שלומות חב' לבנין והשקעות בע"מ ואח' נ' רחמינוב ואח'

פסק דין

התובעת הגישה תובענה כספית כנגד הנתבעות בסך של 23,331 ש"ח והנתבעות הגישו תביעה שכנגד בסך של 15,000 ₪, הכל בטענות להפרת חוזה שכירות.

בדיון שהתקיים בפני הושג בין הצדדים הסדר, כמפורט בפרוטוקול הדיון, על פיו, בין השאר, הסמיכוני הצדדים לפסוק בתובענה ובסכסוך על דרך הפשרה ועל פי שיקול דעתי, בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בהתאם, תהיה ההתייחסות שלהלן לטענות הצדדים תמציתית ותתמקד בעיקרי הדברים בלבד.

בין התובעת לנתבעת 1 נחתם חוזה שכירות ביום 21.7.03 (להלן: "החוזה"), לפי שכרה הנתבעת 1 מהתובעת דירה ברח' לוי אשכול 100, תל אביב (להלן: "הדירה"). הנתבעת 2 ערבה להתחייבויות הנתבעת 1. תקופת השכירות הוארכה מעת לעת בהסכם בכתב וכך הוארכה תקופת השכירות עד ליום 31.7.09. הצדדים לא הגיעו להסכמה בדבר הארכת תקופת השכירות פעם נוספת וביום 6.9.09 השיבה הנתבעת 1 לתובעת את מפתחות הדירה.

לטענת התובעת, לקראת תום תקופת השכירות הובהר לנתבעת 1 כי בכוונת התובעת להעלות את דמי השכירות בצורה משמעותית, אך כאשר נשלחה התוספת לנתבעת 1, סירבה זו להעלאת דמי השכירות ולפיכך הוסכם בעל-פה שההסכם יוארך עד לפינוי הדירה ודמי השכירות יועלו ל- 7,500 ₪ לחודש. לטענת הנתבעת 1, כלל לא נאמר לה כי בכוונת התובעת להעלות את דמי השכירות והסיכום היה שדמי השכירות לא יועלו, דהיינו יוותרו בסך 6,000 ₪ לחודש (בתוספת הפרשי הצמדה למדד). על רקע זה העלו הצדדים טענות ותביעות.

אין מחלוקת כי הנתבעת 1 לא שילמה דמי שכירות בגין התקופה שמיום 1.8.09 ועד להשבת מפתחות הדירה לתובעת ביום 6.9.09. בהעדר הסכם כתוב לגבי דמי השכירות בתקופה זו, יחויבו הנתבעות בסך של 7,500 ₪ כדמי שכירות בגין תקופה זו.

התובעת טוענת לחוב בגין הפרשי הצמדה לתקופה שעד 31.7.09 ולא מצאתי הצדקה לאי התשלום. הנתבעות ישאו בתשלום 1,220 ₪ בגין הפרשי ההצמדה.

התובעת טוענת כי הנתבעת 1 לא צבעה את הדירה בעת פינויה בניגוד להסכם. הנתבעת 1 איננה מכחישה את חובתה אך טוענת שהסכום אותו תובעת התובעת מופרז. כיוון שהתובעת תמכה תביעתה בחשבונית המבססת את התשלום בעוד הנתבעות לא המציאו כל פירוט לטענתן, יישאו הנתבעות בעלות הצביעה הנתבעת. הנתבעות יחויבו בסך של 8,912 ₪ בגין צביעת הדירה.

התובעת תבעה כספים בגין תשלום לועד הבית לאחר פינוי הדירה ותשלום למתווך. לא מצאתי הצדקה לחיובים אלו. התובעת יכולה הייתה לוודא מראש מתי תפונה הדירה וממילא שהיא אשר בחרה להיעזר בשירותי תיווך.

במסגרת התביעה שכנגד טוענות הנתבעות לנזקים שנגרמו להן עקב אי מתן התראה של זמן סביר לסיום תקופת השכירות, בדמי שכירות גבוהים יותר ובעלות הובלה. האחריות לכך שהצדדים לא סיכמו מראש ובכתב את תנאי הארכת השכירות רובצת על שני הצדדים והנתבעת 1 עצמה מאשר שהשיחה בדבר הארכת החוזה התקיימה רק ביום 24.7.09, סמוך מאד לתום התקופה. במצב זה אינני סבור שהתובעת אשמה באי מתן התראה על הכוונה להעלות את דמי השכירות ואינני סבור כי התובעת פעלה בחוסר תום. בנוסף, בפועל ניתנה לנתבעת 1 ארכה של למעלה מחודש למציאת דירה חלופית, כאשר באותה תקופה קבעתי שלא יועלו דמי השכירות. אני סבור כי ארכה זו סבירה בנסיבות העניין מה גם שאין כל בסיס לטענה שלו הייתה הארכה גדולה יותר הייתה הנתבעת 1 מאתרת דירה זולה יותר. לא מצאתי הצדקה בתביעה לדמי הובלה, כאשר בהוצאות אלו הייתה נושאת הנתבעת 1 גם לו פונתה הדירה במועד אחר.

בשים לב למכלול הטענות וההסכמה בדבר אופן ההכרעה בתביעה – כל צד יישא בהוצאותיו.

לפיכך, על סמך כל החומר שלפניי, תוך שאני נותן משקל להסכמה בין הצדדים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, אני פוסק כי על הנתבעות לשלם לתובעת את הסכום של 17,632 ₪, וזאת לסילוק סופי ומוחלט של התביעה נשוא תיק זה. סכום זה ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, י"ח סיון תש"ע, 31 מאי 2010, בהעדר הצדדים.