנלווים לבקשה.

הפרדת ההליך לשני מותבים שונים באותה הערכאה, עלול ליצור התנגשות עמדות לפיה שופט בבאר-שבע יתרשם כי מצהיר נתון אכן ביצע את העבירה (ועל בסיס הצהרתו יאפשר שיפוט באחור) ואילו המותב העיקר שיקבל לידיו את כתב האישום, עשוי להתרשם אחרת מאותה ההצהרה ממש.

המדובר במצב בלתי רצוי בו ערכאה מקבילה מחייבת בקביעתה ערכאה מקבילה אחרת.

אני סבור כי לצורך קבלת הליך צודק והגון, יש להגיש בקשות מסוג זה לבית המשפט בשטח שיפוטו לכאורה בוצעה העבירה נשוא הבקשה.

כל פרשנות אחרת של סעיף 230 עלולה להוביל לתוצאה משפטית אשר תסכל את הניסיון ליצור צדק.

מכל האמור לעיל אני מקבל את עמדת המדינה, וקובע כי מותב זה נעדר סמכות מקומית לדון בבקשה.