שפירא נ' ל' ואח'

לפני בקשה לצו מניעה זמני לאיסור דיספוזיציה בדירת מגורים ובקשה לצו המורה על ביטול הסתלקות החייב מעיזבון אביו המנוח.

1. בתיק זה מתנהלים הליכי חדלות פירעון למשיב 1, ש' ל' ("החייב"), לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 ("חוק חדל"פ").

   ההליכים החלו בבקשת החייב למתן צו פתיחת הליכים, בקשה אשר הוגשה ביום 12.7.20 לממונה על חדלות פירעון ("הממונה").

   בהחלטה מיום 19.10.20 ניתן צו לפתיחת הליכים והמבקש מונה כנאמן.

2. בבקשה נשוא החלטה זו, עותר הנאמן למתן צו לאיסור דיספוזיציה בזכויות בדירת המגורים אשר ברחוב xx, ח' (להלן: "הדירה").

   המשיבה 2, ב' ל', היא זו שרשומה כבעלת מלוא הזכויות בדירה והיא גם זו המתגוררת בדירה.

   המשיב 3, א.ש.ת., הינו מי שלטובתו רשומה הערת אזהרה מיום 17.2.20 על זכויות המשיבה 2 בדירה.

3. לטענת הנאמן, בעבר היו מחצית הזכויות בדירה רשומות על שם אביו המנוח של החייב, משה ל' ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר הלך לבית עולמו ביום 19.1.13 (תעודת הפטירה צורפה לתגובת החייב).

   נוכח פטירת המנוח, הסתלק החייב מחלקו בעיזבון המנוח לטובת אמו, המשיבה 2, ועל יסוד הסתלקות זו, הועברו זכויות המנוח בדירה למשיבה 2 ונרשמו ביום 8.10.13.

   לטענת הנאמן, בעת זו, בעת העברת הזכויות בדירה למשיבה 2, כבר היה החייב שקוע בחובות. החייב עצמו הרי הצהיר בפני הנאמן כי הסתבכותו החלה עוד בסמוך לאחר גירושיו בשנת 2004. הסתלקות החייב מחלקו בעיזבון המנוח איפוא, כך טוען הנאמן, נעשתה מתוך מטרה להבריח את הדירה מנושיו ולמנוע מהם את האפשרות להיפרע באמצעותה על חובותיו.

   על רקע זה, טוען הנאמן שיש לבטל את הסתלקות החייב מחלקו בעיזבון המנוח, להורות על רישום החייב כבעל זכויות בדירה בהיותו יורש לפי דין של המנוח, ולעת זו להורות על צו מניעה שיאסור כל דיספוזיציה בזכויות בדירה.

4. החייב מתנגד לבקשה.

   לטענת החייב, בפטירת המנוח החליטו יחדיו החייב, אחיו ואחותו, להסתלק מכל חלקם בעיזבון המנוח לטובת אמם, המשיבה 2, כאשר למעשה הסתלקות זו מתייחסת לדירה בלבד שכן זולתה לא הותיר המנוח נכסים. הסתלקות זו מהזכויות בדירה נעשתה אך ורק מתוך דאגה כנה לאם, המשיבה 2, אשר התגוררה בדירה ועודנה מתגוררת בדירה.

   להסתלקות זו לא היה דבר וחצי דבר עם יחסי החייב מול נושיו. אותה עת, כך טוען החייב, היו חובותיו זעירים, לא התנהלו נגדו כלל הליכי הוצאה לפועל, הוא פעל כמיטב יכולתו לפירעון החובות, ולא עברה בראשו כלל המחשבה שעליו להבריח נכסים.

   עוד מציין החייב שממילא הליך ההסתלקות שלו מעיזבון אביו המנוח הושלם בסמוך לאחר פטירת המנוח. החייב איננו מצרף את מסמכי ההסתלקות, אך מציג הזמנה לדיון מיום 4.7.13 בבקשה להוצאת צו הירושה, לפני בית הדין הרבני האזורי בתל אביב יפו. מכך מבקש החייב ללמוד שהודעת ההסתלקות הוגשה עוד קודם למועד אותה ההזמנה.

