לוי נ' שטרן ואח'

לפניי תביעה לפינוי מושכר – דירת התובעת המצויה ברחוב עמק הפומלית 2 פרדס חנה (להלן "הדירה").

רקע ועובדות שאינן במחלוקת

1. ביום 25.11.16 נחתם הסכם שכירות בין התובעת כמשכירה לבין הנתבעים כשוכרים להלן – "ההסכם"). אין חולק, למצער, כי מאז מיום 1.2.2017, מועד החיוב בתשלום השכירות החודשי השלישי ועד עתה לא שולמו דמי שכירות.

    

   טענות הצדדים 

    

2. לטענת התובעת העובדה שדמי השכירות לא שולמו, יחד עם אי תשלום חשבונות חשמל, ארנונה, מים וועד בית וצבירת חובות נוספים לחברת האחזקה ולחברת החשמל, מהווה הפרה יסודית של החוזה המחייבת בפינוי מידי.

    

3. בנוסף, המחאות שנמסרו לידי התובעת ונמשכו מחשבונו של מר אורי שטרן, אביו של הנתבע, התגלו כהמחאות מחשבון מוגבל, ובעניין זה הוגשה תלונה למשטרת ישראל.

    

4. עוד נטען כי שטר ביטחון שהיה על הנתבעים למסור לתובעת לפי סעיף 12.1 להסכם השכירות, לא נמסר, וכן לא הוחתמו ערבים כנדרש.

    

5. על אלה מוסיפה התובעת כי הנתבעים מנעו ממנה כניסה לנכס וכן מנעו במפגיע לבדיקה ולתיקונים מנציגי החברה הקבלנית, במסגרת אחריותה.

    

6. מנגד, טענו הנתבעים כי הדירה הוצגה להם כדירה חדשה מקבלן, אולם התנאים שהתגלו בה היו תנאים של דירה שאינה ראויה למגורים כלל, ובפרט למגורים של משפחה צעירה בת 5 נפשות שאחד מהם ילד בעל צרכים מיוחדים. נטען למשל כי התגלו בעיות של רטיבות, נזילה ועובש וכי הדירה שימשה בפועל אתר בנייה. נטען עוד כי פועלים מגיעים ללא תיאום וכי עבודות התיקון שנעשו במקום, בוצעו באופן רשלני על ידי פועלים בלתי מיומנים.

    

7. אשר להמחאות מן החשבון המוגבל, נטען על ידי הנתבעים כי חרף האמור בסעיף 8 להסכם, הרי שמה שהוסכם בין הצדדים בפועל הוא כי התשלום יבוצע במזומן, והתובעת ידעה היטב כי ההמחאות שנמסרו לה היו המחאות מחשבון מוגבל, לביטחון בלבד.

    

8. בכתב ההגנה שהוגש ביום 14.5.17 עתרו הנתבעים למתן פרק זמן של 90 יום שרק לאחריו יפנו את הדירה.

    

   הערכת טענותיהם של הצדדים ועדויותיהם 

    

9. היום, 14.6.2017, נערך דיון לפניי בנוכחות הצדדים ובאי כוחם. הצעה לפינוי בהסכמה תוך תשלום מראש כעולה מהפרוטוקול נדחתה על ידי הנתבעים. משכך, אין לי אלא להכריע בתובענה לגופה.

    

10. לאחר שהתרשמתי מעדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי עדותה של התובעת הייתה אמינה ביותר, ואף הוכח באופן ברור כי הנתבעים הפרו את ההסכם הפרות יסודיות. לעדויותיהם של הנתבעים ולטענותיהם לא אוכל ליתן אותה מידה של אמון ושכנוע.

     

11. לא השתכנעתי כלל מטענתם של הנתבעים כי הגורם להפסקת התשלום הוא מצבה של הדירה. זאת, מפני שלנתבעים אין כל היתר לקזז כל חיוב, ובוודאי חיוב נטען ובלתי מוכח לנזקים בדירה, ולהפסיק לשלם על דעת עצמם את דמי השכירות (בפרט לאור הוראות סעיף 9 להסכם, המונע במפורש קיזוז כאמור). בפועל גם לא הוצגה אסמכתה לכך שהמצב בדירה היה כשל דירה שאינה ראויה למגורים.

