תא"מ 20572-08-15 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עמר ואח'

ב"כ הצדדים הסמיכו אותי לפסוק את הדין לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד -1984, אשר לשאלה האם רשאית המבטחת, איילון, לחזור בתביעת תחלוף כלפי גורם הנזק והמבטחת שלו, הכשרה, ברכיב נזק המגלם תשלום בגין רכב חילופי?

זכות התחלוף הקבועה בסעיף 62 בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 מעבירה למבטח את זכותו של המבוטח לתבוע מגורם הנזק את הנזק שנגרם למבוטח, ובלבד שהתשלום אותו שילמה המבטחת היא על פי חובתה החוזית שבפוליסה (לא כמתנדבת).

התובעת טענה, כי יש לפסוק לה את סכום הנזק בגין הרכב החילופי אותו שכר המבוטח שלה, בהתאם לתנאי הפוליסה. טענה זו ביססה התובעת על כך, כי מדובר על רכיב בפוליסה, שאינה מיוחדת דווקא לפוליסות קולקטיב של עובדי מדינה, ומדובר על חובה שלה כלפי המבוטח בהקטנת הנזק בזמן שהמבוטח לא יכול להשתמש ברכב עקב הכרזתו כאובדן גמור. שעה שבחרה הנתבעת שלא לחקור את מבוטח התובעת, אין היא יכולה לטעון לכך כי רכיב זה מוגזם או היה בלתי סביר. התובעת ביקשה להסתמך על פסק דינו של כבוד השופט עדי סומך (תא"מ (שלום, ת"א) 39591-05-14 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' סלח (פורסם בתקדין; 11.01.2016) וכן על פסק דינה של כבוד השופטת גלית אוסי שרעבי תא"מ (שלום, ת"א) 15738-11-12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' כהן (פורסם בתקדין; 11.11.2013). הנתבעים טענו, כי מדובר על רכיב שאינו ניתן לשיבוב. הבסיס המרכזי לטיעון זה הוא, כי מדובר על הטבה, שאין על המזיק, או המבוטחת שלו – לשאת בה, ביחוד כאשר מדובר על הטבה שאינה "כללית" וממוענת לאוכלוסיות מסוימות אך לא לאחרות. הנתבעים ביקשו להסתמך על פסק דינו של כבוד השופט עמית יריב בפרשת רטנר (תא"מ (שלום, ת"א) 9827-07-15 רטנר נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו; 27.12.2015).

לאחר עיון ובחינת טענות הצדדים, לרבות הפסיקה עליה ביקשו הצדדים להסתמך, אין בידי לקבל את טענת הנתבעים.

ראשית, פסק דינו של בית משפט זה בפרשת רטנר אינו רלוונטי. בפסק דין זה נבחנה חבות המבטחת ביחסיה עם המבוטח שלה עצמה. קביעתו של בית המשפט בפרשת רטנר הייתה, כי מדובר על נזק תוצאתי, ומשכך אינו כלול בכיסוי הביטוחי לפי הפוליסה התקנית (וראה גם אצל ירון אליאס דיני ביטוח 209 (מהדורה שנייה, 2009)). במקרה שלפניי אין מדובר על סוגיית חבות המבטח כלפי המבוטח. תביעת תחלוף מושתתת על חבות שיש לגורם הנזק כלפי הניזוק. שעה שחבות זו הועברה לחברת הביטוח לאחר שזו שילמה תגמולי ביטוח – בהתאם לחבותה בפוליסה הכוללת תשלום בגין רכב חילופי – רשאית זו לחזור בדרישת שיפוי כלפי גורם הנזק והמבטח של גורם הנזקים: הנתבעים.

שנית ומשכך, יש לבחון את השאלה בפרספקטיבת הניזוק שלנעליו נכנסת המבטחת התובעת: האם עומדת זכות תביעה בגין ראש נזק זה לניזוק עצמו? אם הניזוק עצמו היה רשאי לתבוע נזק זה, ואם הוא פוצה בגין נזק זה על ידי המבטח שלו עצמו, הרי שזכות זו תעמוד לתביעה גם למבטחת הניזוק כלפי גורם הנזק ומבטח גורם הנזק. בחינת שאלה זו מביאה למסקנה כי המענה לה הוא חיובי. אף שמדובר על נזק עקיף, הרי שהוא בהחלט קרוב כדי שיוכר ככזה שהניזוק יכול להיפרע בגינו. באופן דומה הכירה הפסיקה בהוצאות גרירה ואף בפרשת רטנר, עליה ביקשו הנתבעים להסתמך, נקבע כי אין כל מניעה לתבוע בגין רכב חילופי מהניזוק עצמו.

שעה שהתובעת שילמה את אשר שילמה למבוטח שלה בהתאם להתחייבותה בפוליסה, ושעה שהמבוטח עצמו יכול היה לתבוע סכום זה מגורם הנזק (והמבטח שלו) – הרי שאין בסיס לטענה, כי מדובר על הטבה אשר אינה ברת שיבוב. הנתבעים יכלו כמובן לטעון, כי מדובר על רכיב אינו סביר ואשר היה ניתן להסתפק בהוצאה פחותה יותר עבורו, ואולם הם ויתרו על טיעון זה ואף בחרו במודע שלא לחקור את מבוטח התובעת בנדון זה. לפיכך, מנועים הנתבעים מלטעון כי מבוטח התובעת כשל בלהקטין נזקו או הוציא הוצאה שלא נדרשה לכיסוי נזקיו.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת סכום של 28,327 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה כחוק מיום 10.8.15 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, יישאו הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, באגרת בית משפט, כפי ששולמה ובשכר טרחת עו"ד בשיעור 11.7% מן הסכום שנפסק. בנסיבות בהן נטען על ידי ב"כ הנתבעים, כי לא ביקש לזמן לעדות את עד התובעת, תישא התובעת בשכר העד מטעמה.

נוכח סיום ההליך לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי משפט [נוסח משולב], תשמ"ד -1984, אני פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט.