בעניין הקטין: אלמוני
באמצעות אפוט' לדין עוה"ד ראמח עוואד מהלשכה לסיוע משפטי
בפניי תובענה למשמורת אותה הגיש התובע לפני כ-6 שנים!
בין הצדדים, התנהלו בפני קודמי בתפקיד, כב' השופט סארי ג'יוסי ולאחר קידומו, בפניי, הליכים שונים בכל הנוגע במיסוד הפרידה ביניהם, לרבות הליכים רכושיים, מזונות, תובענות נזיקיות אשר הוכרעו ונסגרו, ומה שנותר בפניי היא תובענה זו בעניינו של בנם הקטין של הצדדים. למעשה גם תביעה זו לא הייתה צריכה הכרעה שיפוטית מפורטת והצדדים יכולים היו להגיע על נקלה להסכמות כפי שהוצע להם, אך הדבר לא הסתייע בשל היריבות הבלתי פוסקת בין הצדדים.
משכך הם הדברים, אין מנוס אלא מליתן פסק הדין להלן.
רקע:
1.הצדדים נישאו בשנת 2002 בנישואים דתיים, מנישואים אלו נולד הקטין, אלמוני – יליד **** (להלן יכונו "האב", "האם" ו"הקטין" או בשמו "אלמוני"). יחסי הצדדים עלו על שרטון והם נפרדו זה מכבר פרידה סופית ומוגמרת (לצדדים טענות שונות לעניין מועד הפרידה הסופית, אך הן אינן רלבנטיות לצרכי ההכרעה הנוכחית ונדונו במסגרת ההליך הרכושי, שם היה צורך בקביעת "מועד הקרע").
2.לטענת התובע ביום 09/04/2009 חתמו הצדדים על הסכם ביחס למשמורת הקטין, לפיו, המשמורת תהא לאם, ונקבעו הסדרי ראייה. לדבריו, מאז חתימת ההסכם התקיימו הסדרי ראייה שלא עפ"י הקבוע בהסכם אלא עפ"י מועדים שתואמו ביניהם בהסכמה ומתוך התחשבות ברצון הקטין. בתחילת שנת 2011 החליטה הנתבעת לשנות מהנוהג שנהגו כדי להרחיק הקטין מאביו, כך לדבריו ולפיכך החליט להגיש התובענה. לאחר מכן הסלימו הטענות לפגיעה פיזית והתעללות של האם בקטין כאשר הוגשו בעניין זה תלונות במשטרה נגד האם, בוצעו חקירות ילדים ומבדקים שונים של גורמי חקירה, תשאול וטיפול. כל אלה הסבו עוגמת נפש רבה לקטין והחריפו את משבר הנאמנויות שלו.
3.לאחר התנהלות ארוכת שנים בתיק, בענייני המשמורת של הקטין (אותה איני מוצא לנכון לפרט כעת), בהם ביצע ביהמ"ש בין היתר: הפניות ליחידות הסיוע, הפנייה לעו"ס והזמנת תסקירי סעד, מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש לבחינת יכולותיהם ההוריות של הצדדים, שמיעת הקטין ע"י עו"ס יח"ס וע"י ביהמ"ש, מינוי אפוטרופוס לדין לקטין ועוד, ניתנה ביום 30/03/2016 החלטתי המפורטת והמנומקת, אשר בחנה בין היתר את רצון הילד וטובתו, לפיה משמורת הקטין הועברה לאב לתקופת נסיון בת 60 ימים.
בסיום ההחלטה ניתנו הנחיות לגורמים המטפלים והאחרים (העו"ס לסדרי דין, העו"ס לחוק הנוער, האפוטרופוס לדין והורי הקטין) בכל הנוגע להתנהלות הקטין לקיום ההסדרים וההתנהלות עם תוכן ההחלטה.
4.בהתאם לאמור הוגשה לתיק בית המשפט תוכנית טיפול מוצעת, וביום 06/05/2016 ניתנה החלטתי בה אישרתי התוכנית וניתן לה תוקף של החלטה שיפוטית.
האפוטרופוס לדין הגיש ביום 22/04/2016 וביום 14/05/2016 דיווחים אודות הקטין, המעלים כי ההחלטה בדבר תקופת הניסיון של מעבר למשמורת אצל האב מיטיבה עם הקטין הוא מרוצה ממנה והקטין אף מודה לביהמ"ש על שהתחשב ברצונותיו הוא, ומבקש להפוך את ההחלטה הזמנית לקבועה.
