הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה.
14.סעיפים 7-8 לחוק מסדירים את תוצאות הפרת חובת הגילוי על ידי המבוטח וקובע מתי תהא המבטחת פטורה מתשלום תגמולי ביטוח ומתי תחויב בתגמולי ביטוח מופחתים:
7. תוצאות של אי-גילוי
(א) ...
(ב) ...
(ג) קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה:
(1) התשובה ניתנה בכוונת מרמה;
(2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאות המבטח.
8. שלילת תרופות
המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 7 בכל אחת מאלה, אלא אם התשובה שלא היתה מלאה וכנה ניתנה בכוונת מרמה:
(1) הוא ידע או היה עליו לדעת את המצב לאמיתו בשעת כריתת החוזה או שהוא גרם לכך שהתשובה לא היתה מלאה וכנה;
(2) העובדה שעליה ניתנה תשובה שלא היתה מלאה וכנה חדלה להתקיים לפני שקרה מקרה הביטוח, או שלא השפיעה על מקרהו, על חבות המבטח או על היקפה."
15.הפסיקה מבחינה בין שני אופנים בהם יכול להתקיים אי גילוי כמשמעותו בסעיף 6 לחוק: האחד, כמפורט בס"ק א', היינו באמצעות אי מתן תשובה מלאה וכנה לשאלה שהציג המבטח בפני המבוטח בעניין מהותי שהוא עניין שיש בו כדי להשפיע על נכונות מבטח סביר לכרות את החוזה - בכלל או בתנאים שבו והשני, באמצעות הסתרה של ענין מהותי שדינה כדין אי מתן תשובה מלאה וכנה (ראו ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה פיאמנטה ז"ל [פורסם במאגרים (08.02.06)).
בענייננו וכעולה מתמלילי השיחות שקדמו להקמת הפוליסה, אין מחלוקת כי השאלה בדבר זהות הנהג העיקרי הוצגה על ידי נציגת המבטחת במסגרת עריכת חוזה הביטוח, ובהתאם לתשובה שניתנה על ידי אוריאנה הוגדר המבוטח בפוליסה. על כן, עסקינן בסעיף 6(א) לחוק שעניינו אי מתן תשובה מלאה וכנה ולא במצב של הסתרה.
16.לאור האמור ובהתאם למסגרת הנורמטיבית כפי שהובאה לעיל, יש לבחון תחילה האם זהות הנהג העיקרי היא עניין מהותי, כמשמעות המונח בסעיף 6(א). ככל שהתשובה לשאלה זו תהא חיובית, יש לבחון את זהות הנהג העיקרי ברכב נשוא התביעה. ככל שיסתבר כי נהג עיקרי אינו התובע וכי היה אי גילוי מצד אוריאנה במעמד הקמת הפוליסה, על דרך מתן תשובה שאינה כנה, יש לבחון האם התשובה ניתנה בכוונת מרמה - שאזי התוצאה היא שלילת תגמולי הביטוח בהתאם לסעיף 7(ג)(1) לחוק.
אך ורק במקרה בו יסתבר כי התשובה לא ניתנה בכוונת מרמה, בהתאם לסעיף 7(ג)(2) לחוק, יש לבחון האם מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף לא תמורת דמי ביטוח גבוהים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו. ככל שיסתבר שמבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, יש לבחון האם מתקיים אחד מהחריגים הקבועים בסעיף 8 לחוק, השולל מהמבטחת את הפטור מתשלום תגמולי ביטוח במקרים בהם היא ידעה או היה עליה לדעת את המצב לאמיתו בשעת כריתת החוזה או שהיא גרמה לכך שהתשובה לא הייתה כנה (סעיף 8(1) לחוק) או, לחילופין, התשובה הלא כנה, לא השפיעה על מקרה הביטוח (סעיף 8 (2) לחוק.
נטלי ההוכחה:
17.ההלכה היא כי לאחר שהמבוטח הוכיח את קיום מקרה הביטוח, על המבטחת הטוענת לפטור מתשלום תגמולי הביטוח, מוטל הנטל להוכיח כי האירוע הביטוחי אינו מכוסה תחת פוליסת הביטוח שהנפיקה (ראו שחר ולר, פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג. טדסקי, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (תשס"ה – 2005) כרך ראשון עמ' 493 ואילך; ירון אליאס, דיני ביטוח (מהדורה שנייה, תשס"ט-2009) כרך ב', עמ' 1000; ע"א 678/86 חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, מג (4) 184,177).
גם הטענה למרמה, משרתת את עניינה של המבטחת, ולפיכך אף הנטל בעניין זה מוטל עליה (ראו בספרו של ולר, עמ' 556).
האם זהות הנהג העיקרי ברכב היא ענין מהותי :
18.ב"כ התובע, בסיכומיו, העלה טענה כי בשל הקושי שבהבנת המושג "נהג עיקרי" והערפול שבו שנועד להטעות את המבוטח הפוטנציאלי, לא סברה אוריאנה כי המדובר בעניין מהותי. עוד נטען, כי ייתכן ואופן השימוש ברכב בפועל בצוותא חדא עם ההגדרה המעורפלת של המונח "נהג עיקרי" גרמו לקושי בהבנת המשמעות של המונח, שכן היו בני משפחה נוספים שנהגו ברכב כך שייתכן וכלל לא היה בפועל נהג עיקרי שעשה בו חמישים ואחד אחוז מהנסיעות.
דין טענה זו להידחות. אף אם אקבל את טענת ב"כ התובע כי המדובר, ככלל, במונח שאינו ברור דיו, הרי שבנסיבות המקרה שלפניי ונוכח ניתוח השיחה בין אוריאנה לבין נציגי הנתבעת, הרי שאין אלא לקבוע כי אוריאנה קיבלה הסבר ממצה וברור ביותר בכל הנוגע למשמעות המונח "נהג עיקרי". לאחר ההסבר שקיבלה לא נותר כל ערפול או חוסר בהירות, הן באשר לסוג הפוליסה הן באשר לחשיבות מסירת מידע מהימן באשר לזהות הנהג העיקרי והן באשר להשלכות של מסירת מידע כוזב לעניין זהותו.
19.באשר לטענת התובע בסיכומיו כי ייתכן ואופן השימוש ברכב בפועל הקשה על אוריאנה להבין את משמעות המונח וכלל לא תאם את הדרישה לנקוב בשם נהג עיקרי שעושה ברכב שימוש בשיעור של חמישים ואחד אחוז לפחות, דינה להידחות אף היא.
ראשית, טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הטענה שבבסיס התביעה לפיה התובע הוא ששימש כנהג העיקרי ברכב המבוטח. כך על פי הצהרת אוריאנה בשיחה עם נציג הנתבעת, כך על פי תנאי הפוליסה שהוקמה וכך על פי גרסת התובע בתביעה שלפניי.