   במצב זה, טוען החייב שאין בסיס לבקשה. מעשה ההסתלקות הושלם הרבה לפני רישום הזכויות בדירה ובמועד העולה על 7 שנים טרם הגשת הבקשה למתן צו פתיחת הליכים. מעשה ההסתלקות נעשה לטובת האם, המשיבה 2, ולא מתוך כל כוונה להברחת נכסים.

   טוען לפיכך החייב שיש לדחות את הבקשה.

5. במהלך הדיון שהתקיים לפני היום, הודיע אף הממונה על התנגדותו לבקשה.

   ב"כ המלומדת של הממונה ציינה כי המועד הקובע בפעולת הסתלקות הינו מועד הודעת ההסתלקות, ולא מועד רישום הזכויות בנכסי העיזבון.

6. חוק חדל"פ מקנה לנאמן אפשרות להגדיל את נכסי קופת הנשייה בדרכים שונות, ובהן גם על דרך של ביטול פעולות הגורעות נכסים מקופת הנשייה. בבסיס אפשרות זו עומדת התפיסה כי עת התברר שאין נכסי החייב מספיקים לכיסוי חובותיו, אובדת לו הזכות לעשות בהם כרצונו ולהעבירם.

   תמצית הרציונל לביטול ההענקות היא בכך כי בפרק זמן מוגדר הקודם למעשה פשיטת רגל, כאשר אדם יודע שמצבו הכלכלי מצוי בשפל, עליו להיות בראש ובראשונה הוגן כלפי נושיו בטרם יהא נדיב כלפי קרוביו, ועליו לדאוג לשלם את חובותיו בטרם ייתן מתנות לאחרים. (ע"א 5709/99 ל'ן נ' שילר, עו"ד, פ"ד נה(4) 925, 939)

7. במקרה דנא, מצוי הבסיס לבקשה בהוראות המאפשרות ביטול פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה, בהתאם להוראות סעיף 221 בחוק חדל"פ המורה כך:

    

    

   בית המשפט רשאי להורות על ביטול פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה שבוצעה במטרה להבריח את הנכס מנושים, גם אם במועד ביצוע הפעולה לא היה החייב בחדלות פירעון, ובלבד שמועד ביצוע הפעולה חל בתקופה שתחילתה שבע שנים לפני מועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים ושסיומה במועד מתן הצו (בסימן זה – פעולה להברחת נכס); בבוא בית המשפט להורות כאמור, רשאי הוא להביא בחשבון אם מי שהנכס הועבר אליו קיבל אותו בתום לב.

   הוראה זו מאפשרת ביטול "פעולות" שעשה חייב בנכסיו מתוך כוונה להבריח נכס מהנושים. ובאלו "הפעולות" אשר ניתן לבטל תחת הוראה זו – גם הסתלקות מירושה.

   מצב בו חייב "מסתלק" מחלקו בירושה מתוך מטרה למנוע את העברת חלק זה לקופת הנשייה, עלול להביא לביטול אותה "פעולה", ביטול אותה "הסתלקות", וכפועל יוצא מכך להעברת חלקו של החייב בעיזבון לקופת הנשייה.

8. דא עקא, ואפשרות זו לביטול פעולה, ביטול "הסתלקות", מוגבלת בזמן.

   האפשרות לביטול אותה פעולה קיימת רק כאשר אותה פעולה נעשתה בחלון הזמן של עד 7 שנים מיום הגשת הבקשה למתן צו פתיחת הליכים.

   במקרה דנא, הוגשה הבקשה על ידי החייב ביום 12.7.20. ביטול "הסתלקות" של החייב מחלקו בעיזבון המנוח אפשרי רק אם נעשתה ההסתלקות לאחר יום 12.7.13.

