שנתיים מאסר ופיצוי כספי בגין בעילת קטינה בהסכמה

הנאשם הורשע על-פי הודאתו בביצוע עבירה של בעילה אסורה בהסכמה, עבירה לפי סעיף 346(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על-פי הנטען בכתב האישום המתוקן, שבאמור בו, כאמור, הודה הנאשם, פגש הלה ביום 22.7.07, בשעות אחר הצהריים, בפתח תקווה, בקטינה ילידת 17.8.91, הלוקה בשכלה. הקטינה הצטרפה לנאשם לנסיעה במונית שירות והשניים הגיעו לפארק בפתח תקווה. בפארק, נשכבה הקטינה על הגב, הנאשם החדיר את איבר מינו לאיבר מינה, עד הגיעו לסיפוק.

במעשים אלה, בעל הנאשם את הקטינה שמלאו לה ארבע עשרה שנים וטרם מלאו לה שש עשרה שנים.

הצדדים הגיעו לכלל הסדר טיעון, שבמסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן (מלכתחילה יוחסה לנאשם עבירה של אינוס), הוסכם כי הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן, התביעה תעתור לעונש מאסר בן 33 חודשים לריצוי בפועל, מאסר על תנאי וכן פיצוי למתלוננת ואילו הסנגור יעתור לעונש מאסר בן 13 חודשים לריצוי בפועל.

לאחר שהבהרנו לנאשם שבית המשפט אינו כפוף להסדר, הודה הלה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן ונשלח לקבלת חוות דעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות, בשים לב לעובדה שהנפגעת הינה קטינה.

המרכז להערכת מסוכנות (הגב' נטע שפרן) הגיש חוות דעת ארוכה וממצה בעניינו של הנאשם ובה התייחסות לעברו, לנסיבות ביצוע העבירה ולמסוכנות הנלמדת מהתנהגותו.

מהערכת המסוכנות עלה שהנאשם מכחיש לחלוטין את ביצוע העבירה, והרחיק עצמו מכל וכל מהמעשה נשוא כתב האישום. המעריכה הגיעה לכלל מסקנה כי בשל אותה הכחשה קשה להבין את האטיולוגיה של עבירות המין שביצע הנאשם וקשה להבין את עולמו הפנימי והמיני. כמו כן, לא ניתן לזהות את גורמי הסיכון שתרמו לביצוע עבירת מין בעבר או שעלולים לתרום בעתיד לביצוע עבירות מין. בסיכום הערכת המסוכנות הגיעה המעריכה לכלל מסקנה כי מדובר בנאשם בעל מסוכנות מינית ברמה נמוכה בינונית.

יחד עם זאת, הוסיפה המעריכה וציינה כי רמת המסוכנות הכללית של הנאשם (במאובחן מזו המינית) הינה גבוהה.

התובעת, עו"ד דניאלי, ביקשה לשכנע אותנו לאמץ את הסדר הטיעון ברף הענישה העליון. היא שבה ועמדה על נסיבות ביצוע העבירה, טענה כי העבירה בוצעה על רקע חולשתה השכלית של המתלוננת והסבירה כי נפגשה עם הקטינה לפני השגת ההסדר, על מנת לשמוע אותה ואת עמדתה ביחס לעבירה עצמה. היא טענה כי מדובר בנערה שאותה הנאשם לא הכיר קודם לכן. מדובר בנאשם עם מסוכנות נמוכה בינונית לביצוע עבירות מין נוספות בעתיד, ומסוכנות גבוהה לעבירות בכלל, שאינו  נוטל אחריות של ממש למעשיו.

משכך, עתרה כאמור להשית על הנאשם 33 חודשי מאסר לריצוי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.

הסנגור, עו"ד אלפסה, טען כי יש לאמץ את ההסדר ברף התחתון. הוא התנגד לכל טיעון שיש בו כדי ליתן משקל לעובדת הפיגור של המתלוננת, מעבר להיותה נכונה, באשר בכתב האישום המתוקן לא נטענה כל טענה שיש בה כדי להצביע על קשר בין הפיגור לבין העבירה שייחסה התביעה לנאשם ושבביצועה הודה. הוא אינו חולק על כך שמדובר במפגרת ושברור כי כתוצאה מהמעשה נגרם לה נזק, אך מנגד קשה לדעת את היקפו, וכפי שנטען שנגרם לה נזק, בהחלט ניתן לטעון את ההיפך הגמור. מדובר, ללא ספק, באירוע חד פעמי, האירוע התרחש בשנת 2007 ולא נשנתה כל התנהגות עבריינית מצידו של הנאשם מאז. עברו הפלילי של הנאשם ישן, אין לו עבר בעבירות מין ובעבירות אלימות, האירוע גרם לו לבושה גדולה מול משפחתו, שניתקה עמו כל קשר. הנאשם אף הסתיר את ההסתבכות מאשתו ומכאן גם ההכחשה מול מעריכת המסוכנות. בסיכום דבריו, עתר הסניגור להשית על הנאשם את עונש המאסר על פי הרף התחתון. לעניין הפיצוי, עמד הוא על כך שמדובר במשפחה קשת יום, אין מדובר בחמורה שבעבירות המין, כך שיש להשית פיצוי מתון.