5.ביום 30/05/2016 הוגש עדכון העו"ס לסדרי דין, על הסדרי שהות בעניין הקטין, לפיו ההסדרים מתקיימים בהתאם להחלטה, האב מדווח על רוגע אצל הקטין, האם מדווחת שהסדרי השהות עימה אינם מספיקים והיתה מעוניינת להוסיף שעות בהסדרים. מדברי הקטין עולה שמחה ורגיעה אצל האב, בנוגע לפגישות עם האם התחושות אמביוולנטיות, מצד אחד משקיעה מאוד כדי לגרום לו הנאה מצד שני חש שהוא צריך לרצות אותה.
המלצות התסקיר:
"1. להשאיר את אלמוני במשמורת אביו.
2. הסדרי השהות אצל האם ימשיכו להתקיים בהתאם להחלטת בית המשפט האחרונה, עם אפשרות להרחבת השעות של יום שלישי.
3. שני ההורים ישתלבו בטיפול משפחתי לאלתר- הם יקבלו את הטיפול מטעם אגף הרווחה בעיר ***.
* יש לציין ששניהם מביעים הסכמה ונכונות להשתלבות בתוכנית הזאת."
החלטתי מיום 31/5/2017 אימצה את המלצות התסקיר כהחלטה, כן הוריתי על המשך דיווח מעקבי.
6.ביום 03/08/2016 הגישה העו"ס לסדרי דין, לתיק בית המשפט דיווח מעקב על הסדרי שהות בעניין הקטין.
כעולה מדברי העו"ס, הסדרי הראייה התקיימו בהתאם להחלטות ביהמ"ש.
האב שב והדגיש את הרגיעה אצל הקטין, את העובדה כי ההסדר מיטיב ומחזק את הקשר עמו ועם משפחת המוצא בכלל.
האם הביעה את כאבה מההסדר, מהעובדה כי הקטין מבלה עמה מעט זמן ו"העדיף" לעבור לאביו ולבסס שם את חייו. לדבריה, היתה מעוניינת לבלות עמו יותר וליהנות מגידולו, לדבריה מעריכה שהבחירה מושפעת מההתנהלות המתירנית של האב כלפי הקטין, ומתן חופש בחירה בהתנהלותו היומיומית, בשונה ממנה שמשקיעה את כל כוחותיה בחינוך, הצבת גבולות, לימוד דחיית סיפוקים אפילו שמדובר במחיר שהיא משלמת.
בשיחה עם אלמוני שיתף שהוא נהנה מהמעבר, יודע לתכנן את זמנו. כשנשאל לגבי הזמן אצל האם, השיב, שלפעמים מרגיש אצלה משועמם, בנוסף הדגיש כי בפעילות משותפת לפעמים מאבדת שליטה ומתחילה לצעוק עליו מה שגורם לו אי נעימות ורצון לעזיבה מוקדמת.
עוד בהתאם לתסקיר, החלה התערבות טיפולית, במפגש השני שנקבע לאלמוני עם אמו, אלמוני לא הגיע בטענה שהמפגשים אינם יכולים להניב פירות בשיפור הקשר שלו עם אמו, והיא זו שצריכה לנצל את הטיפול כדי לשנות את גישתה אליו.
בסיכום נרשם כך:
"בהתחשב בחוסר הרצון של האבא להיות במפגשים משותפים עם האמא, וביטוי חוסר ההתעניינות של אלמוני בקיום מפגשים משותפים עם האמא, אנו ממליצים על המשך קיום המפגשים של המטפלת המשפחתית עם האמא, ושילוב האבא בתוכנית הדרכת הורים במחלקת הרווחה – ***. בתוכנית הזאת העו"ס המטפלת תתייחס בין היתר לעמדה של האבא כלפי המפגשים המשותפים של אלמוני ואימו והחשיבות של העידוד שלו למפגשים כאלה, דבר שעשוי לתרום רבות לחיזוק תחושת הרווחה הכללית של אלמוני.
במקביל לזאת, המטפלת המשפחתית שפוגשת את האם תעבוד על חיזוק וארגון מחודש לקשר של אלמוני ואימו.......
העבודה הטיפולית עם שני ההורים, עשויה לתרום לשניהם לנצל את מלוא הפוטנציאל הטמון בהם כאנשים מוכשרים ואינטליגנטים, השותפים למשימה אחת והיא גידול בנם".
התסקיר הועבר לצדדים לשם מסירת עמדתם.
