תא"מ 18407-03-10 טרה-קום תשתיות תקשורת בע"מ נ' אלון ואח'

1.התובעת, אשר ביצעה חלק מעבודות בניה על-פי הסכם בינה לבין הנתבעים, הגישה נגדם תביעה לתשלום יתרת החוב הכספי. לטענת הנתבעים, הם שילמו את מלוא החוב לנציג התובעת, אף כאשר חדל לפעול מטעמה, וזאת על-פי הסכם שנכרת בין התובעת לבין אותו נציג-לשעבר, ובו נקבע כי הם ישלמו לו את יתרת החוב, כשם שעשו בטרם הוא חל לייצגה. במחלוקת זו עוסק פסק דין זה.

כתב התביעה

2.התובעת, חברה לביצוע עבודות תשתית, הגישה ביום 10.3.2010 תביעה לתשלום 30,908 ₪ אשר, לטענתה, נותרו הנתבעים חייבים לה בגין עבודות בניה שביצעה עבורם. בכתב התביעה תוארה המסכת העובדתית כדלקמן: בשנת 2009 סוכם בין הצדדים כי התובעת תבצע עבור הנתבעים עבודות הקמת מבנה בסמוך לביתם במושב רמת נפתלי. ראשיתה של ההתקשרות בפניית הנתבעים אל מנהל בתובעת בשם ואיל חג'אזי (להלן: ואיל), והמשכה בפגישה בין מנהל בתובעת בשם תומר גולן (להלן: תומר) לבין איציק אלון (להלן: איציק), בנם של הנתבעים ומי שפעל בשמם, שלאחריה שיגר ביום 16.7.2009 תומר אל איציק הסכם בכתב (להלן: ההסכם הראשון). על אף שההסכם לא נחתם על-ידי הנתבעים, אישר איציק בעל-פה את הסכמתם לתוכנו. התובעת ביצעה את השלב הראשון של העבודות שפורטו בהסכם הראשון, וכן עבודות חריגות שנתבקשו על-ידי הנתבעים - יציקת בטון נוספת והוצאת קו ביוב מהמבנה (להלן: העבודות החריגות).

ביום 26.7.2009, מעמד מסירת האתר לנתבעים, עם השלמת השלב הראשון של העבודות וביצוע העבודות החריגות, שילמו הנתבעים לתובעת 48,500 ₪ - מהם 40,000 ש"ח עבור העבודות נשוא כההסכם הראשון ו-8,500 ₪ עבור חלק מהעבודות החריגות.

ביום 5.8.2009 שלחה התובעת לנתבעים הסכם נוסף (להלן: ההסכם השני), אשר שיקף את השינויים במפרט העבודות לעומת ההסכם הראשון. התובעת מצידה החלה עוד ביום 2.8.2009 בביצוע השלב הראשון של העבודות שפורטו בהסכם השני, אולם הפסיקה לבצע את שאר העבודות על-פי אותו הסכם כאשר הנתבעים סירבו לחתום עליו, לא השלימו התשלום עבור כל העבודות החריגות ולאחר שאיציק ביקש לשנות את תוכנו של ההסכם השני ודרש כי התובעת תבצע שינויים ותוספות שנראו בעיניה כבלתי סבירים ובלתי רווחיים.

מאחר והנתבעים סירבו לשלם את יתרת התמורה - 29,000 ₪ על-פי ההסכמים ו-1,740 ש"ח בגין העבודות החריגות - הוגשה התביעה הכספית.

כתב ההגנה

3.בכתב ההגנה פירטו הנתבעים את גרסתם העובדתית כדלקמן: התקשרות הנתבעים להקמה של מבנה במושב לא נעשתה עם התובעת, אלא עם אלן ביסמוט (להלן: אלן), וָאיל ותומר (שלושתם ייקראו להלן: הקבלנים). ההסכם הראשון נכרת ביום 16.7.2009 בין הנתבעים לבין וָאיל ותומר, שהציגו עצמם כשותפות. לאחר שוָאיל יצק את היסודות והרצפה, והשותפות קיבלה מהנתבעים את התשלום המוסכם, הסכימו הצדדים על עריכת שינויים בביצוע העבודות, אשר קיבלו ביטוי בהסכם השני מיום 5.8.2009. הנתבעים הכינו מסמך מסודר המשקף את ההסכמות, אולם הקבלנים לא חתמו עליו. ביום 12.8.2009 הוחל בביצוע עבודות יציקה מבלי להודיע על כך מראש לנתבעים, בניגוד למוסכם. נוצרו חילוקי דעות בין הצדדים, שהובילו בסופו של דבר לסיכום שהועלה על הכתב ביום 20.8.2009 (להלן: הסכם סיום ההתקשרות), ולפיו ימשיך וָאיל לבדו בביצוע העבודות, וכי עבור העבודות שבוצעו עד לאותו מועד ישלמו הנתבעים לואיל סך 10,000 ₪, לאחר שכבר שולם לוָאיל, כנציג הקבלנים, סך 15,000 ₪.

הנתבעים טענו כי הם לא נותרו חייבים כספים לקבלנים, וכי שילמו להם את התמורה המגיעה עבור ביצוע יסודות למבנה ותוספת יציקה. עוד נטען כי לא היה סיכום בין הצדדים על ביצוע הנחת קו ביוב, כעבודות חריגות, בתמורה לסך 1,740 ₪ המהווים חלק מסכום התביעה.