שטראוס בריאות בע"מ נ' מועצה אזורית מטה אשר

מבוא

העותרת מנהלת מפעל לייצור מוצרי חלב באזור התעשייה בר לב, המצוי בתחום המועצה האזורית מטה אשר, (להלן-"המשיבה").

שטח שיפוט המועצה האזורית מטה אשר שהוקמה בשנת 1982, משתרע על שטח של כ-220,000 דונם, בתחומה 32 ישובים (קיבוצים, מושבים, ישובים קהילתיים, כפר קהילתי ושני כפרים) וכן אזורי תעשייה חלקם ממוקמים בתוך הישובים וחלקם ממוקמים מחוץ לישובי המועצה, (אזור התעשייה בר-לב ואיזור תעשיה מילואות-נעמן).

יצויין כי חיובי הארנונה של המשיבה, החלוקה לאזורים וסבירות התעריף בכל אזור עמדו לא אחת לדיון בפני בתי המשפט ובין השאר נדונה יצירת אזור חיוב חדש-אזור ג', אזור שטרם אושר כדין. מטיעוני הצדדים הסתבר כי בין הצדדים הישירים לעתירה תלויות ועומדות להכרעה עתירות נוספות בקשר לשנים שקדמו לשנת 2010.

המחלוקת הספציפית העומדת להכרעה בעתירה שבפניי, מקורה בצווי הארנונה שהוציאה המשיבה לשנת 2010.

גם בשנת 2010 כמו בשנים קודמות בחרה המשיבה לחלק את אזורי הגביה הקשורים במפעלי תעשיה, לשני אזורים רלבנטיים:

אזור גביה ב'- המתייחס לנכסים הנמצאים בתחומי הישובים שבשטח המשיבה.

אזור גביה א'- מתייחס לכל שאר השטחים.

על פי סיווג זה יש לחייב את מפעלה של העותרת הנמצא באזור התעשיה בר-לב שאינו חלק מתחומי הישובים לפי תעריף אזור גביה א' וכך גם פעלה המשיבה כשמסרה לעותרת דרישות תשלום לשנת 2010.

הדרישה האחת בסכום של 1,242,899 ש"ח מתייחסת למבנה תעשייה, סככה, משרדים וקרקע תפוסה (נספח א'1 לעתירה) והדרישה השניה בשיעור של 302,361 ש"ח מתייחסת למכון לטהור שפכים והקרקע התפוסה שלצידו (מנספח א'2 לעתירה).

מאחר ובאזור גביה ב' התעריף נמוך יותר, טוענת העותרת כי אין כל הצדקה לפער כה גדול והיא עתרה לסעד ולפיו יש לחייבה לשלם את הארנונה לפי תעריפי אזור ב'.

לחלופין, ביקשה העותרת כי תשלום הארנונה ייעשה בהתאם לתעריפים החלים ברשויות מקומיות אחרות בעלות מאפיינים זהים. בסעד החלופי הציגה העותרת תעריף של 6 מועצות שונות והיא מבקשת כי היא תחוייב לפי ממוצע התעריפים (נספח ח' לעתירה) או לפי תעריפי המועצה האזורית גליל עליון.

בסעד חלופי נוסף מבקשת העותרת לבטל שומות עתידיות, אם יוצאו לפי תעריף אזור גביה ג' שטרם אושר.

טענתה העיקרית של העותרת הינה כי החיוב על פי תעריפי אזור א' לעומת חיוב על פי תעריפי אזור ב' של המשיבה, פגום בשל אי-סבירות קיצונית והפלייה הנובעת מכך.

תשובתה של המשיבה לטענה עיקרית זו הינה כי לאחר פסק דינו של כב' הש' ביין מיום 2.5.01 שניתן בה"פ 127/00 מילוטל ירקות מוקפאים בע"מ נגד המועצה האזורית מטה אשר, בו נקבע שקיימת אפליה בשל פער תעריפים גבוה מאוד ובלתי סביר בין אזור א' לבין אזור ב', היא בחרה להשאיר את החלוקה לשני אזורים אך הקטינה את הפער ביניהם ע"י תיקון תעריפים ובכך היא יצרה לטענתה "פער סביר" שאינו עולה על 50%, (סעיף 87 לתשובת המשיבה).

עוד מסבירה המשיבה בטיעוניה כי הסיבה להשארת הפער בין תעריפי אזור א' לבין תעריפי אזור ב' היא חוות דעת השמאי מר סידיס לפיה קיים הבדל בין שווי קרקע לתעשייה באיזורי התעשיה בתוך הישובים (עליהם מוחל תעריף ב') לבין שווי קרקע לתעשייה באזורי תעשיה מחוץ לישובים (עליהם מוחל תעריף א'), (ר' סעיף 88 לתשובת המשיבה וחוות הדעת שצורפה כנספח 3).

העותרת הגישה במסגרת טיעוניה חוות דעת של השמאי מר דותן דרעי באמצעותה היא מבקשת לסתור את מסקנותיו וקביעותיו של שמאי המשיבה.

במועד שנקבע לדיון בעתירה נשמעו טענות הצדדים, אך משהתארך הטעון בע"פ, ניתנה לצדדים האפשרות להשלים טיעוניהם בכתב וכך נעשה.

השוואת הנתונים המספריים-שאינם במחלוקת.