.ביום 16/08/2016 הוגשה הודעה מטעם האפוטרופוס לדין, בה הודיע כי ברצון הקטין לשתף את ביהמ"ש, כי הוא שומר על הישגיו הלימודיים (הגבוהים) ועניין העברת המשמורת לא השפיע לרעה (חרף חששות האם).
עוד בהודעת האפוטרופוס לדין דווח כי הקשר בין אלמוני לאימו "מתנדנד", וכל אחד מאשים את השני בעניין.
8.ביום 01/03/2017, היינו בחלוף כ-6.5 חודשים, לאחר שלא הוגשה ע"י מי מהצדדים בקשה/עדכון או הודעה בעניין המשמורת או הסדרי השהות או ענייני אפוטרופסות אחרים הנוגעים לאלמוני, ביקש בית המשפט מהצדדים ומהאפוטרופוס לדין להודיע:
"באם מבחינתם ראוי ונכון לסגור את התיק תוך הותרת מצב המשמורת הפיסית של הילד על כנו".
9.ביום 07/03/2017 הוגשה תגובת האם, לפיה, הינה מתנגדת לסגירת התיק וזאת נוכח הטענות הבאות:
א. מצבה הנפשי קשה מאוד נוכח החלטתו הפזיזה של בנה היחיד - הקטין לעבור לאביו, לאחר שהיא גידלה אותו לאורך השנים.
ב. לטענתה ישנן 2 נקודות מרכזיות הדורשות התייחסות ביהמ"ש:
1. האב העביר את הקטין ביה"ס על דעתו ללא מתן מקום לעמדת האם, שם הוא המעורב היחידי בכל ההתנהלות הבית ספרית (כנסים, מפגשים, חלוקת תעודות....) והיא מבקשת את התערבות האפוטרופוס לדין בחלוקת זמני ההורים בפעילויות בית הספר.
2.התייחסות לעניין שינויים בהסדרי הביקור (שגם ככה מצומצמים) ומתן מענה לחלופות נדרשות.
האם מוסיפה, כי לשם שמירה על הקשר בינה לבין בנה, ובהתחשב בהתנהלות האב שעושה כל שביכולתו על מנת לנתק הקשר, יש למנות אפוטרופא לדין אשה שהיא אמא בעצמה שתוכל להבין ולהזדהות עם מצבה, לדבריה היא מסרבת להמשיך הטיפול עם האפוטרופוס הממונה שאינו מתייחס לסוגיות שהעלתה בפניו (העברת ביה"ס) ואינו נותן עליהם את הדעת.
זאת ועוד, לטענת האם כל האמור לעיל ישמש נגדה מול הילד, שעה שאביו יעביר לו את כל האמור בכדי לחבל ביחסיה עימו.
האם מבקשת את עזרת ביהמ"ש נוכח אי שיתוף הפעולה של האב.
10.ביום 14/3/2017 הוגשה תגובת האפוטרופוס לדין, בה התייחס לטענות האם וציין כי המינוי הוא בעבור הקטין ולא בעבור האם.
עוד בעמדה הוגש עדכון לגבי מפגש עם הקטין ואביו, ציין כי תחושות הקטין הן ללא שינוי, מרוצה מהמשמורת וההסדרים, לגבי הקשר עם האם סיפר, כי גם הוא ללא שינוי, הקטין מרגיש כי הם לא קרובים, ולדבריו חבל להרחיב את הסדרי הראיה, כי זה לא יעזור.
עוד מדברי האפוטרופוס לדין ניסה לתאם עם האם מועד למפגש, אך בהתאם להתנהלותה ולדבריה בתגובתה, הבין כי אינה מעוניינת בכך.
לדעת האפוטרופוס לדין יש להותיר המצב על כנו שכן היטיב עם הקטין ולסגור את התיק.
11.עמדת התובע הוגשה ביום 14/3/2017 לפיה, אין ספק כי המשמורת צריכה להישאר בידיו, בין היתר בהיעדר טענות אחרות בעניין בתגובת האם.
בנסיבות, אין ספק שהליכי המשמורת מוצו, ועניין המשמורת הוכרע.
טענות האם אינן נוגעות למשמורת, בגין טענותיה יכולה לפנות לרווחה או ליזום הליך משלה בביהמ"ש אם תראה בכך צורך.
