שירון (1989) יבוא ושווק צמיגים בע"מ נ' א.ע. פרג' - חברה להובלות ולעבודות עפר והספקת חומרי

החלטה

לפניי בקשת הנתבעת לסילוק התובענה על הסף ולחילופין, להעברת הדיון לבית המשפט השלום בבאר – שבע, בטענה כי התובעת לא פירטה את מקור הסמכות המקומית הקיימת לבית משפט זה.

התובענה נסובה על דרישת התובעת - חברה המייבאת ומשווקת צמיגים, לתשלום חוב עבור סחורה שסיפקה לנתבעת. סכום התובענה הועמד על 38,406₪.

מכתב הגנת הנתבעת, שמקום מושבה בעיר באר-שבע, משתמע, בין היתר, כי לא קיבלה את הסחורה נשוא התביעה ודומה כי אף לא הוזמנה על ידה.

התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, היא פירטה במסגרת כתב תביעתה את מקור סמכותו של בית משפט זה לדון בה. בהיעדר הסכם פרטני בין הצדדים, נטען כי מקור הסמכות הנו כמקום עסקו של הנושה. התובעת מפנה אף לתצהירו של נציגה מר שי ברדה, כפי שהוגש בתימוכין בתגובתה לבקשה, לפיו התנאים לעבודתם המשותפת של הצדדים נקבעו במשרדה בעיר יבנה. מכל אלו, סוברת התובעת כי זהו מקום יצירת עילת התביעה והוא חוסה תחת סמכות בית משפט זה.

לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה.

שוכנעתי כי התובעת הצביעה, לכאורה, על "מקום יצירת ההתחייבות" – כלשון תקנה 3 (א) (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 - באופן המאפשר קניית בית משפט זה סמכות מקומית לדון בתובענה.

בשלב מקדמי זה, אין למעט מטענת התובעת לפיה העסקה נשוא התובענה נרקמה במשרדיה בעיר יבנה.

בנוסף, יפה ההפניה לדברים עליהם עמד כב' השופט ד"ר ש' לוין בספרו "תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד" 96 (1999), לאמור:

"... במדינה קטנה כמדינתנו, שבה אפשר להגיע בקלות ובמהירות, כמעט מכל מקום לכל מקום, הולכת ופוחתת החשיבות שבנושא זה".

וכן:

"במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר; ואין עניין זה ראוי, בנסיבות רגילות, לשמש נושא להעלאת טענות טרומיות" (רע"א 6920/94 יאיר לוי נ' צבי פולג, פ"ד מט(2) 731, ר' גם בש"א 1307/00 "אריה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' שריקי מיכאל (23/03/2000).

מן המקובץ, הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.

לידיעת הצדדים.

ניתנה היום, ט"ו אב תשע"ג, 22 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי .......