תא"מ
בית משפט השלום צפת
|
11689-05-11
18/01/2016
|
בפני השופט:
דניאל קירס
|
- נגד - |
המבקשת:
פאוזה שירותי קפה בע"מ חיים דרש עו"ד חיים דרש
|
המשיב:
אהוד רז אהוד רז עו"ד אהוד רז
|
החלטה |
1.בקשה לעכב את ההליכים בתיק זה עד להכרעה בבקשת רשות לערער שהגישה התובעת על החלטת ביניים שנתתי במסגרתו (רע"א (מחוזי נצ') 32282-01-16 פאוזה שירותי קפה בע"מ נ' רז). דיון ההוכחות קבוע לעוד שלושה ימים (21.1.2016).
2.ההחלטה מושא בקשת הרשות לערער היא החלטה לבטל החלטה קודמת לאפשר הגשת תצהיר נוסף מטעם התובעת, אשר ניתנה בדיון ביום 11.1.2016 (ראו החל מע' 3 לפרוטוקול).
טענת חוסר סמכות
3. הנתבע טוען כי בית המשפט זה אינו מוסמך להחליט בבקשה זו, שכן מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע, ונוכח הוראת תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 כנוסחה כיום, משהוגש כבר ההליך הערעורי, הסמכות היא לבית המשפט שלערעור, ובית משפט זה נעדר סמכות לדון בבקשה.
4.אני דוחה את הטענה בענין חוסר סמכות. הבקשה שבפני אינה בקשה לעכב את ביצוע ההחלטה מושא ההליך הערעורי, אלא – לעכב את הדיון בתביעה עד אשר ההליך הערעורי יוכרע (ראו רע"א 959/14 פלונית נ' פלוני, פס' 6 (25.3.2014), להלן: ענין פלונית)). ההבדל בין עיכוב ביצוע לבין עיכוב הדיון בתביעה אינו ענין של סמנטיקה. כאמור, ההחלטה מושא ההליך הערעורי בענייננו היא החלטה לבטל החלטה קודמת, המתירה הגשת תצהיר. עיכובה של ההחלטה המבטלת את ההחלטה לצרף את התצהיר אין משמעו שהדיון בתביעה מעוכב, אלא שהוצאת התצהיר מהתיק מעוכבת. מדובר בשני סעדים שונים. התובעת מבקשת מפורשות בבקשה שבפני "עיכוב ההליכים בתיק" עד להכרעה בבקשת הרשות לערער. אכן, משהוגש ההליך הערעורי בית המשפט הדיוני אינו מוסמך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע לפי תקנה 467, אולם הוא כן מוסמך לדון בבקשה לעכב את הדיון בתביעה (ראו את הטענה בענין סמכות בפסקה 4 לענין פלונית, וההכרעה בה שם בפסקה 6).
לגוף הבקשה
5.הבקשה שבפני תופסת כמחצית העמוד (לא כולל כותרת), ולענין הנימוקים לקבלתה, מפנה התובעת לבקשת הרשות לערער שהיא הגישה. אחזור בהמשך החלטה זו לסיכויי ההליך הערעורי, שכן סיכויי ההליך הערעורי מהווים לדעתי שיקול רלוונטי, אם כי לא השיקול היחיד, בבקשה לעכב את הדיון.
6.נקבע בהחלטה בענין פלונית כי לבית משפט הדן בהליך שיקול דעת האם לעכב את הדיון בו (שם). לא הותוו בענין פלונית קווים מנחים כלליים להפעלת שיקול הדעת בענין זה. באותה פרשה מדובר היה בתובענה לפסק דין הצהרתי המורה על אכיפת הסכם מכר מקרקעין. הערכאה הדיונית קבעה כי נכרת הסכם מכר, אך קבעה כי לא ברור מהי התמורה החוזית, ועל כן נקבע התיק להמשך דיון. הוגש הליך ערעורי על הקביעה שנכרת הסכם מכר, והערכאה הדיונית עיכבה את הדיון בתביעה. כבוד השופטת א' חיות קיבלה את בקשת הרשות לערער על ההחלטה לעכב את הדיון, שכן עיכוב הדיון עלול היה לגרום להתמשכות רבה של ההליך, תוך פגיעה משמעותית במבקשת המעוניינת להשלים את העסקה לאחר שעמדתה נתקבלה ונקבע כי נקשר חוזה. השופטת חיות קבעה כי מטעמי יעילות ושלמות הדיון אין הצדקה להמתין עד אשר יוכרע הערעור לצורך קיום דיון בגובה התמורה שעל המבקשת לשלם כתנאי לאכיפת הסכם המכר.
6.ענייננו שונה. התביעה שבפני היא תביעה שטרית, בה נטען כי הנתבע חתם על שטר חוב. הנתבע טוען כי חתימתו זויפה. בשונה מענין פלונית בו התבקש עיכוב הדיון לאחר שכבר הוכרע כי נכרת חוזה מכר המקרקעין הנדון שם, לא מדובר בענייננו במצב שבו ההכרעה העיקרית כבר נפלה ונותר רק לקבל החלטות נגזרות ומשניות (שבגינן אין הצדקה להתארכות ההליך). בענייננו, טרם הוכרעה השאלה המרכזית בתביעה, האם הנתבע חתם על שטר החוב אם לאו.