"ש 2590-03-16 ישראם שירותים בע"מ נ' מדינת ישראל

בפני בקשה של המבקשת להורות על ביטול הודעת איסור שימוש אשר ניתנה כנגד רכב המצוי בבעלותה.

בבסיס טענות המבקשת העובדה כי האירוע נשוא כתב האישום אותו קיבל נהג מטעמה התרחש ביום שבת אחה"צ עת החליט אותו הנהג לנהוג ברכב של החברה מבלי שלצידו ישב מלווה כדין (הנהג מצוי בסטטוס של "נהג חדש").

ב"כ המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אך טען בשם בעל החברה (טענה שנתמכה בתצהירו ובהגעתו לבית המשפט) כי החברה עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את התרחשות העבירה בדרך של הצמדת מלווה לנהג בכל ימי ושעות העבודה.

לא ניתן הסבר מדוע רכב החברה היה מצוי בידי הנהג החדש ביום שבת ולא נותר בידי החברה.

ב"כ המדינה טען בתמצית כי המבקשת לא הוכיחה את ההגנה המצויה בסעיף 57 ב' של פקודת התעבורה ולכן יש הצדקה לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה –

צודק ב"כ המדינה כי כדי שיוכל בית המשפט להורות על ביטול הודעת איסור שימוש ברכב, מוטל נטל על המבקשת להראות כי לפחות אחת החלופות של סעיף 57 בפקודה התקיימה בעניינה.

למען האמת גם בקשתו של ב"כ המבקשת מסכימה מבחינת תוכנה עם עמדת המדינה בנקודה זו.

עובדתית לא הועלתה טענה לפיה מי שנהג ברכב נטל אותו ללא ידיעתו או ללא הסכמת הבעלים.

אין מחלוקת כי מבצע העבירה לכאורה קיבל רשות מהמבקשת להחזיק ולנהוג ברכב.

ככל שהיה ידוע למבקשת כי חובה על הנהג מטעמה לנהוג ברכב כאשר מלווה לצידו (ואין מחלוקת כי מידע זה היה בידי המבקשת), הרי שלחלוטין לא ברור לי מדוע נמסר רכב המבקשת לנהג החדש בסוף השבוע כאשר בזמן זה לא מוצמד אליו מלווה.

עצם מסירת הרכב מונעת מן המבקשת טיעון אפשרי לפיו "עשתה כל שביכולתה כדי למנוע התרחשות העבירה".

לו הרכב היה נשאר בשבת בחזקת המבקשת ולו הנהג היה נוטל רכב זה ללא רשות, או אז הייתה קמה למבקשת ההגנה הקבועה בחוק.

בנסיבות שתוארו בפני (עליהם אין מחלוקת בין הצדדים), לא מתקיימת כל הגנה הקבועה בסעיף 57 ב שבפקודה ולכן אין בידי בית המשפט להיעתר לבקשה.