האב מבקש לסגור את התיק ולחייב את הנתבעת בהוצאות:
שכר טרחת המומחה, הפסיכולוג הקליני, מר נימר סעיד – 10,000 ₪
עלות טיפול פסיכולוגי – 4,000 ₪ (החלק בו נשא הנתבע)
הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
12.לאור עמדת האפוטרופוס לדין, ניתנה ביום 14/03/2017 החלטתי, בה ניתנה לאם השהות לשקול עמדתה מחדש.
13.ביום 20/03/2017 הוגשה עמדת האם, לפיה הינה מוכנה לקבל כל החלטה של ביהמ"ש שהינה לטובת בנה, אך יחד עם זאת מבקשת להותיר בידה את האפשרות להגיש בקשות בתיק בענייני הסדרי ראייה או בקשות בנוגע לאלמוני.
לדבריה, סגירת התיק ופתיחתו מחדש יגרמו לה להכבדה הן מבחינה כלכלית והן מבחינת ההליך עצמו.
לעניין ההוצאות שדורש האב טוענת כי מדובר בדרישת עזת מצח, התשלום לפסיכולוגית שנדרש, זו מחצית הסכום שעה שסיכמו כי יישאו בתשלום מחצית כל אחד.
לגבי דו"ח המסוגלות הורית, הרי שהתובע עמד על ביצועו וביקש לשאת בהוצאה, כאשר לשיטתה אף המומחה לא הבין מדוע הצדדים נדרשים לבדיקת מסוגלות הורית שעה ששניהם הורים מיטיבים עם יכולות הוריות.
לדבריה, במהלך ההליך כולו היא עתרה "להתגשר ולא להתנהל "במלחמה", והאב סירב וכעת הוא דורש שכר טרחה על עניינים שהתחננה בפניו שייחסכו משניהם.
דיון והכרעה:
14.תביעות בענייני משמורת דורשות מביהמ"ש קביעת פרמטרים לטובת הקטין.
ראה: בג"צ 5227/97 דויד נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נה(1), 453, בעמ' 460-462 (1998)).
ובע"מ 10060/07 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (2/10/2008):
"...המונח טובת הילד הינו מושג רחב ועמום, אשר עשוי לקבל משמעויות ופירושים שונים בהקשרים שונים, בהתאם למצב העובדתי בכל מקרה ומקרה ובתי המשפט נדרשים לצקת לתוכו תוכן בהתאם למקרה העומד להכרעתם".
15.עקרון העל המנחה את בתי המשפט בעת קבלת החלטות הקשורות ליחסי הורים וילדים לרבות ענייני משמורת קטינים, הינו טובת הילד כעקרון עצמאי ובודד.
"עיקרון העל המנחה בעת קבלת החלטות הנוגעות למשמורתם ולמקום מגוריהם של ילדים, כמו גם בכל מקרה אחר שעניינו יחסי הורים וילדים, הינו טובת הילד, כאשר עיקרון זה מחייב הן את הוריו של הילד [סעיפים 15 ו-17 לחוק הכשרות] והן את בית-המשפט [סעיף 25 לחוק הכשרות] ראה: רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה(2) 321 (2001)
"עיקרון זה הוא העיקרון העצמאי המנחה הבודד בכל הנוגע למשמורת ילדים וקביעת מקום מגוריהם, כאשר אין לצידו שיקולים עצמאים אחרים" (ההדגשה שלי א.ז).
ראה: בע"מ 10060/07 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו 02/10/2008)
16.נקבע בפסיקה, שטובתו של הקטין תיקבע ע"י העתיד לבוא בהסתמך על אירועי העבר:
"אם לא די בכך, הרי שההכרעה בדבר טובתו הקונקרטית של הקטין דורשת מבית המשפט לחזות את שעתיד להתרחש בעולמו של ילד, על סמך אירועי העבר. מיומנויות "נבואיות" אלה אינן ממיומנויותיו הטבעיות של בית משפט זה אשר לרוב מתבקש להכריע בסכסוכים הנובעים מאירועי העבר" בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] (1/5/2006)
17.זאת ועוד, כפי שכבר נקבע, למומחים שממונים יש את היכולת לבחון מקרים בעין מקצועית ואובייקטיבית, ולכן חוות דעתם משקפת ומלמדת אודות טובת הקטינים.
ראה: רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה(2) 321, בעמ' 331 (2001) ;
בג"צ 4238/03 לוי נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נח(1) 481, 488 (2003).
בתיהמ"ש נוטים לאמץ את חוו"ד המומחים ומסקנותיהם, אך אין באמור כדי לקבוע מסמרות, שיקול הדעת נתון לביהמ"ש אשר יכריע בהתאם למכלול הדברים המונחים בפניו.