הנאשם בדברו האחרון, ביקש להתחשב בו בכל הנוגע לסכום הפיצוי.

ראוי לציין, כי לאור ההכחשה הגורפת של הנאשם מול מעריכת המסוכנות את ביצוע העבירה, שבנו ושאלנו את הנאשם בפתח הדיון, האם הוא עומד על הודאתו והלה שב ואישר שאלה אכן הם פני הדברים.

בטרם נכנס לעבירה ולעונש הראוי לנאשם, יש להעיר כי אכן צודק הסנגור שהתביעה כבולה בטיעוניה לעונש לאמור בכתב האישום המתוקן, ואין היא יכולה להוסיף טענות ביחס לנסיבות ביצוע העבירה אם לא הובאו ראיות בעניין זה [וראו לענין זה: ע"פ 8314/03 רגא'ח שיהד בן עווד נ' מדינת ישראל, לא פורסם, פסק דין מיום 7.6.05, בו העיר המשנה לנשיא, כב' השופט חשין, כי התשתית לגזר דין הינה עובדות כתב האישום ולא מעבר לכך. אם מבקש נאשם - והדברים יפים גם לגבי התביעה - לטעון טענות עובדתיות מעבר לנאמר בכתב האישום, עליו להתכבד ולהוכיח טענות אלה. כן ראו ע"פ 9718/04 מדינת ישראל נ' טאלב נואורה, לא פורסם, פסק דין מיום , 25.11.07, שם נאמר: " ככלל אכן ראוי שתמונת הראיות תתברר בעיקרה בשלב שלפני הכרעת הדין. עם זאת, הן הוראת החוק החולשת על הסוגיה והן שיקולים נוספים שעניינם במדיניות השיפוטית הראויה, תומכים בעיני במסקנה כי אין לשלול מן התביעה באופן גורף את האפשרות להביא ראיות המתייחסות לנסיבות מחמירות שאפפו את ביצוע העבירה - ושאינן קבועות בחוק - בשלב הטיעונים לעונש. לפיכך, באותם מקרים שבהם התביעה מבקשת להביא ראיות שכאלו במועד זה, ראוי להותיר את ההכרעה בעניין לשיקול-דעתה של הערכאה הדיונית. הוא הדין אף באשר לשאלת מועד בירורן של ראיות בעניין נסיבות מקלות שההגנה עשויה לבקש להביא בשלב הטיעונים לעונש, הגם שעניין זה לא הובא להכרעתנו במסגרת הבקשה הנוכחית."].

הנאשם יליד 1962, לחובתו 11 הרשעות קודמות במספר רב יותר של עבירות שרובן המכריע הינן עבירות רכוש אך הן כוללות גם עבירות של נשיאת סכין במספר הזדמנויות. הנאשם ריצה עונשי מאסר. לאחרונה נדון בשנת 2002 לעונש מאסר בן 4 שנים ומאז שיחרורו לא הסתבך בפלילים. אין לנאשם הרשעות בעבירות אלימות ואין לו הרשעות בעבירות מין.

העבירה אותה עבר הנאשם הינה חמורה. מדובר בבעילתה של קטינה, בפארק ציבורי בשעות אחר הצהריים, באופן אקראי ממש, קטינה אותה פגש זמן קצר קודם לכן ברחוב. הנאשם עזב את הקטינה לאחר בעילתה ולמעשה אותר רק בעקבות בדיקת דנ"א שנערכה לדגימות הזרע שלו, בחלוף מספר חודשים ממועד ביצוע העבירה.

בע"פ 5117/05 פלוני נ' מדינת ישראל, לא פורסם, פסק דין מיום 27.12.06, נדון עניינו של מי שבעל בהסכמה בגירה, שהיתה מפגרת חוסה במעון, בו עבד. על המערער נגזר עונש מאסר בן 12 חודשים לריצוי בפועל ובית המשפט העליון דחה את ערעורו. במקרה שלפנינו, כאמור, משווה הנתון העובדתי המוסכם, לפיו מדובר במפגרת, נופך מיוחד של חומרה למעשה הנאשם, אף שבנסיבות הקונקרטיות לא הוביל הדבר לייחוס עבירה חמורה יותר, ומן הטעם הזה אנו רואים לנכון להחמיר עם הנאשם, מה גם שלחובתו עבר פלילי לא מבוטל (אף שבעבירות שונות במהותן).

לזכותו של הנאשם יש לזקוף את הודאתו והבעת החרטה שלו, הודאה שחסכה זמן שיפוטי ניכר, בשים לב לכמות העדים שבכתב האישום.

בשים לב לכל האמור לעיל, אנו גוזרים על הנאשם 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, החל מיום מעצרו, 20.12.07. בנוסף, אנו גוזרים על הנאשם 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור עבירה כפי זו שבביצועה הורשע בתיק זה או כל עבירה להוראות סימן ה1 בפרק י' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, או ניסיון לעבור עבירות כאמור.