שלט בקיר חיצוני

התובענה דנן עניינה בבית המשותף ברחוב הברזל 26 תל אביב הבנוי על חלקה 641 בגוש 6638 (להלן: "הבית").

הבית טרם נרשם כבית משותף בפנקס הבתים המשותפים אולם אין מחלוקת כי הוא עונה על הגדרת "בית" בסעיף 77א לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 (להלן: "חוק המקרקעין").

התובעת והנתבעים הינם בעלי הזכויות בבית.

התובעת טוענת כי על המעטפת החיצונית של הבית הותקן שלט של מסעדת מוזס (להלן: "המסעדה"), אשר שכרה שטחים בבית מהנתבעת 3. התקנת השלט נעשתה ללא כינוס האסיפה הכללית, ללא פרוטוקול ותוך שהנתבעת 3 רומסת את זכויות יתר בעלי הדירות בבית. התובעת פנתה לנציג הנתבעת 3 בבקשה להתקין גם היא שלט כאמור אך היא נתקלה בסירוב. לפיכך, היא פנתה לעיריית תל אביב והתקינה את השלט המבוקש לאחר קבלת היתר. בתוך מספר שעות מהתקנת השלט הוא הוסר על ידי חברת הניהול על פי דרישת נציג הנתבעת 3. לפיכך עתרה התובעת בהליך דנן למתן צו אשר יורה על הסרת שלטים שהותקנו ללא הסכמת כל בעלי הזכויות בבית ולחילופין למתן סעד לפיו, בבחינת גזירה שווה, יוחזר השלט שהותקן על ידה, במימון הנתבעת 3.

לטענת התובעת בהתקנת השלט כאמור תפסה המסעדה, באמצעות הנתבעת 3, חלק מן הרכוש המשותף באופן ייחודי, דבר המחייב הסכמה פה אחד של כל בעלי הזכויות בבית. משזו לא ניתנה יש להורות על הסרת השלט.

ביום 13.02.12 הודיעה התובעת כי היא איננה עותרת להסרת שלטי המסעדה והיא אך עומדת על זכותה לגזירה שווה לגבי תליית השלט מטעמה.

אעיר כי במקור הוגשה התובענה גם כנגד נתבעים נוספים (מר חורש - נציג הנתבעת 3 ובעלי המסעדה) אולם אלו נמחקו בהחלטתי מיום 16.02.12.

הנתבעת 3 הגישה כתב הגנה מטעמה וטענה כי יש לדחות את התביעה מחמת השתק ומניעות מאחר וחלפו כ- 4 שנים מאז התקנת שלט המסעדה. ישנו הסכם שיתוף אשר קובע הוראות לעניין שילוט בבית שמותר רק בקומת הקרקע המסחרית. הסכם השיתוף נרשם והינו מחייב. בהסכם הרכישה של התובעת היא הצהירה בדבר קריאתה והבנתה את הסכם השיתוף. גם במסגרת הסכם שיתוף חלקי שנחתם על ידי התובעת בעת רכישת הזכויות היא הצהירה כי היא מחויבת בהסכם השיתוף ובהקשר זה אף נקבע באותו נספח כי הקירות החיצוניים שייכים לבעלים בלבד, קרי, הנתבעים 3 ו- 4 וחברת מיטל. תליית השלט על ידי התובעת נעשתה גם בניגוד להוראות הסכם הניהול. הנתבעת 3 טוענת כי לא ניתן ללמוד גזירה שווה משלט המסעדה לשלט המבוקש להתקין על ידי התובעת וישנו מספיק שילוט אינפורמטיבי בבית לעסק התובעת. מכל מקום, הנתבעת 3 הינה בעלים של 2/3 מהזכויות בבית וממילא התובעת לא היתה רשאית לפעול באופן חד צדדי כפי שפעלה.

הנתבעת 4 הגישה כתב הגנה מטעמה ובו טענה כי קיים הסכם שיתוף אשר קובע הוראות לעניין השילוט בבית ואלו מחייבות. נטען גם כי הנתבעת 4 איננה יודעת באם השילוט קיבל את אישור האדריכל.

הנתבעות 5 ו- 6 הגישו כתב הגנה מטעמן והשאירו את ההכרעה בתובענה לשיקול דעת המפקח, כשהן אינן מתנגדות להוספת השילוט המבוקש על ידי התובעת או להסרת השילוט הקיים.

מטעם הנתבעת 7 לא הוגש כתב הגנה. אולם, גם לא הומצא כל אישור מסירה של כתב התביעה אליה בניגוד להחלטתי מיום 29.12.11.

ביום 25.12.11 התקיים דיון מקדמי בתובענה.

ביום 16.02.12 התקבלה החלטה בטענות מקדמיות של הנתבעת 3 וכן נקבעה פרוצדורה להגשת ראיות הצדדים.

מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר אלקלאי.

מטעם הנתבעת 3 הוגש תצהירו של מר חורש.

לא הוגשו כל ראיות מטעם הנתבעים האחרים.

ביום 23.04.12 התקיים דיון הוכחות במסגרתו נחקרו נגדית העדים על תצהיריהם והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

דיון

אפתח כבר בסופם של דברים ואומר כי לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים וראיותיהם אין בידי לקבל את התביעה.