1. זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בב"ש 93260/07 (כב' השופט ג' נויטל), בה נקבע כי יש לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
2. כנגד העורר שהוא קטין במשמעות של חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א - 1971 (בעת שהוגש נגדו כתב אישום טרם מלאו לו 18 שנים) ושבעה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום הכולל אחד עשר אישומים בגין ביצוע מעשים חמורים של תקיפה בנסיבות מחמירות ממניעים של גזענות, או עוינות בעלות גוון ניאו-נאצי, החזקת חומר פרסום גזעני, פרסום הסתה לגזענות, החזקת פרסום גזעני וקשירת קשרים לביצוע פשע.
3. על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, העורר מואשם באישום אחד בלבד מתוך אחד עשר האישומים הנ"ל (האישום השמיני) ולפיו העורר, יחד עם שישה נאשמים נוספים, קשרו קשר לאתר עוברי אורח, לתקוף אותם, לצלם את המעשים, לערוך את הסרטון, תוך צירוף סממנים נאציים לו ופירסומו מתוך מטרה להסית לגזענות.
4. באי כוחו של העורר הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה כנגד העורר ולקיומה של עילת מעצר ולפיכך הוחלט על קבלת תסקיר מבחן בעניינו של העורר. הגם שהתסקירים שהוגשו קבעו ממצאים חיוביים אודות העורר, ואף המליצו על חלופת מעצר שבמוקדה תוכנית חינוכית-טיפולית מפורטת בפנימייה, תחת פיקוח מלא בכל שעות היממה, בית המשפט הנכבד קמא קבע כי המידע שהונח בפני שירות המבחן היה חלקי ואין הוא מתיישב עם הראיות לכאורה בעניינו של המשיב ולפיכך דחה את המלצת שירות המבחן.
טענות באי כוח העורר
5. באי כוחו של העורר אינם חולקים על חומרתו הרבה של כתב האישום ומציינים בהגינותם כי הרקע האידיאולוגי הניאו-נאצי, אשר אפיין את המעשים המתוארים בו אכן מהווה נסיבה מיוחדת לחומרה. יחד עם זאת, לטענת באי כוחו של העורר לזכותו של העורר עומדים מספר גורמים: (א) תסקירי המבחן שהוגשו בעניינו של העורר מעלים ממצאים חיוביים לגביו. (ב) חלקו המינורי של העורר בכתב האישום, שלטענתם היה "בתחתית השרשרת" של הנאשמים. (ג) עברו הנקי. (ד) התוכנית הנוקשה שהוצעה כחלופת מעצר. נוכח כל אלה - לטענתם - טעה בית המשפט הנכבד קמא, כאשר הורה על מעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים.
6. באי כוחו של העורר מבהירים כי הם אינם חוזרים בהם מן ההסכמה שהביעו בבית המשפט הנכבד קמא לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אולם הם טוענים כי הסכמתם האמורה ניתנה בנסיבות מיוחדות ביותר, כאשר אף הסנגורים של יתר הנאשמים עשו כן וכל זאת אירע טרם שהם קיבלו לעיונם את מלוא ראיות התביעה. הם עשו כך, לדבריהם, על מנת להימנע מדחיות חוזרות ונשנות של ההליכים (עקב העובדה שהדיונים בשאלה זו התקיימו בתקופת החגים) וכדי לקבל תסקיר מעצר במהירות האפשרית. באי כוח העורר חוזרים ומדגישים עם זאת כי הם אינם חוזרים בהם מן ההסכמה האמורה לקיומה של עילת מעצר ולפיכך לא מצאתי עוד טעם לעסוק כאן בנושא זה.
7. באי כוח העורר מדגישים לבסוף כי החלטתו של בית המשפט הנכבד קמא לעצור את העורר עד לתום ההליכים, עומדת בניגוד מוחלט לתוכנם של התסקירים בעניינו של העורר, שהוגשו לעיונו. לטענתם, מדובר בתסקירים שהם "יוצאי דופן לטובה", מהם עולה בבירור כי העורר "מכה על חטא, נגעל ממעשיו ומסתייג מאוד מהאידיאולוגיה הניאו-נאצית" ואף "מבין היטב את עומק הסבל שהנחילו הנאצים ליהודים". עוד הם מבהירים כי הגורמים השונים בחייו: הוריו, סבתו ניצולת השואה, מוריו ומנהלי בית הספר בו למד, מבקשים להירתם לשיקומו, לטפל בו ולפקח עליו. באי כוח העורר מציינים בהקשר זה כי התסקירים קובעים מפורשות כי חלופת המעצר המוצעת תבטיח את אי המסוכנות של העורר, ולפיכך שגה בית המשפט הנכבד קמא כשקבע כי לא ניתן לסכל מסוכנות זו במסגרת חלופת מעצר כלשהי. לאור כל האמור לעיל, מבקשים באי כוחו של העורר לשחרר את העורר מן המעצר לחלופת המעצר המוצעת בתסקיר השני, אשר הוגש בעניינו של העורר, קרי - קליטתו במסגרת הפנימייה של בית הספר בו למד, תוך שילובו בתוכנית טיפולית מתאימה, הכוללת את הוריו של העורר ופיקוח צמוד על מעשיו של העורר במשך כל שעות היום והלילה.
טענות המשיבה
8. המשיבה מתנגדת לשחרורו של העורר לחלופת מעצר. לדידה, לא ניתן לברר את המסוכנות של העורר רק על בסיס האירוע האלים שנטל בו חלק ויש לבחון אותה גם על רקע האידיאולוגיה הניאו-נאצית במסגרתה פעל ואותה היה מעוניין להפיץ. לפיכך, לגישתה, יש בסיס לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו.