שנית, ככל שלא היה לרכב נהג שעושה בו חמישים ואחד אחוז מהנסיעות, הרי שהיה על אוריאנה להביא מידע זה בפני נציגת הנתבעת בשיחה שקדמה להקמת הפוליסה או – ככל שהשתנה עם הזמן אופן השימוש ברכב– להודיע על שינוי זה, בהתאם לחובת המבוטח על פי הפוליסה.
פוליסת ביטוח רכב המוצעת על ידי הנתבעת הינה פוליסה מסוג "נהג עיקרי" והנתבעת אינה מבטחת בסוגי פוליסה נוספים (ראו לעניין זה עדות נציגת הנתבעת בעמ' 39 ש' 2, 9 לפרוטוקול). הנתבעת מחשבת את סיכוניה וקובעת את עלויות הפוליסה על בסיס הנחה כי ברכב המבוטח קיים נהג עיקרי. ככל שלא קיים נהג עיקרי ברכב, הרי שהמדובר במידע חיוני המצוי בידיעת המבוטח בלבד שמחובתו להביאו בפני הנתבעת. זאת, על מנת שתקבל החלטה האם היא מוכנה להקים את הפוליסה ובאילו תנאים או, לחילופין, על מנת שתחליט כי הפוליסה אינה מתאימה לרכב שאין בו נהג עיקרי וכי על אוריאנה לבטח את הרכב בחברת ביטוח אחרת המציעה פוליסות מסוג אחר.
מכאן, ככל שהרכב ייעד לשימוש כל בני המשפחה, מבלי שאחד מהם יענה על ההגדרה של "נהג עיקרי" שכאמור, הובהרה היטב, חזקה על אוריאנה כי הייתה מציינת זאת בפני תמר. משנמסר על ידה כי הנהג העיקרי הוא התובע, הרי שהתובע מושתק מלהעלות טענה כי ברכב לא היה כלל נהג עיקרי.
20.ההלכה היא כי בגדר "עניין מהותי" יבוא כל מידע העשוי להשפיע על סיווגו של המבוטח, על גובה הפרמיה ועל נכונות המבטחת לבטח את המבוטח.
לעניין זה ראו ע"א 1809/95 הלמן ז"ל נ' לה נסיונאל חברה לביטוח, פ"ד נ(3) 77, 83 וכן ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה פיאמנטה ז"ל שם נקבע כדלקמן:
"המבחן לקיומו של 'עניין מהותי' הינו מבחן אובייקטיבי. כ'עניין מהותי' ייחשב כל נתון שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של המבטח לבטח את הסיכון ועל תנאי הביטוח ... ... ... אם העובדות שהיו בידיעתו של המבוטח במקרה המסוים היו עלולות להשפיע על נכונותו של המבטח לכרות את חוזה הביטוח אילו נתגלו לו..."
21.בענייננו, לא יכולה להיות מחלוקת כי חשיבות זהות הנהג העיקרי הובהרה לאוריאנה חזור והבהר בשיחה שקדמה להקמת הפוליסה. כמו כן, לא יכולה להיות מחלוקת כי הובהר לה היטב כי הנתבעת אינה מוכנה להקים פוליסה על שם יצחק בשל קיום צו כינוס נכסים.
22.טוען התובע בסיכומיו תוך הפנייה לתא"מ (י-ם) 8139/09 נוריאל נ' ישיר איי.די.איי חברה לביטוח (פורסם במאגרים) כי זהות יצחק כנהג העיקרי אינה מהווה עניין מהותי לכריתת פוליסת הביטוח מאחר וקיום צו כינוס נכסים נגדו ממילא אינו הופך אותו לפסול ביטוח בשל היעדר רלוונטיות לסיכונים אותם נוטלת על עצמה הנתבעת כמבטחת.
23.אין בידי לקבל טענה זו.
ראשית, טענה זו אינה עולה בקנה אחד אחת עם גרסת התובע כי הוא – הוא ששימש כנהג העיקרי ברכב ועם ההכחשה העיקשת כי הנהג העיקרי הוא יצחק.
שנית, אין הנדון דומה לראיה. בפרשת נוריאל נקבע, בין היתר, כי לא הוכחה כוונת מרמה של התובע ברישומו כנהג עיקרי מחמת קיום חוב של רעייתו – שהיא זו ששימשה כנהגת עיקרית - למבטחת שהוכר על ידה כחוב אבוד בשל הימצאותה באיחוד תיקים. זאת, מאחר ובנסיבות הספציפיות של פרשת נוריאל לא דובר במידע מהותי עבור מבטח סביר מאחר ולא היה מקום לחשש מפני אי תשלום הפרמיות ואף לא הוכחה ידיעת התובע באשר לקיום החוב או קיום הקשר בין אי מסירת המידע כי רעייתו היא הנהגת העיקרית לבין קיום החוב. אין זה המצב בענייננו. אוריאנה הייתה מודעת לכך שהנתבעת מסרבת להקים פוליסה מסוג הנהג העיקרי על שם יצחק והייתה מודעת לכך שעליה למסור מידע מהימן באשר לזהות הנהג העיקרי אחרת לא תהיה זכאית לתשלום תגמולי ביטוח במקרה של תאונה. משכך, עניין זהות הנהג העיקרי היה בהחלט עניין מהותי להתקשרות ומבחינת אוריאנה הייתה ידיעה מוצקה כי מסירת המידע כי התובע הוא הנהג העיקרי הינו עניין מהותי להתקשרות.
בין קביעות ביהמ"ש בפרשת נוריאל לבין המסקנה הגורפת כי הימצאות המבוטח הפוטנציאלי בקשיים כלכליים בכלל ובכינוס נכסים בפרט - רחוקה הדרך. פוליסת ביטוח היא חוזה אישי בין המבטח למבוטחו וחוזה כזה אינו יכול להיווצר ללא מפגש רצונות של הצדדים. רצונה של המבטחת להתקשר בחוזה ביטוח מותנה בזהות המתקשר. המבטחת בוחנת את פרטי המבוטח, לרבות גילו, עברו הביטוחי וכיוצ"ב. לצד שיקולים אלו רשאי מבטח סביר, שהינו גוף כלכלי-מסחרי לשקול גם שיקולים נוספים הרלוונטיים אף הם לקביעת הסיכונים ולעלויות הפוליסה, כגון יכולת המבוטח לעמוד בתשלום הפרמיות, סיכויי גביית השתתפות עצמית ועוד. מבלי להידרש לשאלות המוסר וההגינות הכרוכות בסירוב הנתבעת להתקשר בחוזי ביטוח עם מבוטחים המצויים בקשיים כלכליים או בחוסר נכונותה לאתר דרכים לאיין את החשש מלהתקשר עמם, הרי שכל עוד לא הצביע התובע על הפרת חובה שבדין הנובעת מסירובה לבטחם, כאמור, המדובר, בשיקול לגיטימי בראיית מבטח סביר.
