שרף ואח' נ' מדיסון פארמה בע"מ

פסק - דין

1.בפני ערעור על החלטת הרשם אבי זמיר שדחה בקשה לביטול צו עיקול נוסף (להלן: "הבקשה" ו"העיקול", בהתאמה), שהוטל לאחר שהמשיבה עתרה וקיבלה צו עיקול קודם.

העיקול המקורי חל על זכויותיו של המערער מס' 1 בלבד (להלן: "המערער"). העיקול הנוסף הוטל על מחצית הזכויות בדירת המגורים שהועברו למערערת מס' 2 (להלן: "המערערת") מהמערער, בסמוך להטלת העיקול; משכורתו של המערער וכן עיקול עצמי על כספים שעל המשיבה לשלם למערער על פי החלטת כב' ס' הנשיא, השופטת ורדה אלשיך, במסגרת הליכי בקשה לכינוס נכסים.

הרשם נעתר לבקשה להטלת העיקול, תוך שימת דגש כי העיקול על המשכורת "לא יחול על חשבון משכורת, אלא בכפוף לכל דין".

2.בבקשה טענו המערערים, כי לא התקיימו הקריטריונים הרלבנטיים להטלת העיקול, ובין היתר, כי הודאתו של המערער עליו נסמכות התביעה והבקשה להטלת העיקול, היא הודאה פיקטיבית וכי מאזן הנוחיות נוטה לטובת המערער. הבקשה נתמכה בתצהירו של המערער.

בתגובת המשיבה לבקשה, שנתמכה בתצהיר שניתן ע"י מר רוזנברג, מטעם המשיבה (להלן: "רוזנברג"), ובתצהיריהם של יצחק אפרים (להלן: "אפרים") אשר חקר את המערער, ועמוס אבידן (להלן: "אבידן") אשר ביצע מעקב אחריו, התייחסה המשיבה לטענות שהעלו המערערים נגד תוקפה הראייתי של ההודאה כהודאת בעל דין. לתצהירים אלה הוגשה תגובה של המערער.

כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם בפני הרשם.

3.בהחלטתו, התייחס הרשם לקריטריונים החלים על הטלת עיקול זמני על פי הוראות הפסיקה, קרי, קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, קיומו של חשש סביר לכך שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, בין היתר, בשל הברחת נכסים פוטנציאליים מטעם הנתבע והטיית מאזן הנוחות לטובת מבקש העיקול, בין היתר לאור סכום התביעה. הרשם התבסס על הוראות תקנה 362 ו-374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), ורע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ. עוד התייחס הרשם לכך, כי יש לבדוק קריטריונים אלה על רקע המגמה הכללית שלא להטיל עיקול על דרך השגרה, לאור הפגיעה האפשרית בזכות הקניין של הנתבע, וכי לעיתים, יש להתחשב בכך, כי באיזון שבין האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו על פי פסק דין שיינתן לבין האינטרס שזכות הקניין שלו לא תיפגע, יש ליתן לאינטרס הנתבע מעמד עדיף (ע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC).

אומר כבר כאן, כי הקריטריונים שהובאו לעיל ועליהן הסתמך הרשם בפסק דינו, הם הקריטריונים שעל בית משפט לבחנם לפי הוראות התקנות והפסיקה, ואין בהם כל פגם שעל בית המשפט שלערעור להתערב בגינם.

4.לאחר שקבע את הקריטריונים שיש ליישם בהטלת עיקול, בחן הרשם את עובדות המקרה לאור התצהירים והעדויות בחקירות הנגדיות שנערכו כאמור בפניו, כפי שיובהר להלן.

5.באשר לסיכויי התביעה, התייחס הרשם לאמור בכתב התביעה על פיו, במשך כחמש שנים גנב המערער תרופות ממחסנה של המשיבה ומכר אותן ללקוח של המשיבה, בית מסחר לתרופות בשכם, תמורת סכומים ששלשל לכיסו ותוך דיווח כוזב למשיבה, אודות המלאי המצוי במחסנה.

כנטען בתביעה, המערערת הינה אשתו של המערער, שנהנתה ישירות מהגניבה. כתוצאה מהגניבה התאפשר למערערים לרכוש דירה ברמת גן. המערערת ניסתה לסייע בהברחת הזכויות בדירה ברישום הערת אזהרה על שמה.

6.התביעה והבקשה להטלת עיקול התבססו על מספר נתונים ראייתיים:

א.מכתב הודאה של המערער, בו הודה כי גנב סוג מסוים של תרופות בסך 2.5 מיליון ₪; הביע צער על המקרה וטען שבכוונתו להחזיר למשיבה את מלוא סכום הכספים שקיבל ממנו הנתבע מס' 5 בתביעה. המערער אישר למשיבה לתפוס את הכספים המגיעים לה ממנו (נספח י"ד לבקשה להטלת עיקולים נוספים, להלן: "ההודאה").

ב.הצהרה בה התחייב המערער להשיב למשיבה את שווי הסחורה שנגנבה והורה בין היתר למשיבה לקזז כל סכום לו הוא זכאי (נספח י"ד לבקשה להטלת עיקולים נוספים).

ג.טופס גביית הודעה שנערך בכתב-ידו של החוקר אפרים.

ד.הסכם פשרה בין המערער למשיבה, לפיו, נטל המערער אחריות לחסר שהתגלה במחסני המשיבה והתחייב לשלם את סכום הנזק לצורך מיצוי ההליכים בין הצדדים (נספח ט"ו לבקשה להטלת עיקולים נוספים, (להלן: "הסכם הפשרה").

הרשם סבר, כי מסמכים אלה בפני עצמם, דיים לשמש ראיה המעידה על קיומה של עילת תביעה לכאורה, בשלב הזה של הדיון.

7.יחד עם זאת, התייחס הרשם בהחלטתו לטענותיו של המערער בבקשה, כי נסיבות השגתם של ההודאה והסכם הפשרה, הם פרי לחץ פיזי פסול שהופעל עליו במהלך החקירה, בצירוף הנסיבות שנוצרו מעצם החקירה שהתנהלה נגדו.

כדי לבדוק נכונותן של טענות המערערים, בדק הרשם בהחלטתו את העדויות והראיות האחרות שבאו בפניו. הרשם התייחס לכך, כי רוזנברג, בתצהירו התומך בבקשה לעיקול הנוסף, שלל הפעלת כוח או איומים על המערער, בעוד שבתצהיר התומך בעיקול הראשון, טען, כי המערער הודה בגניבה לאחר שנתפס. לעניין הבדל זה, הפנה הרשם לחקירתו הנגדית של רוזנברג, ממנה עולה כי מר רוזנברג לא היה נוכח בחקירה שנערכה למערער לאחר שנתפס, וקבע כי דבריו בחקירה הנגדית, מחלישים במקצת את משקל עמדתו העובדתית, אך לא במידה השוללת את קיומה של עילת תביעה לכאורית בהקשר של המתווה הרלבנטי לבקשה להטלת עיקול או ביטול עיקול.