שירני נ' גבאי

פסק דין

בפני תביעה לחייב את הנתבע בתשלום עלות חפציה של התובעת, אשר לטענתה הושלכו על ידי הנתבע, שלא כדין.

טענות התובעת

התובעת שכרה מהנתבע חדר בדירה ברח' אליהו סלמן 26 בירושלים. בשל מחלוקת בין הצדדים, החליטה התובעת לעזוב את הדירה וכאשר ביקשה לקבל את חפציה האישיים, הודיע לה הנתבע כי היא חייבת לו סכום של 1,250 ₪ בהתאם להסכם השכירות. מאחר שבאותה עת לא היה בידי התובעת את סכום הכסף, הבטיחה להביאו ולקחת את דבריה. לטענת התובעת, הנתבע השליך את חפציה לפח האשפה והעביר חלק מהם לישבה הסמוכה לדירה. משפנתה התובעת לישיבה נאמר לה כי הארגזים אינם נמצאים שם.

התובעת טוענת כי הנתבע השליך שבעה ארגזים אשר הכילו מתנות אותם רכשה עבור בני משפחתה בסרי לנקה. מכאן התביעה, להשבת עלות חפצי התובעת אותם אמדה התובעת בסכום של 15,000 ₪.

טענות הנתבע

הנתבע טוען כי אכן התובעת השאירה בחדרה מספר ארגזים, אשר מנעו מהנתבע להשכיר את החדר לאדם אחר. הנתבע ניסה לאתר את התובעת משך קרוב לארבעה חודשים על מנת להורות לה לקחת את הארגזים, אך לא הצליח ליצור קשר עם תובעת בשום דרך. משראה הנתבע כי אין באפשרותו לאתר את התובעת ועקב בקשת הדייר הנוסף אשר התגורר בדירה וטען כי הארגזים מפריעים לו, ביקש מהדייר הנוסף לאסוף את הארגזים ולאחסן אותם בישיבה לתלמוד תורה הנמצאת בסמוך. הארגזים אוחסנו בישיבה קרוב לארבעה חודשים כאשר במהלך אותה תקופה ניסה נתבע לאתר את התובעת על מנת שתיקח את הארגזים לרשותה, אך הדבר לא עלה בידו. בסופו של יום, לאחר שהישיבה סרבה להמשיך לאחסן את הארגזים אצלה, לא נותרה לנתבע ברירה אלא להשליך את הארגזים לרחוב. הנתבע מוסיף וטוען כי הארזים הכילו בדים ישנים וחפצים משומשים שהתובעת אספה.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות וזאת מהטעם שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את תביעתה.

התובעת העידה כי הנתבע מנע ממנה להיכנס לדירה ולקחת את חפציה בשל חוב שהיה לה עבור חשמל ובסופו של יום השליך את חפציה לרחוב. לדבריה, פנתה לנתבע מספר פעמים על מנת לקבל את חפציה, אך הוא סרב להיענות לבקשתה. ואולם, גרסתה של התובעת לפיה הנתבע מנע ממנה לקבל את חפציה לא נתמכה בכל ראיה או עדות נוספת. העד היחיד שהובא לעדות מטעם התובעת, מר אבי אמזלג, העיד רק לעניין העובדה שסייע לתובעת לארוז את חפציה בארגזים, אך לא ידע לומר דבר באשר להתנהלות העניינים בין התובעת לבין הנתבע.

בניגוד לתובעת, אשר העידה כי הנתבע מנע ממנה לקבל את חפציה והתנה זאת בתשלום חובותיה עבור הדירה, העיד הנתבע, כי לא היו דברים מעולם. כך, הנתבע העיד, כי לאחר שעזבה התובעת את הדירה והשאירה את הארגזים ניסה במשך למעלה משלושה חודשים ליצור קשר עם התובעת על מנת שתבוא לקחת את חפציה, אך היא נעלמה. בסופו של יום, לאור העובדה שהארגזים בדירה הפריעו לדייר הנוסף, הועברו חפציה של התובעת לישיבה, שם אוחסנו הארגזים כארבעה חודשים. בכל אותה תקופה זו ניסה הנתבע ליצור קשר עם התובעת, אך זו לא ענתה לטלפונים ולדבריו "נעלמה". הנתבע הכחיש כי התובעת פנתה אליו בכל מהלך התקופה וכי מנע ממנה לקבל את חפציה, כפי שהיא טוענת.

מטעם הנתבע העיד מר ברנה גברמרים, אשר הינו הדייר הנוסף בדירת הנתבע באותה עת. גם מר ברנה העיד כי ניסה ליצור קשר עם התובעת פעמים רבות על מנת שתבוא לקחת את חפציה, אך הדבר לא עלה בידו.

עוד העיד מטעם הנתבע, מר ליאור ג'וזף, הוא ראש הישיבה בה אוחסנו ארגזי התובעת. מר ג'וזף העיד כי הארגזים אוחסנו בישיבה משך ארבעה חודשים, עד שפנה לנתבע וביקש לפנותם.

לאחר ששמעתי את העדויות, הגעתי למסקנה כי אין מקום להעדיף את עדות התובעת על פני עדות הנתבע והעדים מטעמו, אשר עדותם היתה מהימנה ולא נפל בה דופי. מעדיותיהם עולה, כי הנתבע לא מנע מהתובעת לקחת את חפציה מהדירה, אלא נהפוך הוא. הנתבע ניסה ליצור קשר עם התובעת, אך משהדבר לא עלה בידו, שכן התובעת לא ענתה לטלפונים ולא יצרה עמו קשר, העביר את חפצי התובעת לאחסון בישיבה. בישיבה אוחסנו החפצים ארבעה חודשים, במהלכם לא יצרה התובעת קשר עם הנתבע ולא דרשה את חפציה. בנסיבות אלה, כאשר לא מוטלת על הנתבע חובה שבדין לאחסן את חפצי התובעת ומשהישיבה אליה הועברו החפצים סרבה להמשיך ולאחסנם, הרי שלא נותרה בידי הנתבע ברירה אלא להשליכם, וזאת לנוכח התנהגות התובעת אשר ממנה ניתן היה ללמוד כי זנחה את חפציה.

לאור האמור, הרי שאין מקום לחייב את הנתבע להשיב לתובעת את תמורת החפצים שהיו בארגזים ועל כן יש לדחות את התביעה. למעלה מן הצורך אוסיף, כי התובעת אף לא הוכיחה את עלות החפצים שהיתה בארגזים ונקבה בסכום שרירותי בסך של 15,000 ₪, מבלי שזה פורט כנדרש ונתמך בראיה כלשהי.

לפיכך, אני דוחה את התביעה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ג, 16 יוני 2013, בהעדר הצדדים.