18.כאשר ביהמ"ש נדרש לתביעת משמורת, מצד מי מההורים, הוא מחוייב ליתן דעתו ליכולותיהם ואפשרויותיהם של האב והאם לספק את צרכי הקטין מבחינה פיזית, רגשית חברתית וכיו"ב.
19.לילד צורך בשני הוריו, מכח עקרון העל כאמור, של טובת הילד, קיימת לו זכות שווה לקשר עם שניהם. ביהמ"ש נוטה לאפשר לכל הצדדים מימוש הקשר כאשר נקודת המוצא היא מבלי ליתן עדיפות למי מההורים. בעידן הנוכחי ולאור אמנת זכויות הילד והכרה בקטין כיצור אוטונומי, נוהגים בתי המשפט לנהל הליכי שיתוף ילדים ולהתחשב הרבה יותר בעמדתם מאשר בעבר וזו גם דרישת המחוקק (ראו תקנה 258לג על סעיפיה הקטנים). קל חומר, כאשר מדובר בילד בוגר בגילו של אלמוני המסוגל להביע עצמו היטב ואת רצונו. עוד מעבר לכך ולאור הקונפליקט ראה בית המשפט לבחון את עמדת וטובת הילד מנקודת מבט אובייקטיבית ומתמשכת ועל כן גם מינה עבורו אפוטרופוס לדין מטעם הלשכה לסיוע משפטי. כל זאת לאחר קבלת תסקירים, חוות דעת מומחה, עיון בחקירות ילדים וכיו"ב.
20.בענייננו, כמפורט לעיל, החלטתי מיום 30/03/2016 המדברת בעד עצמה ניתנה לאחר שנבחן רצונו של הקטין ונבחנו לעומקם הטיעונים של הצדדים, הפרמטרים המצדיקים הותרת המצב על כנו או שינויו. הילד נשמע בפני העו"ס ונשמע בפניי, ולאחר מכן נבחנה טובתו והכל כדי להגיע לתוצאה שתשרת את הקטין בצורה האופטימלית. כאמור תחילה ההחלטה ניתנה לתקופה קצובה והוארכה בהתאם להמלצות להתנהלות ובעיקר בהתאם לרצונו של הקטין. המדובר היה בתקופת ניסיון והנה חלפה מעל שנה ומבחינת התחושה של הילד, קיימת אנחת רווחה. קיימת שביעות רצון והודייה לבית המשפט שהתחשב ברצונו. איני סבור שמדובר בעמדת קטין המוסת על ידי אביו לומר הדברים או החושש מפניו. לקטין טוב יותר כעת ואין להתעלם מכך.
21.זה המקום לציין ולהדגיש, כי הגם שלכאורה האם לא הייתה ואינה שלמה עם ההחלטה בדבר שינוי המשמורת, לא הוגשה ולו בקשה אחת במהלך ההליכים (לאחר העברת המשמורת) בנוגע לקיומם או דרישות אחרות.
אם נאמרו ע"י האם דברים כאלו או אחרים המביעים אי שביעות רצון מהמצב הנוכחי, הרי שהם נאמרו כאימרות אגב תוך כדי תגובות שנדרשו מביהמ"ש ולא הוגשה כל בקשה מטעמה לשינוי המצב הקיים לבחינת הסדרי שהות, לדיון בעניין המסגרת הלימודית של הקטין ו/או שינוייה ו/או בכל עניין אחר שנודע לילד.
22.כאמור, מאז העברת המשמורת לאב, כמפורט לעיל, קיימים דיווחים שוטפים לביהמ"ש, הן מהעו"ס והן מהאפוטרופוס לדין, שמדווחים על כך שהקטין מאוד מרוצה מהשינוי שההסדרים מתקיימים, כן ישנן אמירות לגבי טיב היחסים עם האם.
23.בכל הנוגע לעמדת האם בעניין האפוטרופוס לדין, מצאתי להבהיר, כי תפקידו של האפוטרופוס הוא לייצג / להציג את עמדתו של הקטין. האפוטרופוס לדין לא מונה כדי להביא את עמדות הצדדים, אלא לייצג את האינטרסים והרצונות של הקטין. האפוטרופוס לדין אמור לשקף אינטרסי הקטין ולסייע לקטין להזדהות עמו ולא להיות גורם שיכול להזדהות עם האם.