     

12. בכמה תמונות שצורפו לכתב ההגנה, ושמהן איני יכול להסיק הרבה לגבי בעיות רטיבות משמעותיות ואי פתירתן לאורך זמן, אין די.

     

13. יתרה מכך: טענת הנתבעים כי המצב בדירה היה בלתי נסבל סותרת מיניה וביה, הן את העובדה שהנתבעים לא עברו למקום דיור חלופי והולם, הן את התעקשותם גם כעת שלא לפנות את הדירה לאלתר. אדרבה, לו היה מדובר בדירה המסכנת את יושביה, ראוי ומצופה היה כי הנתבעים יברחו ממנה כל עוד רוחם בם, ולא יתעקשו להמשיך להתגורר בה (ומבלי לשלם את דמי השכירות).

     

14. בכל הכבוד, ואף אם מבקשים הנתבעים להישאר באזור פרדס חנה כעדותה של הנתבעת – לא השתכנעתי, וכלל לא הוכח לי, כי אין דירות אחרות להשכרה באזור שניתן היה לעבור אליהן משך כל חמשת החודשים האחרונים, ויפה הייתה שעה אחת קודם. התרשמותי היא כי מאחורי הטענות ללקויים לא עומד הרבה מעבר לתירוץ גרידא לשם הימנעות מתשלום השכירות.

     

15. ועוד: בניגוד לטענת הנתבעים כי התובעת היא זו שאחראית למצב הנטען בדירה, והיא זו שמנעה התיקון, עדותה של התובעת הייתה אמינה ביותר. התובעת אף "שלפה" באופן ספונטני תכתובת מסרונים עם הנתבע שממנה עולה, כי התובעת מעוניינת לבקר בנכס והנתבע מציב תנאים לכך (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 22-36).

     

16. התרשמתי מעדותה של התובעת כי היה לה כל אינטרס לטפל בליקויים מן הסוג הנטען, הואיל ומדובר בנכס שלה, ולא הייתה מניעה לעשות כן, הואיל והחברה הקבלנית נכונה הייתה לבצע תיקונים במסגרת אחריותה, טענה זו נשמעת סבירה והגיונית, ומשתלבת עם המכתב מיום 8.3.2017 נושא נספח ז' לכתב התביעה, שממנו עולה כי לא זו בלבד שהחברה הקבלית מעוניינת בביצוע הליקויים, אלא שהיא אף מתריעה כי אם ביצועם של אלה לא יתאפשר, תוסר האחריות. מה היה לה לתובעת, אפוא למנוע תיקונים שלא על חשבונה בדירה הנמצאת בבעלותה, ומה טעם היה לה שלא לעמוד על ביצועם ולאלתר?

     

17. מעדותם של הנתבעים עולות כמה נקודות נוספות המטילות צל על התנהלותם. ראשית, מחקירת הנתבעת עלה כי לנתבעים "היסטוריה" של סכסוכים מול משכירים או לפחות מול משכירה אחת קודמת, בשם אבישג כונסארי מרחובות, אשר כניסת הנתבעים לדירת התובעת הייתה בתכוף להתגלעותו של סכסוך מולה שהגיע לתביעה משפטית. נטען גם כי ציוד מן הדירה הקודמת הועבר על ידי הנתבעים לדירה נושא ענייננו.

     

18. לא לי להכריע באשר ליחסים בין הנתבעים למשכירה הקודמת. בעניין הטענות לנטילת ציוד, כאמור בפרוטוקול, הוגשה תלונה למשטרת ישראל, ומשטרת ישראל היא זו שאמונה על חקירתה. מסיבה זו לא מצאתי גם להידרש לטענות נוספות הקשורות ב"פרשיות עבר" הקשורות במשכירה הקודמת, או באחרים.

