שרון נ' צמרות דן בע"מ ואח'

החלטה

לפני תביעה נגזרת ובקשה לאישור תביעה נגזרת שהוגשו על ידי המבקש בשמה של המשיבה 6 (להלן:-"החברה") שעניינה בקשה לביטול עסקה מיום 13.8.07 למכירת זכויות החברה במקרקעין הידועים כחלקה 1 בגוש 15084 (להלן:-"המקרקעין") למשיבה 1 (להלן:-"המשיבה" ו"עסקת המכר" בהתאמה). בד בבד עם הגשת התביעה והבקשה לאישורה הוגשה גם בקשה לצו מניעה זמני שיורה למשיבה להימנע מביצוע כל דיספוזיציה במקרקעין. בקשה זו היא נושא ההחלטה.

1.       רקע:

המבקש, בעל 25% מהון המניות הנפרע של החברה ודירקטור בה, מתגורר בארצות הברית החל משנת 1997.

המשיבה והחברה הן חברות פרטיות שהתאגדו בישראל. המשיב 2 משמש כמנהל הן בחברה הן במשיבה וכן מכהן כדירקטור ובעל מחצית מהון המניות של המשיבה 3. כן מחזיק הוא במחצית מהון מניות המשיבה. המשיבה 3 מחזיקה גם היא במניות החברה (לשיטת המבקש מחזיקה היא ב-41.5% ממניות החברה ולגרסת המשיבים בבעלותה 83 מניות החברה).

המשיב 4 מחזיק במניות החברה ומכהן כמנהל בה (לגרסת המבקש מחזיק הוא ב-21% ממניות החברה ולטענת המשיבים ב-42 מניות). כן מחזיק המשיב 4 במחצית מהון מניות המשיבה ומכהן כדירקטור בה. המשיב 5 מחזיק ב-12.5% מהון מניות החברה.

החברה, חברה פרטית שהתאגדה בישראל, אשר למבקש 25% ממניותיה, למשיבה 3 41.5% ממניותיה, למשיב 4 21% ממניותיה ולמשיב 5 12.5% ממניותיה.

בבעלות החברה היה נכס יחיד, הוא המקרקעין נושא התובענה, שנרכשו על ידה בשנת 1996. על המקרקעין נרשמה משכנתה ראשונה לטובת בנק לאומי (להלן:-"הבנק") כנגד הלוואות ואשראי שהבנק העניק לה. לימים לא עמדה החברה בהתחייבויותיה לבנק והאחרון הגיש תביעה כספית בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בתל אביב (ת"א 5618/03) נגד החברה, המבקש והמשיבים 2-5 שערבו לחובות החברה. המבקש והמשיב 5 שאינם מתגוררים בארץ נמחקו מכתב התביעה בהעדר המצאה כדין. בתאריכים 15.2.05 ו- 16.6.06 ניתנו פסקי דין נגד החברה ונגד המשיבים 2 ו-4 המחייבים אותם לשלם לבנק סכום הגבוה מ-2.4 מיליון ₪. סמוך לשנת 2007 הגיש הבנק תביעה נוספת בסדר דין מקוצר בה תבע לחייב את המבקש ומשיב 5 לשלם לו סך של 1,000,000 ₪. ביום 26.4.07 ניתן פסק דין נגד המבקש שחייבו לשלם לבנק 1,000,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כנטען בכתב התביעה, המבקש פרע את מלוא חובו לבנק, לרבות הוצאות הליכי פש"ר. ביום 6.2.08 ניתן פסק דין גם נגד המשיב 5. האחרון הגיש בקשה לביטולו בטענה שניתן בהעדר בקשת רשות להתגונן, אך בקשתו נדחתה ופסק הדין הפך חלוט.