24.האם טענה, כי ההמלצות והממצאים שהובאו בפני ביהמ"ש לוקים בחסר בשל ההתעלמות מקיום הסדרי ראייה חליפיים בשל ביטולם של חלקם, מהסתתו של האב את הקטין כנגדה, מביצוע החלטות ע"י האב כדוגמת העברת הקטין ביה"ס על דעתו בלבד.
בעניין זה אדגיש פעם נוספת, כי לבד מהודעות שהוגשו לאחר שביהמ"ש עורר בקשת תגובה, לא הוגשה ולו פעם אחת בקשה בעניינים אלו ע"י האם ולא ברור כיצד היא מבקשת התייחסות שיפוטית לטענות אלו בדיעבד, ללא התמודדות עמן בזמן אמת וללא הבאת טענות או בקשות מוסדרות המצביעות על רצונה בהסדרה שיפוטית של מחלוקות כלשהן.
ביהמ"ש אינו יכול לחזות או לשער התנהלויות כאלו או אחרות של הצדדים מבלי שהם יובאו לפתחו, יחד עם האמור, סבורני כי לו היה הדבר באמת מדיר שינה מעיניו של מי מהצדדים, היו מוגשות בקשות / הודעות בהתאם (והרי הצדדים לא חסכו מבית המשפט בקשות שונות בהליכים הרכושיים הקשורים כשהיה צורך).
25.האם טוענת כי החלטות הקטין באות ממקום שאינו מושכל ונוכח העובדה כי האב מתיר לו להתנהג כרצונו, בעוד היא יותר נוקשה ואינה מתפשרת ומהווה דמות חינוכית. אפתח ואציין, כי הדבר מלמד על נוקשות מתמשכת בגישת האם והתעלמות או אי מתן יחס מספיק לתחושות בנה. ראשית, טוב לאלמוני במקום בו הוא נמצא. טוב יותר מאשר בבית האם. עם האם הגבולות היו נוקשים, הייתה החמרה בעניין הלימודי. בבית האב יש לו יותר חברה וגבולות נוקשים פחות. יש לזכור כי מדובר במתבגר. יש לזכור כי אלמוני הוא ילד מאוד צייתן וקונפורמיסט שככל הנראה זקוק ליותר מרחב מחיה וחופש בחייו ואצל האב הוא ככל הנראה מקבל זאת. בריאותו והתפתחותו הרגשית התקינים חשובים יותר משיפור ציון כזה או אחר. לבד מכך, איני חושב, כי אצל האב אין כלל גבולות כפי שנעשה ניסיון לתאר זאת. בעניין זה אציין, כי עוד במסגרת החלטתי בדבר שינוי המשמורת הזמנית, כמו גם בהמלצות המומחה, ד"ר נימר סעיד, אליהם הפניתי גם שם, ס' 8.2.4, התרעתי מה עלולות להיות התוצאות בהימשכות התנהלות מסוג זה. עוד הבהרתי (ס' 8.2.6 להחלטה) כי לא מדובר בסמכות הורית או אסרטיביות כמו שהאם מנסה להציג, אלא מדובר בהתנהגות אימפולסיבית, נוקשות ואי גמישות אשר חורה לקטין ואינה מטיבה עימו. האם לא גילתה יוזמה, לא ערכה שינויים בהתנהלותה ו/או באורחות חייה והביקורת או הטענות הנשמעות כעת כנגד בחירתו הלגמרי מושכלת של הקטין, מלמדת על היעדר גמישות מצדה בהקשר זה.
26.בהתאם לכל המפורט לעיל ובהתחשב ברצונו המובהק של הילד ובהצלחת הניסיון בן השנה בו הוא עבר לגור בבית אביו, לא מצאתי כלל מקום לשנות מהמשמורת הנהוגה כיום או מהסדרי הראייה שנקבעו.
27.דברי האם, כי היא מוכנה לקבל את החלטות ביהמ"ש אך יחד עם זאת מבקשת להותיר התיק פתוח לצורך הגשת בקשות, תמוהה בעיניי שעה, שהתיק מתנהל ופתוח מזה זמן רב (מדי), ולא הוגשה אף בקשה על ידה בסוגיית המשמורת או הסדרי שהות או ענייני אפוטרופסות אחרים. אם כך עולה השאלה : מה הנפקות עכשיו להותירו פתוח? זאת הגם בהתחשב בעובדה כי אין המשמעות של סגירת התיק – דרך ללא מוצא. נראה לבית המשפט, כי הדבר שב ומלמד על הקושי העצום (והמובן) של האם להשלים עם כך שהקטין ככל הנראה ימשיך להתגורר בבית אביו ולא ישוב למשמורתה.