     

19. עם זאת, די לי בכך שאין זה חוזה השכירות הראשון של הנתבעים, ושהנתבעים למודי ניסיון לפחות משכירות קודמת אחת שהסתיימה בתביעה. אין זו התנסותם הראשונה של הנתבעים בהסכם שכירות, בחיכוך או בוויכוח מול משכירה ובתוצאותיו של זה, והנתבעים אינם תמימים בעניין זה. ראוי היה, אפוא, כי הנתבעים יקפידו ביתר שאת לקיים הוראות ההסכם מול התובעת ככתבו וכלשונו.

     

20. לא זו שהנתבעים לא הקפידו על קיום הוראותיו של ההסכם ככתבו וכלשונו, אלא שהנתבעים גם לא נתנו כל הצדקה של ממש לכך שחדלו על דעת עצמם מלשלם כל תשלום משך חמישה חודשים עד עתה.

     

21. הנתבעים לא שכנעו כלל כי אפשרו לתובעת לתקן המושכר, ולא הציגו כל ראיה לכך שעשו דבר על מנת להביא לתיקון הנזקים. לא צריך להיות מומחה גדול ובעל ניסיון רב, כדי להבין שהתוצאה הצפויה של הפרות מסוג אלו היא פעולת המשכירה לפינוי מן הנכס.

     

22. הנתבעים לא נתנו הצדקה לצבירת חובות נוספים הקשורים לנכס ובהם הם חבים, כגון תשלומים לחברת חשמל (שנראה שהנתבעים אף לא העבירו את החשבון אצלה על שמם) ולחברת האחזקות, כעולה מנספחי כתב התביעה.

     

23. נספח ח' לכתב התביעה מכיל שורת מסרונים שבהם מתכתב מר רפאל ולנסי, שאף הגיש תצהיר מטעם התובעת, עם הנתבע. מדובר בהתכתבות שמתחילה בחודש 02/17. התמונה המצטיירת היא של "מרדף" מצד התובעת ומר ולנסי מטעמה אחר הנתבעים, ואי היענות לדרישות לגיטימיות לעמידה בהסכם, מצד הנתבעים.

     

24. להתנהלות זו מצד הנתבעים השלכה, לא רק על קבלת התביעה, אלא גם על קציבת מועד קרוב לפינוי, ועל דחיית נסיונם של הנתבעים להכתיב לתובעת מועד פינוי שיתאים לרצונם ולנוחותם, כאילו התובעת היא האחראית למצב, ולא התובעים. "ולא יהא חוטא נשכר".

     

25. אשר לעדות הנתבע והתנהלותו. הנתבע – שהוא זה שהיה חתום על תצהיר מטעם הנתבעים – עזב את האולם לפני חקירתו, בלא שביקש וממילא בלא שקיבל אישור לכך. נמסר על ידי בא כוחם של הנתבעים כי הנתבע לא חש בטוב ולכן יצא מהבניין. עם תום חקירתה של הנתבעת חזר הנתבע משום מה לבניין בית המשפט ובהוראת בית המשפט נכנס לאולם ונחקר. עם שובו מסר הנתבע, בניגוד לאמור לעיל, כי הסיבה שיצא היא כי דווקא בנו אינו מרגיש טוב (עמוד 7 לפרוטוקול, שורה 25), והנתבע נחקר קצרות.

     

26. הנתבע טען כי יש בידיו הקלטות של התובעת המאשרות כי המחאות שנמסרו לה, נמסרו לביטחון בלבד. ראיה בדמות הקלטה כלשהי לא הוגשה, ומכל מקום, אף לו הוגשה הקלטה כאמור, לא היה בה די כדי להצדיק את כל שאר המחדלים מצד הנתבעים.

     

27. נתתי דעתי על דבריו של הנתבע בפרוטוקול הדיון ולפיהם: "העבר שלי לא הכי נחמד וטוב שיש לבן אדם, אבל זה עבר....אני יכול להוציא ר.פ. שבשבע השנים האחרונות עשיתי שיקום עם החיים שלי....העבר רודף אותי ואין מה לעשות, היא קיבלה כסף (כ)שנכנסנו, קיבלה חודשיים החלו בעיות" (עמ' 8, שורות 17-22).