|
שלישית, הטענה כי היה על הנתבעת, כמבטחת סבירה, לבטח את יצחק לא הועלתה כלל
בכתב התביעה, הנתבעת לא התייחסה לטענה זו בכתב ההגנה וב"כ הנתבעת אף התנגד
במהלך דיון הוכחות להרחבה או לשינוי חזית בעניין זה. יתירה מזו, הסכים ב"כ הנתבעת
לתיקון כתב התביעה באופן שיאפשר לנתבעת להתגונן בפני הטענה כי היה עליה לבטח את
יצחק כנהג עיקרי (עמ' 43) אך התובע בחר לדבוק בגרסתו כי יצחק לא שימש כנהג עיקרי
ברכב ועל כן הטענה כי היה עליה לבטחו הינה תיאורטית.
בנסיבות אלו, הצגת פוליסת הביטוח על שמו של יצחק שהונפקה על ידי חברת ביטוח אחרת
ביחס לרכב אחר אינה רלוונטית אף היא. למעלה מן הצורך יצוין כי עצם קיום הפוליסה
מבלי שהוצגו מסמכי החיתום המעידים על ידיעת המבטחת באשר לצו הכינוס, אינו
מלמד לכשעצמו על כך שמבטחת סבירה אחרת הפיקה פוליסה על שמו.
24. זהות התובע כנהג עיקרי מצוינת בפוליסה שהינה פוליסה מסוג "נהג עיקרי". אף
הוראות סעיף 19(ב)4 לתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב
פרטי), התשמ"ו-1986 קובעות שעניין מהותי הוא ענין שהוצגה לגביו שאלה בהצעת
הביטוח לרבות בדבר "זהות הבעלים או המחזיקים דרך קבע ברכב ועיסוקיהם".
25. לאור האמור, נראה כי גם נוכח המבחנים שהותוו בפסיקה הרלוונטית, וגם נוכח הוראות
חקיקת המשנה וסעיפי הפוליסה המתייחסים לשאלת זהות הנהג העיקרי כשאלה מהותית
המצויה ברשימת העניינים המהותיים אותם נדרש המבוטח לגלות למבטח, יש לקבוע כי
המדובר בעניין מהותי.
26. כאן המקום להתייחס לטענת התובע באשר לאי עמידת הנתבעת בדרישת הכתב ולאי הצגת
טופס אימות פרטים. נציגת הנתבעת שהינה מנהלת תחום החיתום הבהירה בחקירה כי
בהתאם לרגולציה הקיימת, משתמשת הנתבעת בשיחות מוקלטות כתחליף לדרישת הכתב
וטופס אימות פרטים נחתם על ידי המבוטח מקום בו מבוקש לערוך שינויים. מכל מקום,
עמדת הפסיקה באשר להכרה בשיחה טלפונית לצורך הקמת פוליסת ביטוח נבחנה לא פעם
וההלכה היא עמנו כי בהחלט ניתן להכיר בשיחה טלפונית כתחליף של דרישת הכתב מקום
בו השיחה מוקלטת ומתומללת (ראו, למשל ת"א 37383-01-11 חלבי נ' הפניקס הישראלי
חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים).
|
| |
| |
| |
| |
מי היה הנהג העיקרי ברכב :
27.הנתבעת הגישה דו"ח חקירה שערכה החוקרת מטעמה, גב' אטל קידר. גב' קידר אישרה את נכונות התמלילים ונחקרה עליהם. בנוסף, הושמעו בדיון החלקים הרלוונטיים מההקלטות.
עיון בתמליל השיחה בין גב' קידר לבין התובע מעלה כי התובע הכחיש במהלך השיחה כי ישנם רכבים נוספים בשימוש המשפחה (עמ' 3 ש' 2) וציין כי הרכב שימש את כל בני המשפחה (עמ' 3 ש' 7). במענה לשאלה: "... מי הנהג העיקרי על המאזדה זה שעושה את רוב הנסיעות על הרכב?" השיב התובע: "אמא שלי" (עמ' 3 ש' 23). התובע אף הבהיר את תשובתו והסביר: "כן. אני רוב הזמן בצבא אבא שלי בעבודה. אמא שלי עם האוטו כמעט תמיד .. ... ... אבא שלי רוב הזמן בעבודה ואני בצבא בכלל ואמא שלי רוב הזמן עם האוטו פה בבית" (עמ' 4 ש' 2, 5-6).
כאשר נשאל התובע לעניין תדירות השימוש שעושה ברכב, חזר על תשובתיו והשיב: "אני? רוב הזמן בצבא בעקרון" (עמ' 4 ש' 8) ובהמשך כאשר נשאל על תדירות היציאות מהצבא, ציין: "..שבוע שבוע. כאילו גם בשבוע שבוע זה לא כל כך שוב פעם לרוב זה יוצא לשבת לרוב זה יוצא בשישי בערב שבת ... החוקרת: בסופ"שים? התובע: כן" (עמ' 4 ש' 7-13).
בהמשך, מסביר התובע כי אביו עובד בשתי עבודות, אחת מהן בעיריית ראשל"צ והשנייה, בערבים, בתור נהג מונית (עמ' 4 למטה) ומציין: יש פעמים שהוא (אביו – ההוספה שלי – א' ר') לוקח את הרכב לעבודה כן אבל אה..." החוקרת: אבל" התובע: רוב הפעמים (עמ' 5 ש' 6-8). בהמשך, מאשר התובע כי לפני כן היה למשפחה רכב מסוג יונדאי שהיה בשימוש אמו ואחותו הגדולה (עמ' 5 ש' 12-17).
28.עינינו הרואות כי על פי גרסת התובע, כפי שנמסרה לחוקרת בשיחת בירור החבות, ככלל, הוא עושה שימוש ברכב בכל סוף שבוע שני, הרכב מצוי בחזקת אמו כאשר אביו עושה שימוש ברכב – רוב הפעמים – כהגדרת התובע – על מנת להגיע לעבודתו בעיריית ראשל"צ.
