ששון נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשת המבקש לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב 1982 (להלן: "חסד"פ") העותר להאריך לו המועד להישפט על דו"ח – הודעת תשלום קנס מ' 90501394119 שעניינה מהירות בטענה שלא קיבל הדו"ח המקורי לידיו, וכי צד שלישי נהג ברכב במועד הרלוונטי.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה השלילית של המשיבה, הגעתי למסקנות הבאות:

1.אל המבקש נשלח הדו"ח המקורי בדואר רשום בתאריך 3.4.13 לפי כתובתו ברחוב הרצל 7 יהוד. הדו"ח הוחזר אל המשיבה בתאריך 28.4.13 בהערה: "לא נדרש".

הודעת תשלום קנס כולל דמי פיגור נשלחה בדואר רגיל ביום 16.9.13, והיא נתקבלה על ידי המבקש.

2.לטענת המבקש, לא קיבל הדו"ח המקורי, מאחר ובתקופה הרלוונטית לא התגורר בכתובת האמורה עקב משבר נשואיו. הסבר זה אינו הסבר המניח את הדעת, שכן כל אזרח ישראלי מחוייב על פי חוק להודיע על כל שינוי כתובת מגוריו על מנת שדברי דואר יגיעו לידיו כסידרם. מתברר שהמבקש עשה דין לעצמו ולא הודיע למשרד הפנים או למשרד הרישוי על שינוי כתובתו כמתחייב.

3.בפועל, מחדלו של המבקש כאמור לעיל, אינו סותר חזקת המסירה על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, ויש לראות את מסירת הדו"ח המקורי, כאילו נתקבל על ידו.

4.לפי סעיף 229(ח2) לחסד"פ, עם חלוף המועדים לפי סעיף 229(א) לחסד"פ ומשלא ננקטו הצעדים על פיו, רואים במבקש כמי ש- "הורשע" על ידי בית המשפט ונגזר דינו לתשלום קנס נשוא הדו"ח.

5.ביטול "ההרשעה" כאמור, הינה על פי כללי סעיף 130(ח) לחסד"פ, דהיינו הגשת הבקשה לביטול תוך 30 יום מתום 90 הימים לפי סעיף 229(א) לחסד"פ, דהיינו עד ולא יאוחר מיום 10.8.13, תוך הדגשת עיוות הדין שעלול להיגרם למבקש אם תידחה בקשתו.

6.פניית המבקש לא נעשתה במועד ואין בעובדה שעזב מקום מקוריו ללא מתן כתובת מגוריו החדשים, כדי להוות הסבר מניח את דעתי למחדל זה, וגם לא מצאתי בתוכן הבקשה כי הנהגת בפועל הגב' יוסף סמירה, מודה שהיא נהגה ברכב נשוא הדו"ח מ"ר 16-600-60 הנזכר בדו"ח.

7.בנסיבות האמורות, לא מצאתי בבקשת המבקש הנימוקים המיוחדים ואחרים הנדרשים על פי סעיף 230 ואני מחליט להעדיף את עיקרון סופיות הדיון וייעילותו על פי הלכת רע"ש 2096/07 רייני נ. מדינת ישראל ולפיכך דוחה הבקשה.

המזכירות תשלח החלטה זו אל הצדדים.

ניתנה היום, ו' טבת תשע"ד, 09 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.