עוד טוענת המשיבה, כי העורר אינו בבחינת סתם "נגרר" לנאשמים האחרים והחומר שנתפס במחשבו האישי, הכולל תמונות וסמלים רבים המסמלים את האידיאולוגיה האמורה, מעידים על כך. כן ציין בא כוח המשיבה כי העורר העביר, במסגרת שיחות ICQ שקיים במחשבו עם הנאשם 1, ציטוטים מתוך הספר "מיין קאמפף".
דיון
9. לאחר שעיינתי בכתב האישום, בחומר הראיות ובתסקירי המבחן, אשר הועברו לעיוני, הגעתי - לאחר התלבטות - לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.
10. המעשים המתוארים בכתב האישום, המיוחסים לכלל הנאשמים, הינם אכן מעשים חמורים ביותר ומעוררי סלידה. יחד עם זאת, מעיון בכתב האישום ובחומר הראיות שהובא לעיוני עולה כי חלקו של העורר בביצוע המעשים המתוארים בכתב האישום הוא אכן מינורי יחסית, כאשר הדבר בא לידי ביטוי יותר מכל בתיאור המעשים נשוא האישום השמיני (שהוא האישום היחיד הנוגע לעורר), שאף בו אין מיוחסת לעורר מעורבותו פיסית בתקיפה. כאן המקום להזכיר עוד כי סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן - חוק המעצרים), מטיל על בית המשפט את החובה לבחון האם קיימת דרך חלופית, אשר תשיג את מטרת המעצר, שמידת פגיעתה בחירותו של הנאשם היא פחותה, כאשר השיקול העיקרי בהקשר זה בוחן עד כמה תפחית חלופת המעצר את מידת מסוכנותו של הנאשם. במקרה שלפנינו יש הצדקה לחלופת מעצר מן הטעמים המפורטים להלן:
ראשית, מעיון בהודעתו המפורטת של העורר במשטרה ובתסקירי המבחן עולה כי העורר אכן מכה על חטא, מסתייג מן המעשים המתוארים בכתב האישום וכן מפנים את חומרתם הרבה. לאור הסתייגויות אלו ולאור טענתה של המשיבה לפיה מסוכנותו של העורר נובעת בעיקר מן האידיאולוגיה בה הוא מאמין, קיים ספק בשאלה האם העורר עדיין דוגל באידיאולוגיה פסולה זו והאם הינו עדיין מסוכן בשל כך. בהקשר זה יש להזכיר עוד כי מתסקיר המבחן הראשון (מיום 25.9.07) עולה כי העורר הינו נער, ללא דפוסים אלימים, אשר נראה כי חבר לנאשמים האחרים על רקע היכרותו איתם ולא בגין עמדותיו הקיצוניות. שירות המבחן מציין מפורשות כי ניתן לתת בעורר אמון.
שנית, תסקיר המבחן השני (מיום 22.10.007) מציע חלופת מעצר נוקשה, מפורטת ומתוכננת היטב. לפי חלופת מעצר זו, העורר יקלט במסגרת הפנימייה של בית הספר בו למד, יהיה תחת פיקוח בכל שעות היממה, יוצמד לו חונך מטעם בית הספר שילווה אותו באופן אישי, ישתלב בתוכניות חינוכיות, טיפוליות ושיקומיות בנושאי יהדות, שואה, ציונות ועוד, ישתתף בסמינרים בנושאים אלו ויכין עבודות, ייפגש עם אנשי צוות טיפוליים, ישתתף בפרויקט התנדבותי למען הקהילה, יעמוד בקשר הדוק עם שירות המבחן ועוד. בנוסף, העורר יהא רשאי לשהות בבית הוריו בסופי שבוע וחופשות, בתנאים של מעצר בית מלא, כאשר כל יציאה מן הפנימייה, בין אם לחופשות ובין אם לצרכים טיפוליים אחרים, תחייב ליווי של אחד מהוריו או אחותו. יודגש בהקשר זה כי שירות המבחן מציין שהעורר והוריו מבינים את התוכנית המוצעת, הביעו את הסכמתם לתוכנה והביעו את מחויבותם לעמוד בכל המגבלות שתוטלנה עליהם ולשתף פעולה עם כל הגורמים הרלוונטיים באופן מלא.
11. אני סבור כי התוכנית המפורטת בתסקיר המעצר מיום 22.10.07, יחד עם הטלת איסור גורף על העורר להתחבר לאינטרנט בכל מקום בו ישהה ובכפוף להפקדת פיקדון ומתן ערבות על ידי הוריו, יהוו במקרה מיוחד זה חלופת מעצר הולמת. יתרונה של חלופת מעצר זו הוא בכך שנוסף על פגיעתה הפחותה בחירותו של העורר, היא נותנת סיכוי לאיון המסוכנות ומאפשרת לעורר לעלות על דרך הישר מכאן ולהבא. בהקשר זה יצויין עוד כי בתסקיר מבחן שלישי שנערך בעניינו של העורר בתאריך 19.11.07 נקבע, פעם נוספת, כי העורר מבין ומתחרט על מעשיו. נאמר שם גם כי לדעת הפסיכולוג שבחן את העורר - הוא אינו מסוכן לציבור, ובלבד שישהה תחת פיקוח ומעקב, על מנת שלא ייגרר שוב אחרי חברים שליליים. לבסוף, נקבע כי חשוב שהעורר ימשיך ללמוד במסגרת תומכת ויעסוק בפעילות חיובית.
12. אשר על כן - הערר מתקבל. העורר ישוחרר מן המעצר בתנאים הבאים:
א. הפקדה במזומן על סך של 15,000 ש"ח, אשר יופקדו במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (להלן - מזכירות בית המשפט).