עם זאת והדברים ידועים ונקבעו בהלכה הפסוקה פעמים רבות, ענייני ילדים הינם דינמיים ותלויי נסיבות. ככל שהאם תרצה להגיש תובענה חדשה בעניין בשל שינוי מצב הדברים או צורך של הקטין או שלה עצמה – הדרך פתוחה בפניה והיא רשאית לעשות כן.
28.בסיכומו של דבר אדגיש, כי ההתנהלות בתיק זה נמשכת מזה כ-6 שנים בסכסוך משמורת בין הצדדים. כבר למעלה משנה חלפה מאז ניתנה ההחלטה הזמנית לעניין העברת המשמורת לאב במכלול הנסיבות, מאז החלטה זו נעשה מעט מאוד אולי אפילו מעט מדי מצידה של האם, כדי להראות מדוע היא עשויה להתאים יותר לשמש משמורנית לקטין, או כדי לרכך את רצונותיו של הקטין.
סיכום:
29.להורים שבפניי בן קטין, אשר מאז 01/04/2016 עבר למשמורת האב. המחלוקת התמקדה איפוא בשאלה, מי יהיה משמורן של הקטין, כפי שכבר הובהר, לשם מתן מענה ראוי לשאלת המשמורת, נבחנו רצונו וטובתו של הקטין וזאת באמצעות מומחים (עו"ס ופסיכולוג, יחידת סיוע ואפוטרופוס לדין). כל טענות הצדדים נבחנו מכל זווית אפשרית (ראה חקירות ילדים במשטרה ותסקירי סעד שונים). מצויים אנו כיום במקום שבו ניתן לומר בבטחה שטובת הקטין מצדיקה הותרת המשמורת בידי אביו.
30.אשר על כן, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, עיינתי בכתבי הטענות, חוו"ד, דו"חות ובתסקירים, הגעתי לכלל דעה, כי טובת הקטין אלמוני להיות במשמורתו הקבועה של אביו וכך אני קובע.
31.הסדרי השהות בין הקטין לבין האם ימשיכו ויתקיימו כאמור בהחלטותיי הקודמות. בהקשר זה אני מוצא לנכון להבהיר האחריות החלה על האב להבטיח כי לא יתקיים ניכור הורי כלפי האם ככל שהדבר תלוי בו וכי הקטין יתמיד במפגשים אצל האם במתכונת שנקבעה על ידי בית המשפט. אין מניעה מחילופי מפגשים או ביטולם, אך הדבר חייב למצוא ביטוי בהסכמה בין ההורים וביידוע הקטין. ככל שמתבטל מפגש של הקטין אצל האם, יש לדאוג לקיום מפגש חליפי באותו שבוע או לאחריו והצדדים צריכים לנהוג בהגינות וכן לראות טובת בנם בכל צעד ושעל.
32.אין באמור לעיל לגרוע מסמכויותיהם המשותפות של ההורים שניהם בתחומי אפוטרופסות שונים בענייני חינוך ובריאות. כידוע, הצדדים יחדיו, כהורי הקטין, ומבלי קשר למי מהם נתונה המשמורת, הינם האפוטרופוסים הטבעיים של הקטין (סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב – 1962 (להלן: "החוק")).
תפקיד ההורים כאפוטרופוסים, כולל את "החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטינים, לרבות חינוכם, לימודיהם, הכשרתם לעבודה ולמשלח יד ועבודתם וכן שמירת נכסיהם, ניהולם ופיתוחם וצמודה להם הרשות להחזיק בקטינים ולקבוע את מקום מגוריהם.." (סעיף 15 לחוק– בשינויים המחויבים בהתייחס לקטינים).
בכל עניין הנתון לאפוטרופסות, חייבים שני ההורים, לפעול תוך הסכמה (סעיף 18 לחוק) ורשאים הם לקבוע ההסדרים הנוגעים להחזקת הקטינים וזכויות הקשר (סעיף 24 לחוק).
בהעדר הסכמה, יכריע בית המשפט (סעיפים 19 ו– 25 לחוק).
על האב, הגם וחרף היותו ההורה המשמורן, לקבל הסכמתה של האם שהינה אפוטרופא טבעית משותפת של הקטין יחד עם האב, בכל הנוגע לפעולות הדורשות הסכמה (כגון שינוי בי"ס, מען, טיפולים נפשיים, רפואיים, ענייני חינוך, יציאה לחו"ל וכיו"ב).
