שרון דולב ו-107 אח'

השופטת א' חיות:

           עניינה של העתירה דנן בבקשת העותרים להורות למשיבים להסדיר את פעילותה של הוועדה לאנרגיה אטומית בחקיקה ראשית.

1. הוועדה לאנרגיה אטומית, המשיבה 3 (להלן:הוועדה), היא יחידת סמך במשרד ראש הממשלה המופקדת על הפעילות הממלכתית בתחום הגרעין במדינת ישראל. לוועדה שני מרכזי מחקר גרעיניים: המרכז למחקר גרעיני – שורק והקריה למחקר גרעיני – נגב. תפקידיה של הוועדה הוגדרו במהלך השנים במסגרת החלטות ממשלה ונהלים וזאת מכוח סמכותה השיורית של הממשלה הקבועה בסעיף 32 לחוק יסוד: הממשלה. הוועדה פועלת בהתאם להחלטות ממשלה ועל פי נהלים מסווגים המסדירים את חלוקת התפקידים ואת הפעלת הסמכויות בתחום הגרעין, והיא כפופה למנגנוני ביקורת פנימיים וחיצוניים (ובראשם הכנסת ומבקר המדינה).

2. לטענת העותרים יש חשיבות ציבורית, עקרונית ומעשית עליונה להסדיר את פעילותהוועדה בחקיקה ראשית שתגדיר, בין היתר, את גדרי האחריות של הגורמים המנהלים את הוועדה והמפקחים על פעילותה. לטענת העותרים אף שמבקר המדינה מקיים ביקורת על פעילות הוועדה, יש להסדיר בחוק את מעמד הביקורת הפנימית והחיצונית על הוועדה ולהקים סוכנות מקצועית שתהיה אחראית על תחום הבטיחות הגרעינית והפסולת הרדיואקטיבית, כפי שנהוג במדינות אחרות. עוד נטען כי פעילות הוועדה נגועה בניגוד עניינים מבני נוכח העובדה כי היא נושאת בתפקידי ביצוע בצד תפקידי פיקוח, ולגישתם יש לקבוע בחוק פיצול מסוים בין סמכויות הביצוע לסמכויות הפיקוח של הוועדה נוכח ההשלכות מרחיקות הלכת של פעילותה. העותרים טוענים כי הסוגיה הנדונה משליכה על זכויות יסוד של אזרחי ישראל לביטחון, בריאות וחיים ומכל מקום אין להסתפק בהסדרים הנקודתיים שהוסדרו בחקיקה בהקשר זה (חוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו-2006; חוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993; חוק שירות הובלה, התשנ"ו-1997, תקנות הרוקחים (יסודות רדיואקטיביים ומוצריהם), התש"ם-1980). לבסוף נטען כי ההחלטה שלא להסדיר את פעילות הוועדה בחקיקה ראשית לוקה בחוסר סבירות קיצוני.

3. המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף בהינתן ההלכה הפסוקה לפיה, ככלל, אין בית המשפט מורה למדינה לחוקק. לגופו של עניין טוענים המשיבים כי הוועדה לאנרגיה אטומית אינה פועלת בחלל ריק וכלל פעילותה מוסדרת, מפוקחת ומבוקרת על פי מנגנונים רבים, חיצוניים ופנימיים. עוד נטען כי הבטיחות היא ערך יסוד בפעילות הוועדה וכי רמת הבטיחות בוועדה ומאפייני העצמאות ואי התלות של גוף הרישוי והבטיחות שלה, עולים בקנה אחד עם ההנחיות והתקנים הבין-לאומיים שנקבעו בנושא ואף צוינו לחיוב בבחינה שנערכה בחודש יולי 2013 על ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.

4. דין העתירה להידחות.

           הסוגייה שמעלים העותרים בדבר נחיצותו של חוק המסדיר את פעילותה של הוועדה, היא בהחלט סוגיה חשובה אשר ראוי כי תיבחן ותישקל בכובד ראש על ידי הרשות המחוקקת ואולם אין לערב בין סוגיה ציבורית, חשובה ככל שתהיה, לסוגיה המצמיחה עילה משפטית והמצדיקה מתן צו שיפוטי. הסוגיה שבפנינו אינה מגלה עילה כזו ועל כן, יש להותיר את השיח הנוגע אליה בשדה הציבורי.

5. העותרים ביקשו לתמוך את טענותיהם למתן צו המורה על חקיקת חוק בנדון בפסק הדין שניתן בבג"ץ 3267/97רובינשטיין נ' שר הביטחון, פ"ד נב(5) 481 (1998) (להלן: עניין רובינשטיין).

           אין הנדון דומה לראיה.