שליו נ' שרות פלוס למוצרי צריכה ביתיים בע"מ

פסק דין

1.עניינה של תביעה זו הוא בכך, שהתובע סבור שהנתבעת הפרה את חוק הטכנאי, שכן הטכנאי שאמור היה להגיע במועד ובשעות שנקבעו – לא הגיע.

לאור זאת ולאור הטענות שיפורטו להלן, הגיש התובע תביעה זו בה ביקש לחייב הנתבעת לשלם לו סך של 2,900 ₪, הכולל בחובו: קנס של 600 ₪ על אי הגעת טכנאי ועבור זמן המתנה של 4 שעות במקום שעתיים בסך 300 ₪ ועבור הפסד יום עבודה בסך 850 ₪, עוגמת נפש בגין ההתכתבויות הרבות סך של 1,000 ₪, והוצאות משפט סך 150 ₪.

ואלה הם הנימוקים שהעלה התובע בתביעתו, להצדקת תביעת הסכומים הנ"ל:

א.א)ביום 10.9.12 נקבע לתובע שרות להגעת טכנאי לתיקון כיריים בין השעות 08.00- 12.00. במועד הנקוב חיכה התובע עד שעה 11.45 וכאשר הטכנאי לא הגיע, התקשר התובע אל מוקד השרות של הנתבעת ומשם נאמר לו, שניסו להשיגו בטלפון יום לפני המועד הנ"ל על מנת להודיע לו ששעת הביקור נדחית בין השעות 12.00- 16.00 ולכן, לאור שיחה זו, המשיך התובע והמתין עד שעה 15.45 והטכנאי טרם הגיע.

ב)מאחר והטכנאי לא הגיע עד שעה 15.45, שוב התקשר התובע ואז נאמר לו, שבשל עומס רב יגיע הטכנאי רק בשעה 18.30 ולאור הודעה זו, החליט התובע לוותר על השירות באותו יום ודחה קבלת השירות ליומיים.

ג)לאור השתלשלות העניינים הנ"ל, פנה התובע לנתבעת וביקש לפצותו בהתאם לחוק וכתשובה לכך, נאמר לו, שיש לנתבעת תיעוד, שניסו להשיגו בטלפון באותו יום בו נקבעה הגעת הטכנאי ולכן, דחו את בקשת הפיצוי הכספי, אך לעומת זאת הציעו לתובע פיצוי בציוד חשמלי, אך התובע סירב להצעה זו.

2.א.הנתבעת אינה מכחישה את טענות התובע, בדבר רכישת הכיריים ומועד רכישתם. הנתבעת אינה מכחישה, שביום 6.9.12 התקשר התובע למוקד השרות וביקש שירות לכיריים והנבעת גם אינה מכחישה, שבאותה שיחה אף תואם מועד לביקור הטכנאי ליום 10.9.12 בין השעות 08.00- 12.00.

עם זאת, מציינת הנתבעת, שיום לפני המועד הקבוע, נעשו 3 ניסיונות של מוקד השירות להשיג את התובע בנייד , אך לא היה מענה וגם לא ניתן היה להשאיר הודעה.

ב.ביום, שהיה מיועד לביקור- 10.9.12- שוב התקשר נציג הנתבעת אל התובע והוסבר לו על הניסיונות שנעשו על מנת לאתר אותו והנתבעת אף רצתה באותו יום לתקן את הכיריים, אך התובע לא הסכים וכך נדחה התיקון בהסכמת התובע ליום 12.9.12 וביום זה תוקן המוצר.

למחרת התיקון, פנה התובע אל הנתבעת ודרש פיצוי בסך של 600 ₪ כפיצוי עבור איחור הטכנאי ובעניין זה התנהלו שיחות עם התובע ולפנים משורת הדין הוצע לתובע פיצוי בציוד חשמלי.

3.א.העולה מהעובדות שהעלו הצדדים הוא, שאין מחלוקת בעצם העובדה, שהטכנאי לא הגיע במועד ובשעה שנקבעה והיה על התובע להמתין במועד אחר להגעת הטכנאי.

נראה לי, עם כל הכבוד לצדדים, שתביעה זו כלל לא הייתה צריכה להגיע לבית המשפט, שכן לאור העובדות המוסכמות על ידי הצדדים- אם כי הנתבעת טוענת, שהיא עשתה את כל המאמצים להודיע לתובע על אי הגעת הטכנאי בשעה היעודה- יכלו בהחלט הצדדים להגיע להסדר מחוץ לבית המשפט.

התובע מאשר את טענת הנתבעת, שבפועל הוא ביקש פיצוי בסך 600 ₪ והנתבעת לא שללה כליל את מתן הפיצוי, אך העדיפה ליתן פיצוי במוצרי חשמל והתובע סירב לקבל הצעה זו.

ב.חוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981 אכן קובע אחריות לטובין ולשירותים ובסעיף 18א(ד)(1) ו-(ד)(2) נקבעים התנאים במקרה של איחור הטכנאי, שכן כך קובע סעיף 18א(ד(1) לחוק הנ"ל:" הפר נותן השירות את הוראות סעיף קטן(ג) יהיה הצרכן זכאי, בשל אותה הפרה, לפיצוי ללא הוכחת נזק.

בהמשך מפרט החוק, מתי זכאי הצרכן לקבל הפיצוי, כמו למשל:" תואם מועד לביקור טכנאי בהתאם להוראות סעיף קטן (ג) וחלפו שעתיים מעבר לזמן ההמתנה כאמור בסעיף קטן (ג)(2)- פיצוי בסכום של 300 ₪; חלפו שלוש שעות מעבר לזמן ההמתנה – פיצוי בסכום של 600 ₪.

למרות האמור לעיל, רשאי נותן השירות להציע לצרכן הזכאי לפיצוי לפי הוראות סעיף קטן (ד), פיצוי בשווה כסף, בטובין או בשירותים ובלבד שהודיע לצרכן כי הוא רשאי לבחור בין הפיצוי הכספי לבין הפיצוי המוצע והצרכן נתן את הסכמתו לכך.

ג.לכן, בנסיבות אלה, אפשר היה בהחלט לסיים ההליך מחוץ לכתלי בית המשפט על ידי קבלת הצעת הנתבעת, אך משום מה העדיף התובע להגיש תביעה על סך של 2,900 ₪, שנראית לבית המשפט תביעה מוגזמת ובלתי מוכחת, שכן בעוד שאת הפיצוי על איחור טכנאי רשאי הצרכן לקבל ללא הוכחת נזק, הרי שלעניין יתר הנזקים הנטענים על ידי התובע, כגון הסכום אותו הוא דורש עבור הפסד יום עבודה, או סכום של 300 ₪ הנכלל בעצם בסכום של 600 ₪ שנתבע על ידו והסכום הנוסף בסך של 1,000 ₪ היה על התובע להוכיח – בעוד שהתובע נקב בסכומים אלה על דרך הסתם וללא כל הוכחה.

4.א.כפי שציינתי לעיל, הוכח בפני שאכן הטכנאי לא הגיע ביום ובשעה שנקבעו, אך לא הוכח בפני שאי הגעת הטכנאי נבעה מזדון או ברשלנות ואני מקבל את טענת נציג הנתבעת, שאכן נעשו ניסיונות להודיע לתובע על האיחור או על קביעת מועד אחר. (ניסיונות אלו הוכחו באמצעות מסמכים שצרפה הנתבעת לכתב ההגנה).

עם זאת, אין גם חולק שהתובע המתין לטכנאי בשעות שנקבעו ובסופו של יום, אין גם חולק שהטכנאי לא הגיע וכך השחית התובע את זמנו לשווא.