במקביל להגשת התביעה הכספית החל הבנק בהליכים למימוש המשכנתה בלשכת ההוצאה לפועל תל אביב (תיק 02-26786-03-0). במסגרת ההליך מינה רשם ההוצאה לפועל את ב"כ הבנק, עו"ד יעקב ריבנוביץ (להלן:-"עו"ד ריבנוביץ") ככונס נכסים לצורך מכירת המקרקעין. משך תקופה ניסה עו"ד ריבנוביץ למכור את המקרקעין אך ההצעות שהוגשו לרכישת המקרקעין היו נמוכות לטעמו של הבנק. לאחר משא ומתן שנוהל מול המשיבים 2 ו-4 נחתם ביום 13.8.07 הסכם פשרה בין הבנק לבין החברה והמשיבים 2-4 שלפיו התחייבו החברה והמשיבים 2 ו-4 לשלם לבנק סך של 2,000,000 ₪ (להלן:-"הסכם הפשרה"). במסגרת הסכם הפשרה, שהמבקש לא היה צד לו, נקבע שהחברה תהא רשאית למכור את זכויותיה במקרקעין למשיבה לאחר תשלום מחצית החוב לבנק על ידי משיבים 2 ו-4. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין על ידי רשם ההוצאה לפועל ביום 24.8.07. באותו מועד בו אושר הסכם הפשרה נחתמה עסקת המכר שלפיה נמכרו המקרקעין למשיבה וכספי התמורה הועברו במלואם לבנק.

בתאריך 27.3.08 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה למניעת ביצועו של הסכם הפשרה והסכם המכר (ה"פ 366/08). יחד עם התובענה הוגשה הבקשה דנן.

ביום 29.4.08 ניתן נגד המבקש צו כינוס נכסים ועו"ד נועם בר-דוד, ב"כ הבנק, מונה כמנהל מיוחד לנכסיו. לאחר שהמבקש לא קיבל את אישור בית המשפט של פשיטת רגל לנהל את התובענה, זו נמחקה והבקשה לצו מניעה נדונה ונדחתה.

לאחר שהוכרז המבקש כפושט רגל ומונה נאמן לנכסיו שילם את מלוא חובו לבנק וביום 29.1.13 ניתן לו צו הפטר על ידי בית המשפט.

המבקש פנה ביום 16.12.12 במכתב לב"כ המשיבה 3 בבקשה לקבלת פרטים על עסקת המכר. בתגובתה אישרה ב"כ המשיבה 3 את מכירת המקרקעין אך נמנעה לתת פרטים אודותיה (המשיבים מציגים גרסה שונה שלפיה למבקש היו מלוא המסמכים המבוקשים, שכן ביקשו את מעורבותו במשא ומתן שניהלו מול הבנק להסדרת חובותיהם אך הוא התחמק מהם). משכך הגיש המבקש ביום 23.4.13 תביעה למתן חשבונות נגד החברה והמשיבים 3-4 (ה"פ 40556-04-13). בעקבות הגשת התובענה הועברו לעיונו העתק של הסכם המכר ופרוטוקול החברה שאישר את ביצועה של עסקת המכר. ממסמכים אלו למד המבקש שהמשיבים 2 ו-4 העבירו לבנק תשלום בגובה 2,000,000 ₪ ממכירת המקרקעין ללא שהועבר סכום כלשהו לקופת החברה.

נוכח האמור הגיש המבקש את התובענה דנן ובקשה לאשרה כתביעה נגזרת. במסגרת התובענה עותר הוא לביטול עסקת המכר שבין החברה למשיבה.

התביעה הוגשה ביום 1.9.13 והבקשה לצו זמני נקבעה לדיון ליום 2.9.13. במועד זה לא התייצבו המשיבים, אלא באי-כוחם בלבד. ניתן על ידי צו זמני בכפוף לערובות, ונקבע דיון בבקשה ליום 6.10.13.

במועד הדיון, נחקר המבקש על תצהירו. בא-כוחו ויתר על חקירת המצהירים מטעם המשיבים, ולאחר מכן- הגישו ב"כ הצדדים השלמת טיעונים בכתב.

משהושלמו כל הטיעונים – ניתן ליתן החלטה בבקשה.

טיעוני צדדים:

טענות המבקש:

מטרת המבקש בבקשה זו היא למנוע השלמת העסקה שנערכה בין החברה למשיבה. לטענתו, העסקה בוצעה בניגוד לדין, בהיותה עסקת בעלי עניין שלא אושרה על ידי הרוב הדרוש בחברה. כדי לקיים את עסקת המכר נדרש אישור הדירקטוריון אך הדבר לא נעשה כדי להבריח את המקרקעין לבעלותם של המשיבים 2 ו-4 ובלי לתת נתח מהרווחים מעסקת המכר למבקש ולמשיב 5, בעלי מניות נוספים בחברה. פרוטוקול הישיבה המאשרת את מכירת המקרקעין אושר על ידי עו"ד גדעון חיים, שהושעה ממקצוע עריכת דין לתקופה בת 22 חודשים והיה מושעה במועד בו אישר בחתימתו פרוטוקול זה. משכך דין העסקה להתבטל.