29.לאחר השיחה עם התובע מנהלת החוקרת שיחה עם אוריאנה. במענה לשאלה "למי יועד הרכב? זאת אומרת מי בד"כ עושה בו שימוש? משיבה אוריאנה: "הבן שלי ובעלי בגלל זה עשיתיאת הביטוח על שם שניהם" (עמ' 2 ש' 7-8). בהמשך השיחה, חוזרת אוריאנה מספר פעמים על כך שהנהג העיקרי ברכב הוא התובע (עמ' 2 ש' 13, 15-17) על אף היותו חייל ומציינת כי הרכב יונדאי משמש את יצחק (עמ' 2 ש' 22). כאשר נשאלת אוריאנה מדוע הועברה הפוליסה על שם דוד, היא מציינת "כי הוא נוהג יותר על הרכב אז אמרנו במקום שיהיה על שם יצחק ודוד הוא הנהג העיקרי שיהיה על שם דוד. גם ככה אני משלמת את הסכום הזה כי זה נהג צעיר" (עמ' ש' 7-9).
משממשיכה החוקרת להקשות ושואלת מדוע בשיחה עם תמר ביקשה אוריאנה להקים פוליסה על שם יצחק, משיבה אוריאנה: "אז אני אומרת לך שבהתחלה חשבנו שהרכב ליצחק ואז שיניתי את זה. לא מבינה מה אנחנו בתחקיר בטחוני?" (עמ' 3 ש' 11-12). "דוד הנהג העיקרי בגלל זה עשיתי את הביטוח על שמו (עמ' 3 ש' 15).
בהמשך מסבירה אוריאנה כי תחילה הוקמה הפוליסה על שמה של ג'נט "ואז אמרתי לה שממילא דוד הוא נוהג הוא הכי הרבה נוהג על האוטו ואני צריכה לעשות נהג צעיר ... ... .. ואני שיניתי אמרתי אם אני יעשה את זה על שם יצחק אולי הביטוח יצא לי קצת יותר זול. אבל זה לא יצא לי יותר זול אם עשיתי את זה על שמו על על שם דוד. אמרתי במלא דוד הוא הנהג העיקרי אני אשנה את זה על שם דוד. הבנת?" (עמ' 4 ש' 1-8).
בהמשך נשאלת אוריאנה מדוע לא הצהירה כי דוד הוא הנהג העיקרי והשיבה: "כי חשבתי שייצא, כי חשבתי שייצא יותר זול שאני יעשה על שם יצחק ... ... ... הבנת? כי אם אני אצרף נהג צעיר ייצא יותר זול. לא יצא הבדל משמעותי. זה יצא סה"כ הבדל של 500 שקל. אז בשביל זה לא היה כדאי לי. היה כדאי על שם דוד..." (עמ' 5 ש' 2-4).
30.מהשיחה עם אוריאנה עולה, אם כן, כי דוד הוא הנהג העיקרי וכי ביקשה תחילה להקים את הפוליסה על שם יצחק על מנת לחסוך בעלויות מאחר ודוד הוא "נהג צעיר". הסבר זה של אוריאנה כמו גם הטענה כי הרכב ייעד ליצחק ואחר כך חל שינוי אינם עולים בקנה אחד עם השיחה הארוכה שניהלה עם תמר, במהלכה צוין תחילה כי יצחק הוא הנהג העיקרי ומשסירבה תמר לבטחו, ביקשה להקים את הפוליסה על שם ג'אנט מלכה.
כאשר נשאלה אוריאנה על ידי החוקרת מדוע הצהירה כי ג'נט היא הנהגת העיקרית ובניגוד גמור לתשובותיה בשיחה עם תמר בה הצהירה, כאמור לשאלה מי ינהג ברכב: "אני בעיקר והנכדים שלי" השיבה בשיחה עם החוקרת: "אני לא הצהרתי שג'נט היא הנהגת העיקרית. לא הצהרתי" (עמ' 5 ש' 12) וציינה כי הפוליסה הוקמה על שמה "... כי כל הביטוחים שלנו היו כל הזמן על השם שלה אוקי?" (עמ' 5 ש' 14-15).
בהמשך נשאלה אוריאנה לגבי תדירות הנהיגה של התובע ברכב והשיבה: "הרבה. הנה עכשיו הרכב אצלו כבר כל השבוע בכלל לא בבית ..." (עמ' 6 ש' 15). לגבי נהיגתה, מציינת אוריאנה כי לאחר הניתוח שעברה בגבה היא אינה נוהגת (עמ' 5 ש' 4, 23).
בשלב זה עומתה אוריאנה עם תשובותיו של התובע שעל פי גרסתו הרכב נמצא לרוב בחזקתה של אוריאנה והוא נוהג בו אך ורק בסופי שבוע במהלכם נמצא בבית והשיבה: "מה הוא אומר חוצפן. שקרן ... אני לא יודעת למה הוא אמר מה זה ... אולי הוא חשב שאתם לא מסכימים שהוא יעשה שימוש ברכב אני לא יודעת למה" (עמ' 7 ש' 8, 10, 15-16).
בהמשך, באופן תמוה, מציינת אוריאנה כי התובע הוא שנהג ברכב בעת קרות התאונה: "הוא עשה, הוא נהג ברכב והוא עשה את התאונה ברכב אז מה זה משנה. הוא המבוטח והוא עשה את התאונה" (עמ' 8 ש' 2-3). כאשר מסבה החוקרת את תשומת לבה לכך שמי שנהג ברכב בעת קרות התאונה היה יצחק ולא התובע, משיבה אוריאנה "אז אני לא זוכרת אני לא יודעת ... אני פשוט לא הייתי מאורה באמת בכל התאונה" (עמ' 9 ש' 8, 10).
31.העולה מן המקובץ הוא כי גרסתה של אוריאנה בשיחת בירור חבות סותרת את תוכן השיחות שקדמו להקמת הפוליסה ואינה עולה בקנה אחד עם גרסת התובע, כפי שנמסרה לחוקרת לפיה השימוש שעושה ברכב הינו מצומצם ביותר וכי הרכב מצוי לרוב בחזקתה של אוריאנה ואף יצחק עושה בו שימוש על מנת להגיע לעבודה בעירייה.
32.השיחה השלישית שבוצעה על ידי החוקרת הייתה שיחה עם יצחק. יצחק מציין בפני החוקרת כי הוא נמצא עם אנשים וכי הוא באמצע עבודה אך כאשר נשאל מתי אפשר לחזור אליו, מסכים להשיב לשאלות החוקרת (עמ' 1 ש' 14, 16).
במענה לשאלות, מאשר יצחק כי רכב יונדאי אינו בשימוש והועמד למכירה (עמ' 2 ש' 22) וכי השימוש נעשה ברכב המבוטח (עמ' 3 ש' 1). בהמשך מאשר יצחק כי הוא הנהג העיקרי ברכב המבוטח וכי הוא עושה ברכב את רוב הנסיעות מאז שנרכש:
החוקרת: השימוש העיקרי הוא על המאזדה בעצם
יצחק: נכון נכון
החוקרת: הבנתי. ואתה משמש נהג עיקרי על המאזדה?
