ששון נ' הר נוי חורש

פסק דין

התובעת תופרת עפ"י עיסוקה. התובעת מספרת בכתב התביעה כי ביולי 2010 הגיעה אליה הגב' מאיה הר נוי, היום חורש, עם שמלת כלה לתקון.

הקשר נוצר בין התובעת לבין נילית הר נוי, אימה של הנתבעת, המתגוררת בחו"ל מספר שנים והיא לקוחה של התובעת.

התובעת מספרת כי הצרה את השמלה, קצרה אותה 3 שכבות תחתיות ובכלל, וכן הרכיבה 4 רוכסנים לשובל באופן שהשובל ינותק אחרי החופה. כן תפרה התובעת הינומה.

באוגוסט 2010 הגיעה הנתבעת לקחת את השמלה ומשנשאלה בדבר התשלום השיבה לדברי התובעת כי אימה תשלם. האם טסה לחו"ל ולא שלמה. בגין השמלה תובעת התובעת 1,200 ₪.

התובעת נקבה תחילה בשמה של האם כנתבעת, ואח"כ מחקה את שם האם וציינה את שם הבת.

בכתב ההגנה שהגישה האם נכתב כי היא אכן הזמינה שירותי תפירה מהתובעת ביחס לשמלת הכלה וכל פעם שבקשה לדעת בכמה מדובר השיבה לה התובעת נסתדר.

כן טוענת האם כי סכמה עם התובעת שהאם תביא לה מחו"ל 4 חולצות ששוויה של כל חולצה 300 ₪ במחירי ישראל. עד היום התובעת לא שלמה לה.

התובעת מודה כי קבלה מהנתבעת 4 חולצות אך התנתה זאת בכך שעלות כל חולצה לא תעלה על 17$.

האם מציינת כי בצעה ברור ביחס למחיר העבודה והבינה כי בארה"ב העלות 100$ ובישראל בין 500-600 ₪. בסעיף 10 לכתב ההגנה מספרת האם כי התובעת משנה את המחיר בכל עת. פעם ראשונה 1,200 ₪, פעם שניה 1,900 ₪ ופעם שלישית 1,200 ₪ + 600 ₪ עבור עבודות אחרות.

הצדדים הגיעו לאולמי בישיבת יום 4.7.11 והנתבעת הבת הצהירה כי היא נכונה לשלם לתובעת מחיר ראוי והוגן וברשותה הצעת מחיר של 550 ₪.

באשר לחולצות שהביאה האם לתובעת, האחרונה מספרת כי הן בביתה ומוכנה להחזירן בכל עת.

הצעתי לצדדים להתפשר ע"ס 750 ₪ אך התובעת סרבה.

לאחר שקראתי את טיעוני הצדדים, אני בא למסקנה שיש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 600 ₪.

התשלום יבוצע ע"י הנתבעת תוך ולא יאוחר מיום 22.8.11 וימי פגרה במנין.

לאחר תום הדיון שלחה התובעת בקשה להכליל את חובה של האם בפסה"ד. הבקשה נדחית ובתשלום האמור לעיל תצא הנתבעת ידי חובתה וכל קשר משפטי ביניהן הסתיים.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"א, 24 יולי 2011, בהעדר הצדדים.