     

28. על כך אעיר מיניה וביה – איש אינו רודף את הנתבע ולמעשה ההכרעה ניתנת לא על סמך עבר זה או אחר אלא אך ורק על פי הנתונים שהומצאו בבית המשפט. אין הנתבע יכול להלין אלא על עצמו, ובכל הכבוד הפרת חוזה וקביעת עובדות בשטח באופן שבוצע על ידי הנתבעים, על חשבון התובעת, אין לה כל הצדקה. התנהגותו של הנתבע באולם בית המשפט, עזיבתו התמוהה (שנומקה בשני נימוקים שונים וסותרים, סערת נפש ועמידה לפני התעלפות של הנתבע, או דווקא יציאה לטיפול בבן) וחזרתו התמוהה לא פחות של הנתבע משנמשך הדיון בהיעדרו, רק מוסיפה לרושם הרע המצטייר ממילא מן הראיות הברורות שהוגשו על ידי התובעת.

     

29. עיון בהסכם ההתקשרות בין הצדדים (נספח ב' לכתב התביעה) מלמד, כעולה מסעיף 11.3 להסכם , כי סעיפים הכוללים זכות המשכיר לערוך ביקור בדירה (סעיף 6.8 להסכם), תשלום במועד (סעיף 8.2.5) איסור קיזוז דמי השכירות על ידי השוכרים (סעיף 9) וחיוב בתשלומי החלים על הנכס (סעיף 10), הוגדרו כסעיפים שהפרתם הינה הפרה יסודית, שתוצאותיה – פינוי הנתבעים מן הדירה.

     

30. נתתי דעתי על כך שהנתבעים הם הורים למשפחה עם ילדים, לרבות ילד בעל צרכים מיוחדים כנטען. מנגד, הנתבעים מודעים היטב למצב שנוצר בעטיים של מחדליהם, לרבות התראות לנקיטה בהליכי פינוי, מאז חודש 02/17. יוצא אפוא, שגם לעניין זה של המודעות לאפשרות הפינוי המיידי, הנתבעים אינם באים בידיים נקיות.

     

31. היה ראוי שהנתבעים יעשו כל מאמץ כדי להתפנות מרצון לדירה אחרת, ולא יחייבו את התובעת לשאת בהשלכות הכלכליות של התנהלותם הבלתי הגונה כלפיה. יוער, כי התובעת העידה כי אי תשלום דמי השכירות לידיה משך כל החודשים האחרונים הביאה אותה לבעיה כלכלית, וכעת אין היא שוכרת דירה, אלא מתגוררת אצל אמה.

     

32. בכל הכבוד למצוקתם הנטענת של הנתבעים, נראה כי התובעת סבלה די מהתנהלותם, ואין מקום לדחות את הקץ עד אין קץ.

     

    מסקנה והוראות אופרטיביות 

     

33. משהוכח כי הנתבעים הפרו את ההסכם בין הצדדים הפרות יסודיות, אין לי אלא לקבל תביעתה של התובעת ולהורות על פינוי המושכר תוך חיוב הנתבעים בהוצאות.

     

34. הנתבעים יפנו את דירת התובעת נושא תיק זה, הנמצאת ברח' עמק הפומלית 2 פרדס חנה, ויותירו אותה כשהיא נקייה מכל אדם וחפץ, עד ליום 29.6.17 שעה 10:00.

     

35. לא יפעלו הנתבעים כאמור, רשאית התובעת לפעול בהליכי הוצל"פ לפינוי מיידי.

     

36. בנוסף לאמור, אני מחייב את הנתבעים בתשלום הוצאות ההליך הכוללות אגרה בסך 648 ₪ ששולמה על ידי התובעת וכן שכ"ט עו"ד בסך 6,264 ₪. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יהיו ניתנים לגבייה בהוצאה לפועל.

     

    המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

     

     

    ניתן היום, כ' סיוון תשע"ז, 14 יוני 2017, בהעדר הצדדים.