יצחק: כן
החוקרת: זאת אומרת רכב נוסף
יצחק: כן
החוקרת: מרגע הרכישה אתה בעצם הנהג שעושה את רוב הנסיעות על המאזדה?
יצחק: רוב הנסיעות כן
החוקרת: חוץ ממך דוד גם נוהג על אני רואה (דיבורים ברקע) שגם על המאזדה נכון?
יצחק: גם האישה גם אה כן נסיעות. כעיקרון אה אני.
החוקרת: הבנתי
יצחק: גם הילד לפעמים שהוא בא
(עמ' 3 ש' 2-13)
33.העולה מן המקובץ הוא כי יצחק מאשר מספר פעמים בשיחה עם החוקרת כי מאז רכישת הרכב הוא זה שעושה בו את רוב השימוש וכי התובע ורעייתו עושים בו שימוש מצומצם יותר.
34.בהמשך נשאל יצחק: "... למה הפוליסה בעצם לא על שמך אם אתה הנהג העיקרי"
במקום להשיב את התשובה הפשוטה והצפויה, כי הפוליסה על שם בנו כי בנו הוא הנהג העיקרי, משיב יצחק:
אני אסביר לך. אני היה לנו עסק אנחנו בפשיטת רגל ואני לא ... ניסיתי לעשות על שמי אבל זה חסם ... זה לא נתן אני עוד בהלך. עוד לא קיבלתי הפטר..."
ולשאלת החוקרת: הבנתי, אז בעצם הפוליסה בוצעה על שם דוד בגלל ההגבלה הזאת", משיב יצחק: אך ורק. הבעלות שהיא כן הצלחתי להעביר על שמי עברה והביטוח לא..., (עמ' 3 ש' 17-22)
35.אם כן, בשיחה עם החוקרת עולים הממצאים כדלקמן: התובע מכחיש כי מרבית השימוש ברכב נעשית על ידו ומוסר כי הרכב ברשותו אחת לשבועיים בסופי שבוע. עוד מוסר כי לרוב הרכב בשימוש אוריאנה וכי יצחק עושה בו שימוש על מנת להגיע לעבודה.
על פי גרסתה של אוריאנה, הנהג העיקרי הוא בנה ואין בפיה הסבר המניח את הדעת מדוע בחר להכחיש זאת. עוד מוסרת אוריאנה כי יצחק עושה שימוש ברכב יונדאי – לגביו מוסרים התובע ויצחק כי אינו בשימוש - וכי היא לא נוהגת לאחר שעברה ניתוח בגבה.
על פי גרסתו של יצחק, הוא זה שעושה עיקר השימוש ברכב המבוטח, רכב יונדאי אינו בשימוש ורעייתו ובנו נוהגים לעשות שימוש מזדמן ברכב המבוטח. לשאלה מדוע - אם הוא הנהג העיקרי ברכב הפוליסה לא הוקמה על שמו - משיב יצחק כי הדבר נובע אך ורק מסירוב המבטחת להקים פוליסה על שמו וכלל לא טוען כי הדבר נובע מכך שהתובע הוא הנהג העיקרי ברכב.
36.ב"כ התובע טען בסיכומיו כי יש לפסול את דו"ח חקירה משני נימוקים. האחד, כי החוקרת לא הציגה את עצמה כחוקרת אלא כעובדת הנתבעת והשני כי עצם העברת העניין לחקירה נעשה בחוסר תום לב, מבלי שהייתה לכך כל סיבה תוך שהנתבעת "סימנה את המטרה" והובילה ותוצאותיה.
באשר לטענה הראשונה, אכן אין מחלוקת כי החוקרת לא הזדהתה ככזו אלא הציגה את עצמה כאטל מטעם הנתבעת. ההלכה היא כי במקרה כזה, אף אם נפל פגם בתנהלות החוקרת לפי תקנה 5 לתקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (אתיקה מקצועית), תשל"ג-192, אין בכך כדי לפסול את התמליל כראיה (ראו רע"א 7219/11 הפניקס נ' בויראת (פורסם במאגרים) אלא יש לבחון הדברים במישור המשקל. בעניינו, אינני סבורה כי יש להיעדר ההזדהות משקל ראייתי כלשהו. גב' קידר הציגה את עצמה כעובדת הנתבעת – כפי שהיא בפועל – כך שלא הייתה מצדה כל התחזות ואף ב"כ התובע לא טען – וממילא לא הוכח – כי לו היו יודעים עדי התביעה כי הם מדברים עם החוקרת, היו תשובותיהם משתנות.
באשר לטענה כי לא הובאה לעדות הנציגה הרלוונטית מטעם הנתבעת על מנת להבהיר מדוע הוצאה חקירה בעניינו של התובע, הרי שלא הובהר מה הרלוונטיות של עדות זו לממצאי החקירה. גב' ציון קארי, מנהלת מחלקת חיתום מטעם הנתבעת, העידה על סמך ניסיונה כי במקרים מסוימים קיימים סימנים המעלים חשש למרמה, כפי שהיה בענייננו ואזי הנתבעת מוציאה את התיק לחקירה. אף אם אקבל – לצורך הדיון בלבד – את טענת ב"כ התובע כי לא היתה כל סיבה להעביר את עניינו של התובע לחקירה, הרי שאין בכך כדי לפסול את ממצאי החקירה או להטיל בהם דופי.
התובע, אוריאנה ויצחק נחקרו בחקירות ארוכות שהותירו רושם כבד היעדר אמינות ושל ניסיון נואש – שלא צלח – ליישב את הסתירות הרבות שנתגלו בגרסאותיהם.
התובע חזר בחקירתו שוב ושוב על הגרסה לפיה הרכב נמצא בשימושו כאשר הוא מחוץ לבסיס ובשימוש כל בני המשפחה כאשר הוא שוהה בצבא. משעומת עם גרסתו כפי שנמסרה לחוקרת, השיב: "יכול להיות שהתשובה שלי נבעה מלחץ באותו רגע. מה שאמא אמרה לך נכון. אני נהג העיקרי (עמ' 8 ש' 1) ובהמשך: "התשובה נאמרה מלחץ כי אני בן 20 שנה. אני לא ידעתי, כי יכולתי לענות "לא יודע" (עמ' 8 ש' 5-6). משנשאל בהמשך האם טעה בתשובתו, השיב: "לא בתשובה הזו. אני אומר שהרכב המאזדה ... אין לי מה להגיד" (ש' 11) ובהמשך: "אני הנהג העיקרי. זה מה שהייתי צריך לענות וזו האמת". משנשאל מה גרם לו להשיב לחוקרת כפי שהשיב, ציין: "לא יודע להגיד לך. אין סיבה כי זה לא נכון" (ש' 25).
