שרברב טבעון 2005 בע"מ נ' אלמקיס

פסק דין

זוהי תביעה לתשלום יתרת חוב שחב קבלן ראשי לקבלן מנשה שביצע עבורו עבודות על פי הסכם בין השניים.

הרקע העובדתי

הנתבע שימש כקבלן משנה בפרויקט בנית ישיבת הסדר מעלות (להלן: "הפרויקט" ו"הישיבה"). הקבלן הראשי בפרויקט, שהנתבע שימש קבלן משנה שלו, היה יעקב שפע (להלן: "שפע").

ביום 5.7.05 נחתם בין הנתבע לבין התובעת הסכם לביצוע עבודות אינסטלציה בפרויקט, שלפיו תבצע התובעת את עבודות האינסטלציה (להלן: "ההסכם"). בהסכם נכללו הוראות לעניין אופן ביצוע התשלום לתובעת עבור העבודות שתבצע.

במהלך ביצוע העבודות הגישה התובעת לנתבע חשבונות חלקיים לתשלום. החשבונות הוגשו לנביל פרנסיס, ששימש כמנהל העבודה וכמפקח בשטח מטעם הנתבע (להלן: "נביל"). נביל בדק כל חשבון שהגישה התובעת, ואז הכין חשבון במחירי קבלן משנה והגישו לנתבע, והנתבע היה משלם לתובעת בשיק.

במהלך ביצוע העבודות החליפה התובעת את סוג צנרת המים החמים והקרים מצנרת מגלוונת, שעליה הוסכם בהסכם, לצנרת פולירול.

בחודש אוקטובר 2007 השלימה התובעת את ביצוע העבודות.

ביום 10.1.08 אישר מפקח הפרויקט מטעם הישיבה, שהייתה יזם הפרויקט, את חשבון הכמויות לנתבע. לאחר אישור הכמויות הגישה התובעת לנביל את הכמויות שאישר המפקח, וזה ערך תיקונים. לאחר מכן ערך נביל את ריכוז חשבון 17, ואישר תשלום חשבון סופי בסך 67,180 ₪ ללא מע"מ (להלן: "החשבון הסופי").

זמן מה לאחר מכן ערך נביל חשבון התייקרויות המגיעות לתובעת, בסך 64,048 ₪ ללא מע"מ (להלן: "חשבון ההתייקרויות").

הנתבע לא שילם את החשבון הסופי ואת חשבון ההתייקרויות, ומכאן תביעה זו לתשלומם של חשבונות אלה.

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. הנתבע הגיש בקשה למחיקת כותרת ולחילופין למתן רשות להתגונן. ביום 4.5.11 החליט הרשם זיתוני ליתן לנתבע רשות להתגונן.

טענות הצדדים

התובעת טוענת כי מדובר בתביעה חוזית, המבוססת על ההסכם, ועל פי ההסכם חייב הנתבע לשלם לה את החשבון הסופי ואת חשבון ההתייקרויות כפי שאושרו על ידי נציגו של הנתבע ושלוחו – נביל.

הנתבע טוען כי שינוי צנרת המים הקרים והחמים מצנרת מגלוונת לפולירול נעשה על ידי התובעת על דעת עצמה ומבלי שקיבלה את הסכמתו, באופן המגדיל את רווחיה מבלי שהנתבע יהנה אף הוא מהגדלת הרווחים. עוד טוען הנתבע כי הוטעה על ידי התובעת, בשיתוף עם נביל, והוחתם על מחירים גבוהים מאלה שהיה אמור לקבל מהקבלן הראשי, והואיל וכמות הביצוע גדלה, הפסדו של הנתבע היה גדול באופן ניכר מהצפוי. בנוסף טוען הנתבע כי סיכם עם מנהל התובעת שלמחירים לא יתווספו הפרשי הצמדה.

דיון והכרעה

האם הסכים הנתבע לשינוי סוג הצנרת?

בהסכם בין הצדדים סוכם כי התובעת תתקין בפרויקט צנרת מגלוונת. התובעת התקינה צנרת מים חמים וקרים מפולירול. לטענת התובעת, הוסכם על שינוי סוג הצנרת ללא שינוי במחירים שנקבעו בהסכם. ואילו הנתבע טוען כי לא הסכים לשינוי בסוג הצנרת. יש לבחון, איפוא, אם הייתה הסכמה בין הצדדים לשנות את סוג הצנרת ללא שינוי במחירי ההסכם. לאחר שבחנתי את הראיות מצאתי כי הנתבע הסכים להחלפת סוג הצנרת ללא שינוי במחירי החוזה, וזאת הן בעצמו והן באמצעות שלוחו, נביל.

עמרם בן חמו, מנהל התובעת (להלן: "עמרם"), מסר בעדותו כי התבקש להכין חדר לדוגמא עם צנרת פולירול, וכך עשה. החדר לדוגמא עמד במשך חודש וחצי, שבמהלכו כולם ראו אותו ואישרו את החלפת הצנרת, ורק אז הורו לו להתקין צנרת פולירול (עמ' 44 שו' 1-5). גם הנתבע ונביל ראו את החדר לדוגמא, ואף אחד מהם לא הביע חוסר הסכמה לשינוי בסוג הצנרת. יתירה מכך, הנתבע אף שילם עבור החדר לדוגמא (ראה עדותו בעמ' 44 שו' 29 – עמ' 45 שו' 9 ובעמ' 45 שו' 20 – עמ' 46 שו' 3).

הנתבע הכחיש בעדותו כי ביקר בחדר לדוגמא, ומסר כי כאשר שב מחו"ל מצא הכל במצב מוגמר (ראה עדותו בעמ' 62 שו' 14).