בית המשפט מחייב הצדדים בהדרכה הורית מטעם לשכת הרווחה במקום מגורי האב או במקום אחר שיוסכם עליהם ככל שיוסכם כדי שיצליחו לבנות יכולת תקשורת ביחס לקטין חרף המשקעים הכה גדולים ומורכבים ביניהם.
33.בכל הנוגע לחיוב בהוצאות הנדרשות ע"י האב. ברובם המכריע של ההליכים, האב לא היה מיוצג בידי עורך דין אחר שעה שהוא בעצמו עורך דין. חלק מההליכים והבקשות שהוגשו היו מעבר לנדרש והצריכו את בית המשפט ואת האם לתגובות והחלטות ו/או הליכים מיותרים שלא מצדיקים חיוב האם בהוצאות משפט. מה שכן מצדיק חיוב בהוצאות משפט הוא סירובה של האם לסיים ההליך זה מכבר באמצעות קיבועו של ההסדר הנסיוני הזמני וכן עלויות אחרות שנשא בהם האב לצורך הוכחת טענותיו כי טובת הקטין לעבור למשמורתו. כך למשל בנוגע לתשלום חוו"ד המומחה –בהחלטת כב' השופט ג'יוסי, מיום 28/01/2014 נקבע:
"מאחר ועסקינן בתביעה לשינוי משמורת שהוגשה ע"י האב – התובע, מורה כי בשלב זה התובע ישא בשכר טרחתו של המומחה".
בסופו של יום תוצאת פסק הדין מושתתת על מכלול של מסמכים, ראיות, התרשמויות וחוות דעת המומחה הינה אחת מהם. אין מדובר בהליך שבו האם הסכימה להעברת משמורת (חרף רצונו של הילד) ונדרש הליך שיפוטי ארוך לשם כך. אין סיבה שהאב ששילם בשלב דיוני ראשוני עלויות המומחה לא ישופה בגין הוצאותיו אלו. על-כן, נראה ראוי בנסיבות העניין להשית חיוב במלוא שכר טרחת המומחה לפתחה של האם.
בנוגע לתשלום חלקו של האב לטיפול הפסיכולוגי – ביהמ"ש בהתאם להמלצות העו"ס סבר כי על הצדדים לפעול לקבלת הטיפול, הטיפול נדרש לשני הצדדים והכל לטובת הקטין. אציין בהקשר זה, כי לאור הנוקשות המופגנת של הצדדים בקשר הפוסט זוגי ביניהם ובקשר ההורי, ולאור המשקעים והיעדר יכולת (הדדי) של הורה לראות תועלות וחוזקות בהורות של הצד האחר. טיפול והדרכה הוריים, יכולים וצריכים לסייע לצדדים. בהתאם לאמור ושעה שכל צד נשא בחלקו הוא, לא מצאתי להיעתר למבוקש בהקשר זה.
34.בכל הנוגע להוצאות שכ"ט עו"ד, מחיוב ברכיב זה יכלה האם להימנע, שכן ניתנו בפניה הזדמנויות רבות לסיים התנהלות התיק מבלי להידרש לפסק דין זה. בנוסף, העובדה שהאב הינו עורך דין בעצמו אינה גורעת מזכותו לקבל שכר טרחה. בית המשפט הנדרש להליכים השונים לא מוצא כי כל הבקשות ו/או ההליכים שננקטו על ידי האב היו מחוייבי המציאות וחשוב לומר לו בשלב זה של סיכום ההתדיינות, כי טענותיו בדבר הכאה והתעמרות פיזית בקטין על ידי האם, לא היו "כצעקתו". מנגד, ללא מינוי מומחה, שמיעת הקטין וקיום ההליך בכלל, היה מוצא עצמו אלמוני ממשיך לגור במשמורת אמו בניגוד לרצונו.
נוכח האמור, וההתנהלות המסועפת והאינטנסיבית בתיק, הנני מורה לאם לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.
35.המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים, לאפוטרופוס לדין ולעו"ס לסדרי דין ותסגור את התיק.
ניתן היום, י"ג סיוון תשע"ז, 07 יוני 2017, בהעדר הצדדים.
הותר לפרסום ללא פרטים מזהים ביום 3/7/17 לבקשת האפוטרופוס לדין.
אסף זגורי, שופט סגן הנשיא לענייני משפחה