משעומת עם הגרסה של אביו, חזר על גרסתו כי כשהוא שוהה בבית, הוא הנהג העיקרי (עמ' 12 ש' 6) וכשאינו בבית, הרכב נמצא בשימוש כל בני המשפחה (ש' 13-14).
עדות התובע לא הייתה אמינה עליי כלל וכלל. ניכר היה כי הוא חוזר באופן כמעט אוטומטי על הגרסה לפיה הוא הנהג העיקרי ברכב מבלי יכולת להסביר מדוע מסר גרסה שונה לחלוטין לחוקרת. ההסבר כי השיב מתוך לחץ וכי לא ידע כי יכול להשיב כי אינו יודע, אינה אמינה עליי – השיחה עם החוקרת מתנהלת על מי מנוחות, התובע מוסר תשובות ספונטניות ומרחיב ומסביר אותן מיוזמתו. אף אם אקבל לצורך הדיון, את ההסבר כי התובע "לא ידע" בחזקת מי נמצא הרכב כשהוא שוהה בצבא וכי לא רצה להודות בפני החוקרת כי אינו יודע, הרי שאין בכך להסביר מדוע השיב כי הוא עושה שימוש מצומצם ברכב בעיקר בסופי שבוע, פעם בשבועיים – מידע שלא ניתן לטעון כי אינו בידיעתו.
הנני מוצאת לתת עדיפות לגרסה אותה מסר התובע לחוקרת לפיה אינו משמש כנהג העיקרי – שהייתה גרסה פשוטה וספונטנית על פני הגרסה המאולצת אותה מסר בחקירתו הנגדית.
37.באשר לחקירתה של אוריאנה, הרי שזו אישרה כי הבינה את משמעות המונח "נהג עיקרי" (עמ' 16 ש' 30) ותשובתה זו מחזקת את המסקנה לעיל כי דין הטענה כי "נהג עיקרי" הינו מונח מעורפל ומטעה, שלא הובן על ידה או לא פורש על ידה נכון, להידחות מכל וכל. בהמשך חקירתה, חזרה בה אוריאנה מהטענה שהעלתה במסגרת תצהיר עדות ראשית מטעמה כי נציגת הנתבעת היא שהציעה כי הפוליסה תוקם על שם התובע.
בחקירתה הנדית, אוריאנה העלתה לראשונה גרסה לפיה בשיחה עם תמר היא ביקשה להקים פוליסה על שם יצחק כנהג עיקרי מאחר ויצחק מקבל החזר כספי ממקום עבודתו (עמ' 16 ש' 32). גרסה זו סותרת את ההסבר שניתן על ידי אוריאנה לתמר בשיחה שקדמה להקמת הפוליסה במהלכה טענה תחילה כי יצחק הוא הנהג העיקרי ובהמשך הסבירה כי ביקשה להקים פוליסה על שמו כי הוא הבעלים של הרכב. כמו כן, גרסה זו סותרת את ההסבר שניתן לחוקרת לפיו הרכב יועד ליצחק אבל אחר כך הוחלט כי יהא זה התובע.
באשר לגרסת התובע כפי שנמסרה לחוקרת, הציעה אוריאנה הסבר כי המדובר בגרסת שגויה מאחר ואינו מעורה באופן השימוש ברכב כאשר הוא שוהה בבסיס הצבאי: (עמ' 18 למטה, עמ' 19 ש' 5, 8-9). באשר לגרסתו של יצחק שנמסרה לחוקרת, הרי שכאן לא היה לאוריאנה כל הסבר המניח את הדעת מדוע מסר כי הוא זה שעושה את מרבית השימוש ברכב: "איני יודעת למה הוא השיב את מה שהשיב ... ... ... אני אומרת שיצחק לא היה הנהג העיקרי" (עמ' 20 ש' 11, 16). בהמשך ניסתה בכל זאת לנסות וליישב את הסתירות ותהתה האם יצחק היה מודע לכך שהמדובר ברכב המבוטח וציינה כי החל לעשות בו שימוש מחודש אפריל: "איני יודעת איך הוא אמר את זה הוא לא הנהג העיקרי, האם שאלתם אותו באיזה רכב הכוונה" (עמ' 23 ש' 34-35, עמ' 25 ש' 7-8). בהקשר הזה יובהר כי בשיחה עם החוקרת נשאל יצחק שאלות אודות "מאזדה" ואף ציין כי הרכב הנוסף, יונדאי, אינו בשימוש. לא זו אף זו, ציין יצחק בשיחה עם החוקרת, בניגוד גמור לעדות אוריאנה בחקירתה הנגדית, כי עושה שימוש ברכב המבוטח מאז רכישתו.
אף עדות אוריאנה לא הותירה עליי רושם אמין. אוריאנה הציעה מספר גרסאות, שחלקן סתרו אחת את השניה, חלקן לא עלו בקנה אחד עם שיחתה עם תמר שקדמה להקמת הפוליסה ובאף אחת מהן לא היה כדי להסביר מדוע יצחק מסר גרסה פשוטה ונהירה לפיה הוא - הוא הנהג העיקרי ברכב המבוטח ופוליסת הביטוח אינה על שמו אך ורק בשל סירוב הנתבעת לבטחו.
38.באשר לחקירתו הנגדית של יצחק, אף היא הותירה רושם של ניסיון נואש להציע הסבר קלוש ותלוש לגרסה שנמסרה לחוקרת. בניגוד לתשובותיו לחוקרת שהיו פשוטות ונהירות, העיד יצחק בחקירתו הנגדית כי הוא לא היה הנהג העיקרי וכי המעיט בשימוש ברכב בשל שעות העבודה הארוכות שעבד (עמ' 28 ש' 8-9). תחילה אף הכחיש יצחק כי מסר לחוקרת כי הוא שימש כנהג עיקרי ברכב ובהמשך, כשעומת עם תוכן החקירה, טען כי הוא ואוריאנה כלל לא הבינו את המשמעות של המונח "נהג עיקרי" וכי הוא סבר כי "נהג עיקרי בעניננו זה בעל הרכב, בתמימותי חשבתי שזה מי שאחראי על הרכב ובעל הרכב ולא במונחים משפטיים שאיני יודע מה הם" (עמ' 31 ש' 13-14, עמ' 32 ש' 7-9).
אין בידי לקבל הסבר זה. כאמור, אוריאנה אישרה כי הבינה היטב את משמעות המונח ויצחק עצמו, אישר בשיחה עם החוקרת כי הוא זה שעושה את רוב הנסיעות ברכב המבוטח מאז שנרכש כך שאין מקום לטענה כי הוטעה באמצעות השימוש במונח שאינו מכיר ושמשמעותו לא ברורה לו.
