תא"מ 1467-04-14 פ.צ. שיקום מחצבות בע"מ ח.פ. 513829382 נ' מלחם

זוהי תביעה לתשלום עבור חומר שסיפקה התובעת לחברה שבבעלות הנתבע.

בהתאם לתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

הנתבע הינו בעליה של חברת מלחם סמאר חברה להובלות וחומרים בע"מ (להלן: "החברה"). בין התובע לבין החברה נכרת הסכם שלפיו תספק התובעת לחברה חומר מסוג מצע א'. ביום 9.6.13 חתם הנתבע על ערבות אישית לחובותיה של החברה. התובעת סיפקה לחברה 1,093.66 טון של חומר, והחברה לא שילמה עליו. לטענת הנתבע, בניגוד למוסכם בין הצדדים, החומר שסופק אינו מצע א'.

מעדויות העדים שהעידו בפניי עולה כי חברת מקורות התקשרה עם חברת צנרת הגלבוע בע"מ (להלן: "צנרת הגלבוע") לביצוע עבודות בניה בספסופה (להלן: "הפרויקט"). צנרת הגלבוע התקשרה עם החברה בהסכם לאספקת מצע א' לפרויקט. החברה התקשרה, כאמור, בהסכם לאספקת מצע א' עם התובעת. לאחר שחלק מהחומר שסיפקה התובעת הוכנס והודק, ביצעה מקורות בדיקה של החומר באמצעות חברת איזוטופ בע"מ (להלן: "איזוטופ"). בעקבות הבדיקה דרשה מקורות מצנרת הגלבוע לעצור את העבודות, להוציא את החומר שהניחה שמהבדיקה עולה שאינו תקין, ולהניח חומר חדש מסוג מצע א'. צנרת הגלבוע פינתה את החומר שכבר הניחה, הזמינה חומר חדש מסוג מצע א' ממחצבה אחרת, והשתמשה בו בפרויקט. צנרת הגלבוע לא שילמה לחברה, והחברה לא שילמה לתובעת.

טענת הנתבע היא, איפוא, שהתובעת אינה זכאית לתשלום, שכן בניגוד להסכם ביניהם החומר שסיפקה לו אינו מצע א'. טענה זו נסמכת על בדיקתה של איזוטופ. דא עקא כי איש מהעדים שהוזמן להעיד לא יכול היה להעיד ביחס לבדיקה, לרבות אופן ביצועה, תוצאותיה ואמינותה. עומר דראושה, שביצע את העבודות בפרויקט מטעם צנרת הגלבוע, מסר שקיבל את בדיקת איזוטופ ממקורות. גם הנתבע העיד שלא היה במקום בעת ביצוע הבדיקה, אלא קיבל את תוצאותיה מהקבלן שעבד במקום (עמ' 7 שו' 5-6 ושו' 24-27). לא הובאה על ידי הנתבע כל עדות ביחס לאופן הדיגום וביחס לאמינות תוצאות הבדיקה. אוסיף כי עניין זה הוא עניין שבמומחיות, ולכן על מנת להוכיח את הטענה שהחומר שסיפקה התובעת אינו עומד בהסכם בין הצדדים, היה על הנתבע להגיש חוות דעת מומחה מטעם עורך הבדיקה. הדבר לא נעשה, ועל כן לא הוכיח הנתבע טענתו שהחומר שסיפקה התובעת אינו עומד בהסכם מאחר שהוא אינו מצע א'. לפיכך על הנתבע לשלם לתובעת עבור החומר, מכוח ערבותו האישית להסכם בין התובעת לבין החברה.

בין הצדדים מחלוקת גם ביחס לגובה התשלום שעליו סוכם. התובעת טוענת כי יוסי אוחיון מטעמה סיכם עם הנתבע על סכום של 26 ₪ לטון ומע"מ, ואילו הנתבע טוען שסיכם עם ארז פרידמן, מנהל התובעת, על סכום של 23 ₪ לטון ומע"מ. טענת הנתבע הועלתה כבר בכתב ההגנה. חרף זאת בחרה התובעת שלא להעיד את ארז פרידמן. לכך מצטרפת העובדה שההסכם הכתוב בין הצדדים נוסח על ידי התובעת, וזו בחרה שלא לציין בו את המחיר שסוכם. בנסיבות אלה אני מקבלת את גרסת הנתבע לגבי המחיר שעליו סוכם.

לפיכך ישלם הנתבע לתובעת סך של 29,682 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף ישלם הנתבע לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וישיב לה את החלק היחסי באגרה ששילמה בהתאם לסכום שנפסק.

זכות ערעור כחוק.