שמואל ואח' נ' בורגר ראנץ מרכז (1983) בע"מ ואח'

החלטה

נוכח פסק הדין שבפשרה בבית המשפט העליון מיום 31/12/09, אין לדעתי מנוס אלא מלהעתר לבקשה להסרת צו העיקול, שכן פסק הדין מדבר בעד עצמו, הגם שלדעת בית המשפט ישנה בעייה נוכח היות הנתבעים שנותרו בתיק צד ג.

אשר על כן אני נעתר לבקשת התובע להסרת צו עיכוב ההליכים נוכח פירוקה של הנתבעת.

אני דוחה על הסף את בקשת התובע לצירוף מסמכים, כמו גם את צירופו של תצהיר נוסף. לא שמעתי הסבר משכנע, ואף לא הסבר כלל ועיקר מדוע המסמכים שצירופם מבוקש לא הוגשו במועד הגשת התביעה נוכח העובדה כי עסקינן במסמכים מהשנים 99 ו -2001 כאשר התביעה הוגשה בשנת 2006.

הטענה שהתובע היה במצב נפשי כזה או אחר ובגין כך ככל הנראה שכח לצרף את המסמכים, טענה שאינה נשמעת, שכן התביעה יש בה מסמכים אין ספור שצורפו ואני תמה מדוע דווקא שני המסמכים האלה לא צורפו לתיק.

מכל מקום, עסקינן בתביעה שבית משפט החל בשמיעת הראיות בתיק, נחקרו שלושה עדים, ואין כל סיבה וטעם הנראה לעין מדוע יש להתיר הגשת מסמכים בשלב זה.

כך גם אמורים הדברים בכל הקשור לתצהיר. המחלוקת בכל הקשור לגובה דמי השכירות הראויים הינה למועד הגשת התביעה ולתקופה שקדמה להגשת התביעה. העובדה שהנכס הושכר בשנת 2009 בסכומים כאלה ואחרים, אין לה כל רלבנטיות לתקופה הקודמת, ולא בכדי הצדדים הגישו חוות דעת לעניין דמי השכירות הראויים.

יתר על כן, הטענה העיקרית של צידי ג' הייתה כי דמי השכירות המופיעים בנספח להסכם הם סכומים ריאליים לאותה תקופה בשל המצב במדינה, כמו גם מצב הנכסים והעסקים באותה עת, ובשל כך נאות התובע להפחית את דמי השכירות מאלה אשר נתבעו בהסכם השכירות.

הגם שהתובע איננו מסכים לטענה זו, וטוען כי הנספח נחתם בשל לחץ שהופעל עליו ו/או עקב ניצול מצבו הנפשי אותה עת – אין בטענות אלה כדי לאיין את הטענה של צידי ג', ובשל כך בית המשפט צריך לקבוע מהם דמי השכירות הראויים נכון למועד חתימת המסמך ולא מה הם דמי השכירות הראויים ו/או שנגבים בפועל נכון להיום או לשנת 1999.

אשר על כן אין אני נעתר אף לבקשה להגשת תצהיר נוסף.

אחר שבחנתי את בקשת צידי ג לעכב את ההליכים בגין כתב האישום שהוגש בכל הקשור לזיוף הנספח, כמו גם המכתב מיום 5/4/04 – אינני סבור כי נכון וראוי להיעתר למבוקש. לעניין זה מקובלת עלי עמדת ב"כ התובע כי שאלת הזיוף יכול ותשליך בכל הקשור למהימנות התובע, ברם בית המשפט בסופו של יום צריך להכריע האם הנספח הוא תקף או איננו תקף, כך שההכרעה בכתב האישום לא תייתר את הצורך של בית המשפט ליתן פסק דין בכל הקשור לתוקפו של הנספח, על כל היבטיו.

ייאמר כאן ועכשיו כי במידה ו, חלילה מבחינת התובע, הוא יורשע בזיוף כמיוחס לו בכתב האישום, הרי שתביעתו תהא כזו שתעמוד על בלימה במובן זה שאמינותו תהא נמוכה ביותר.

עם זאת, כפי שהבהרתי, בסופו של יום התביעה עצמה תוכרע על ידי קביעה של בית המשפט בכל הקשור לתוקפו של הנספח להסכם, והדבר צריך להיעשות במסגרת תביעה זו, תהא אשר תהא התוצאה על פי כתב האישום.

אשר על כן לא מצאתי להיעתר לבקשה לעיכוב ההליכים מחמת כתב האישום שהוגש כנגד התובע.

לאור האמור אני מוצא לקבוע את התיק להוכחות על בסיס החומר המצוי בתיק.

בית המשפט יתעלם מהמסמכים שצורפו לבקשה לשפעול הליכים, ואלה שהוגשו במסגרתה.

אני קובע התיק להוכחות ליום 17/1/11 שעה 10:00.

ניתנה והודעה היום ד' אב תש"ע, 15/07/2010 במעמד הנוכחים.

חיים טובי, שופט

הוקלד על ידי: אהובה גרומר