טענתו הנוספת של יצחק בחקירתו הייתה כי מאחר והשיחה התקיימה באמצע יום עבודה, לא ייחס חשיבות לתשובותיו והשיב כפי שהשיב על מנת לסיים את השיחה כמה שיותר מהר: "אם הייתי לאחר שעות שינה רגילות ואם אותה החוקרת היתה שואלת זאת, יתכן שהתשובה היתה אחרת. הייתי שואל אותה למה היא מתכוונת, אני שלפתי כדי שתעזוב אותי, כי יש לי המון שיחות" (עמ' 33 ש' 21-22)
תוכן השיחה עם החוקרת אינו עולה בקנה אחד עם הסבר זה. כאמור, יצחק לא נשאל אך ורק מיהו הנהג העיקרי אלא נשאל מספר פעמים שאלות פשוטות וברורות באשר לאופן השימוש ברכב, כגון, מי עושה שימוש עיקרי ברכב, מי עושה את רוב הנסיעות ברכב וכיוצ"ב, כך שאין מקום לטענה כי לא הבין את כוונת החוקרת. אף הטענה כי השיב כפי שהשיב מתוך רצון לסיים את השיחה נסתרת מעיון בתמליל השיחה. יצחק משתף פעולה עם החוקרת, משיב בסבלנות תשובות ענייניות, מרחיב בתשובותיו ואף מוסיף פרטים. לא זו אף זו, בתחילת השיחה עם החוקרת ניתנת ליצחק האפשרות לקיים את השיחה בזמן אחר אך יצחק לא נענה להצעה זו ומסכים להשיב לשאלות החוקרת.
העולה מן המקובץ הוא, כי הגרסה של יצחק לפיה מסר לחוקרת כי הוא הנהג העיקרי בשל חוסר הבנת המונח והרצון לסיים את השיחה אינה אמינה עליי. זאת בניגוד לגרסה הפשוטה והנחרצת אותה מסר לחוקרת ממנה עולה כי הוא זה שעושה את רוב הנסיעות ברכב וכי הפוליסה הינה על שם התובע לא בגלל שהוא הנהג העיקרי אלא בשל סירוב הנתבעת להקים פוליסה על שמו של יצחק.
ויודגש, אף התובע מסר כי יצחק עושה שימוש ברכב המבוטח לרוב על מנת להגיע למקום עבודתו בעיריית ראשל"צ, גרסה המלמדת על כך שרוב שעות היום הרכב הינו בשליטתו (השוו לתא"מ 529/09 מוזורובסקי נ' ביטוח ישיר (פורסם במאגרים)).
39.ב"כ התובע ביקש ללמוד מהיעדר אחידות בין גרסאות עדי התביעה על האותנטיות של הגרסאות ועל אמינות העדים. אין ממש בטענה זו ואין בידי לקבלה. הסתירות שנתגלו בגרסאות העדים ובין גרסאותיהם שנמסרו בהזדמנויות שונות הינן כה רבות עד כדי היעדר כל אפשרות ליישבן. כל אחת מהסתירות כשלעצמה ניתנת להסבר – אולי אפילו כזה המניח את הדעת - אך במכלול עושה הכמות את האיכות והופכת הדבר לבלתי אפשרי. בנסיבות אלו לא ניתן לקבל את גרסאות עדי התביעה כאמינות.
ההסבר היחיד הפשוט והמסתבר, המיישב היטב את כל הסתירות שעלו בתוך ובין גירסאות העדים הוא כי יצחק היה לאורך כל הדרך הנהג העיקרי ברכב – כפי שנמסר על ידו לחוקרת וכפי שנמסר על ידי אוריאנה לתמר בתחילת השיחה שקדמה להקמת הפוליסה וריבוי הגרסאות שנמסרו לאחר מכן הינו תוצאה של הרצון לכרות את חוזה הביטוח כאשר יצחק הוא הנהג העיקרי, בניגוד לרצון הנבתעת ומתוך ניסיון להסתיר זאת.
40.לאור האמור ולאחר שבחנתי את הראיות והעדויות שהובאו לפניי, הנני סבורה כי עלה בידי הנתבעת להוכיח כי התובע – הוא המבוטח - לא היה הנהג העיקרי ברכב אלא היה זה יצחק ויש בכך לקבוע כי הפוליסה הוקמה על סמך הצהרה כוזבת.
42.כעת, יש לבחון מהי משמעות תשובה שאינה מלאה וכנה בענין מהותי, והאם התשובה ניתנה בכוונת מרמה.
האם הוכחה כוונת מרמה :
43.התובע טען בסיכומיו כי הנתבעת לא עמדה ברף הגבוה הנדרש לצורך הוכחת כוונת מרמה. השאלה המצריכה בחינה בעניין זה הינה מה הייתה הכוונה של אוריאנה כאשר השיבה תשובה לא כנה ולא מלאה לשאלה מיהו הנהג העיקרי ברכב?
44.ההלכה היא כי מקום בו עסקינן בסוגיית מרמה במענה לשאלה בעניין מהותי שהוצגה בעת ההתקשרות בחוזה הביטוח, כוונת המרמה מתייחסת לרצון להתקשר בחוזה ביטוח בתנאים שחברת הביטוח לא הייתה מתקשרת בהם אלמלא המרמה, או מקום שלא היתה מתקשרת כלל בהסכם עם המבוטח הספציפי, כפי המקרה שלפניי. לעניין זה ראו בע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה פיאמנטה ז"ל, הנ"ל בו נקבע כדלקמן:
"מדובר ביסוד סובייקטיבי במהותו ... נדבך זה של הפרת חובת הגילוי נטוע אמנם בשלב הטרום-חוזי, אך פניו אל השלב החוזי, מתוך רצון, כוונה ונכונות לעקוף מהמורות העומדות להערכת המבוטח בדרכו בשלב הטרום-חוזי. במילים אחרות, נדרש כי פעולתו של המבוטח תנבע מתוך כוונה להסתיר עניין מהותי, וזאת תבוא מתוך הנחה או סברה של המבוטח כי אם לא יעשה כן לא יכרות עמו המבטח חוזה ביטוח. אכן, בבסיסה של כוונת המרמה ניצב המניע השלילי של המבוטח להשיג את הכיסוי הביטוחי על אף 'נתוניו' האמיתיים, שלהערכתו היו עלולים להכשיל את כריתת ההסכם או לשנות את תכנו באופן משמעותי."
בע"א (י-ם) 71/90 מנורה חברה לביטוח נ' סווירסקי (פורסם בתקדין, מיום 05.12.90) נאמר:
"'כוונת מרמה' בהקשר זה משמעה תשובה כוזבת, ביודעין שהיא כוזבת, להבדיל מתשובה שלא היתה מלאה וכנה אשר ניתנה בטעות או מחוסר תשומת לב.'