9. לטענת הנאמן, הסתלק החייב מעיזבון המנוח וכתוצאה מכך נרשמו זכויות המנוח בדירה על שם המשיבה 2, ורישום זה נעשה ביום 8.10.13. משמע, כך טוען הנאמן, בחלון הזמנים שקובע חוק חדל"פ. לטענת הנאמן, יש לראות את הסתלקות כמתנה של זכות במקרקעין, אשר השלמתה רק ברישום הזכויות. טענה זו לא ניתן לקבל.

   זכותו של אדם להסתלק מחלקו בעיזבון מוסדרת בסעיף 6 (א) בחוק הירושה, תשכ"ה-1965, המורה כך:

   לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העזבון רשאי יורש, בהודעה בכתב לרשם לעניני ירושה, או לבית המשפט כאשר הענין הועבר אליו לפי סעיף 67א, להסתלק מחלקו בעזבון, כולו או מקצתו, או ממנה שהוא זכאי לה על פי צוואה, כולה או מקצתה.

   הוראה זו מסדירה את זכותו של יורש להסתלק מחלקו בעיזבון ואותה משלימה ההוראה המסדירה את אופן ההסתלקות, בסעיף 16 (א) בתקנות הירושה, תשנ"ח-2018, המורה כך:

   המסתלק מחלקו בעזבון יגיש הודעת הסתלקות לרשם לעניני ירושה או לבית המשפט כשהענין הועבר אליו לפי סעיף 67א לחוק.

   אם כך, רצון יורש להסתלק מחלקו בעיזבון מחייב הודעה בכתב ומחייב שזו תוגש לבית המשפט. פעולת ההסתלקות מושלמת בעמידה בתנאים אלו.

   כך גם מורה הפסיקה, וכך למשל נקבע בקשר עם ויתור על נכס במסגרת הסכם גירושין:

    

    

   אין לקבל את עמדת הנאמן לפיה זכויות החייב בדירה טרם הוקנו למשיבה משום שזכויותיו טרם נרשמו על שמה בלשכת רישום המקרקעין. מבחינה כלכלית, מועד ההענקה הוא המועד בו החייב התחייב להוציא את הנכס ממצבת נכסיו, קרי מועד כריתת ההסכם, ולא מועד רישום הזכויות בפועל. כפי שכתבתי בעניין אחר:

   "בענייננו, הסכם המתנה מיום 15.8.2012 לפיו העניק החייב את זכויותיו בדירה לבנו, ללא תמורה, הוא למעשה מעשה הענקה, וביחס למועד זה יש לבחון האם אכן מדובר בהענקה בטלה אם לאו. ודוק: שלא כנטען על ידי הנאמן, המועד הקובע איננו מועד העברת הזכויות על שמו של המשיב בלשכת רישום המקרקעין, כי אם המועד בו נכרת הסכם המתנה." (פש"ר (מחוזי ת"א) 33543-01-14 עו"ד דוד ששון, הנאמן לנכסי החייב אורי חורש ז"ל נ' חורש, פס' 12 (פורסם בנבו, 26.06.2016). ראו גם: ל'ן וגרוניס, עמ' 321). 

   כך, בענין שמיר, דן בית המשפט בביטול הענקה לפי סעיף 96 לפקודה, למרות שהזכויות בנכס היו עדיין רשומות על שם החייב והמשיבה דשם בחלקים שווים וטרם הועברו בלשכת רישום המקרקעין, מבלי לייחס לסוגיית הרישום כל חשיבות. גם בענין ל'ן הדיון בשאלת ביטול ההענקה התייחס למועד חתימת ההסכם בין הצדדים כמועד בו נוצרה הזכות לקבלת ההענקה, ללא כל קשר לשאלה האם הזכויות נרשמו אם לאו. (פשר (ת"א) 45125-03-15‏ ‏עו"ד אביחי ורדי, נאמן לנכסי החייב תומר קאירי (בפשיטת רגל) נ' סימי קאירי [פורסם בנבו] 31.12.20, פסקה 30)

   כך גם כאשר עסקינן בהסתלקות מעיזבון. מעשה ההסתלקות, התצהיר וההודעה עליו לבית המשפט, הוא הוא הקובע את ההסתלקות.