בת"א (חיפה) 4464/01 עזבון המנוח פירסט אברהם ז"ל נ' סהר חב' לביטוח בע"מ [פורסם במאגרים) (01.11.04), ציין בית המשפט כי:
"כאשר אדם מוסר תשובה כוזבת לשאלה שהוא מבין היטב כי הנה מהותית לצורך כריתת חוזה הביטוח; ביודעו בביטחון גמור שהיא כוזבת- מוסר כי הינו בריא לחלוטין על אף היותו חולה במחלות קשות ... הריהו עושה כן בכוונת מרמה. בכוונה לזכות בפוליסת ביטוח שאיננו זכאי לה.
אין צורך להוכיח, כפי שטוען ב"כ התובעת, כי המנוח עת חתם על הצהרת הבריאות צפה את מותו והתכוון לקבל במרמה את תגמולי הביטוח."
בהמשך, בית המשפט מצטט מהספרות המשפטית ומסכם את הנושא באופן הבא:
"מבוטח מסתיר מידע בכוונת מרמה אם מתקיימים כל התנאים הבאים:
(1) הוא מודע לקיומו של מידע מסויים;
(2) הוא מודע לכך שזהו מידע מהותי כהגדרתו בסעיף 6 (א);
(3) הוא מודע לכך שהמבטחת אינה מודעת למידע;
(4) המניע לאי- הגילוי נעוץ ברצון להשיג כיסוי ביטוחי שהמבוטח בכוח יודע, כי לא היה זוכה בו אילו היה מגלה את הידוע לו.
יש רגליים לדעה כי לצורך הוכחת כוונת מרמה די בכך שמדובר בתשובה כוזבת לשאלה ברורה ומהותית, אולם גם אם נדרש מניע לאי גילוי האמת, במקרה דנן ברור הוא. המניע של המנוח והתובעת להצהיר ההצהרה הכוזבת בכוונה לרמות, היה לזכות בפוליסת הביטוח..."
לעניין זה ראו גם בספרו של אליאס, כרך א', עמ' 389 מציין:
"מצב נפשי של כוונת מרמה מחייב קיומם של שני מרכיבים: חזות התוצאה של הטעיית המבטח + חפץ בתוצאה זו. מכאן, שמבוטח רשלן, גם אם ידע שמדובר בעניין מהותי, לא ייחשב כמי שהפר את חובת הגילוי. ודוק, אין די במודעות גרידא לתוצאה. על המבוטח לחפוץ בתוצאה זו. במילים אחרות, ביסוד כוונת המרמה מונח הרצון להשיג כיסוי ביטוחי."
ברע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ [פורסם במאגרים) (12.04.11) נאמרו בהתייחס לכוונת מרמה בתביעת תגמולים לפי סעיף 25 לחוק, דברים היפים גם לענייננו:
"אכן, הנטל להוכיח את שלושת יסודותיו של סעיף 25, לרבות כוונת המרמה, מוטל על המבטחת, כמי שטוענת לפטור מאחריות ביטוחית. מאחר שמדובר בהטלת 'סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית' ומאחר שמדובר בתוצאה קשה ומרחיקת לכת - של שלילת תגמולי הביטוח מהמבוטח - דרושות ראיות כבדות משקל להוכחת כוונת המרמה ... יחד עם זאת, מקום בו הוכיחה המבטחת את התקיימותם של היסוד הראשון והשני, לאמור: כי המבוטח מסר עובדות בלתי נכונות או כוזבות וכי הוא עשה כן ביודעין, ואין ידועות העבודות הנכונות לאשורן, הרי שיש לראות במבטחת כמי שהוכיחה לכאורה את קיומה של כוונת המרמה. במקרה כזה, יעבור נטל הבאת הראיות אל כתפי המבוטח, שיצטרך להציג את המניע לכך שמסר פרטים כוזבים ולגלות את העובדות הנכונות. מקום בו גילה המבוטח את העובדות הנכונות, או שאלה התגלו במהלך המשפט - יקבע על פי עובדות אלה אם העובדות הכוזבות נמסרו מתוך כוונה להוציא כספים מחברת הביטוח, או שמא הוצגו מתוך מניע שאין לו קשר לכוונת מרמה כזו."
45.במילים אחרות, מבוטח פועל בכוונת מרמה אם הוא מודע למהותיות המידע ובוחר שלא לגלותו למבטחת, תוך ידיעה שאילו היה מוסר מידע מהימן, לא היה זוכה בכיסוי ביטוחי. בענייננו, תמלילי השיחות ועדויות הצדדים מלמדים באופן חד משמעי וברור כי אוריאנה הייתה מודעת לכך שהתובעת מסרבת לבטח את יצחק ובעקבות הסירוב היא ביקשה למסור מידע מטעה.
46.משכך, יש לקבוע כי אין מדובר בהיסח דעת או רשלנות, והתנהלות אוריאנה בציינה זהות כוזבת של נהג עיקרי מתוך מטרה לזכות בכיסוי ביטוחי, הוא בגדר התנהלות בכוונת מרמה.
47.ב"כ התובע מבקש לסתור את כוונת המרמה בטענה כי הפוליסה שהוקמה בסופו של יום הינה יקרה יותר מאחר והתובע הינו "נהג צעיר" ולו הייתה כוונת מרמה כלשהי בהתנהלותה של אוריאנה, הייתה מותירה על כנה את הפוליסה על שם אמה ג'אנט מלכה. לא די בטענה זו על מנת לסתור את כוונת המרמה הנלמדת בהתאם למבחנים שהותוו בפסיקה. יכולות להיות סיבות שונות לביצוע השינוי שביקשה לערוך אוריאנה בזהות בעל הפוליסה. בשים לב למסקנות אליהן הגעתי לעיל, אין ברכישת פוליסה יקרה יותר כדי לחזק את הטענה כי התובע היה הנהג העיקרי בפועל.
48.נוכח הקביעות שלעיל באשר להוכחת כוונת המרמה, מתייתר הצורך לדון בחריגים השוללים את התרופות המוקנות למבטחת בדבר פטור מתשלום תגמולי ביטוח בהתאם לסעיף 8 לחוק (ראו בספרו של ש. ולר, חוק חוזה ביטוח, (בעמ' 333) ).
לסיכום:
49.העולה מן המקובץ הוא כי מקום בו מצאתי כי למבוטח לא הייתה זיקה ביטוחית לרכב והוא לא היה הנהג העיקרי בו וניתנה בעניין זה תשובה לא כנה לשאלה בעניין מהותי אשר ניתנה במטרה לכרות פוליסת הביטוח, השקולה לכוונת מרמה, פטורה הנתבעת מתשלום תגמולי הביטוח.
50.אשר על כן, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.
התובע ישלם לנתבעת את הוצאות המשפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ₪.
ניתן היום, י"ז סיוון תשע"ט, 20 יוני 2019, בהעדר הצדדים.