   מאידך, למועד מתן צו הירושה עצמו, על יסוד אותה הסתלקות, אין רלוונטיות לעצם קיומה של ההסתלקות. קל וחומר שכך מימושו של צו הירושה בהעברת הזכויות ליורש. ולפיכך, למועד בו נוקב הנאמן, 8.10.13, מועד העברת הזכויות בדירה למשיבה 2, אין כל רלוונטיות בכל הנוגע להשלמת ההסתלקות.

   המועד הרלוונטי, כאמור, הינו מועד הגשת הודעת ההסתלקות לבית המשפט. ואף שהודעה זו לא הוגשה, נוכח ההזמנה לדיון מיום 4.7.13 ברי הדבר שמסירת ההודעה קדמה למועד זה.

   אם כך, הודעת ההסתלקות של החייב מחלקו בעיזבון המנוח נעשתה יותר מ- 7 שנים לפני הגשת הבקשה לצו פתיחת הליכים ואין כל אפשרות לביטול פעולה זו על בסיס הוראות סעיף 21 בחוק חדל"פ.

10. לטענת החייב, לא מתקיימים אף יתר התנאים הקבועים בסעיף 221 בחוק חדל"פ. ואכן, ספק אם הסתלקות החייב, ביחד עם אחיו ואחותו, מחלקם בעיזבון שעיקרו דירת מגורי האם והאב המנוח, נעשו שלא בתום לב. ספק נוסף מתגלה כאשר מתברר שבמועד ההסתלקות לא נוהלו כלל הליכי גבייה נגד החייב. ספק איפוא אם יש ולו ראיה לכאורה לאותו יסוד נפשי הכרחי לביסוס טענה לביטול ההסתלקות – הכוונה להברחת נכס מנושים. ועם זאת, מצב זה ניתן היה לברר לו צלח הנאמן את המשוכה הראשונית – משוכת הזמן.

11. כפי שצוין, בקשה כפולה הגיש הנאמן – סעד עיקרי של ביטול ההסתלקות וסעד זמני של איסור דיספוזיציה.

    מהעובדות שהתבררו עולה כי הנאמן לא צלח בטענה שיש תחולה לסעיף 221 בחוק חדל"פ, באשר פעולת ההסתלקות נעשתה למעלה מ- 7 שנים טרם הגשת הבקשה לצו פתיחת הליכים. די בכך כדי לדחות את הבקשה העיקרית, ולא כל שכן את הבקשה לסעד הזמני.

    בכך גם מתייתר הצורך לבחון את ההשלכות האפשריות של מתן הצו על זכויות של צדדים נוספים, דוגמת המשיב 3 אשר לזכותו הערת אזהרה על זכויות המשיבה 2 בדירה. המשיב 3 לא הגיש כל התייחסות לבקשה ואסמכתא על המצאת הבקשה לידיו לא הוצגה. על כל פנים, נוכח התוצאה כאמור, אין מקום להשהיה נוכח היעדר התייחסות המשיב 3.

12. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.

13. אשר על כן אני דוחה את בקשת הנאמן לביטול הסתלקות החייב מחלקו בעיזבון אביו המנוח, וכפועל יוצא מכך גם את הבקשה לצו מניעה זמני.

    המשיבה 2 לא התייצבה לדיון, ונוכח נסיבות העניין – אין צו להוצאות.

    ניתנה היום, י"ז אב תשפ"א, 26 יולי 2021, בהעדר הצדדים.