תא"מ 2336-01-13 יהב מתקני פרסום בע"מ נ' אבו שארב ואח'

1. עסקינן בבקשה לבטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 23.1.14 כנגד המבקש, הוא הנתבע מס' 2 בכתב התביעה המתוקן. פסק הדין ניתן על פי אישור מסירה לפיו בוצעה המסירה לידי המבקש.

אין מחלוקת כי המבקש קיבל את הזימון לדין ואת כתב התביעה והראיה כי הגיש כתב הגנה ביום 4.2.14, מספר ימים לאחר מתן פסק הדין.

המבקש ניצב בפני שלושה מכשולים: הראשון הוא מחדלו להגיש כתב הגנה במועד, השני בכך שלא הגיש בקשה לבטול פסק הדין למרות החלטה שניתנה ביום 4.3.14 על פני כתב ההגנה שהגיש והשלישי כי האזהרה מתיק ההוצאה לפועל נמסרה לו כבר בינואר 2015.

לאחר כל זאת, הגיש את בקשתו לבטול פסק הדין רק ביולי 2017.

לטענת המבקש בשל מצבו הכלכלי הקשה, הדיכאון בו שקע בעקבות חובות רבים שהצטברו נגדו בסכום הקרוב לשני מיליון ₪ וגילו, לא המשיך בהליכים.

2. המבקש ידע גם על קיומה של התביעה נגדו וגם על קיומו של פסק הדין נגדו, ואין בפיו כל טעם מיוחד להצדיק הארכת מועד להגשת בקשה לבטול פסק הדין.

לעיתים ניתן להתגבר על מחדל זה כאשר עילת ההגנה טובה במיוחד עד שתשמש בפני עצמה כטעם מיוחד.

ראה רע"א 3588/00 מכלוף נ' סעדיה מיום 5.12.00.

עילת התביעה כנגד המבקש אכן אינה יציבה על שתי רגלים.

בראשית ההליך הוגשה תביעה כספית כנגד חברה, היא הנתבעת מס' 3 בכתב התביעה המתוקן, וכנגד נתבע מס' 1 מכוח חתימתו על כתב ערבות כנחזה על פני המסמך שצורף לכתב התביעה.

נתבע 1 התגונן וטען כי לא הוזמנו שירותי הפרסום הנטענים על ידי המשיבה בכתב התביעה וכי חתימתו על פני כתב הערבות זויפה.

לאחר הדיון הראשון במעמד שני הצדדים הסתבר כי לגרסת הנתבע 1, המבקש היה שותף סמוי בנתבעת 3 וכי החתימה על כתב הערבות זויפה על ידו.

3. כתוצאה מכך, הגישה המשיבה כתב תביעה מתוקן וטענה בו כי כתב הערבות הגיע למשרדיה באמצעות הפקסימיליה ולפיכך, אין לה דרך לדעת מי חתם בפועל על כתב הערבות.

לפיכך, כלל כתב התביעה המתוקן עילה לחיוב המבקש ככל שהוא זייף את החתימה על פני כתב הערבות או חתם עליו כערב.

כאשר לא הוגש כתב ההגנה מטעם המבקש ולא חידש הדיון בתביעה לאחר שהסתבר לו כי ניתן פסק דין בהעדר הגנה, הסכימה המשיבה כי התביעה כנגד הנתבע 1 תידחה ללא צו להוצאות ובכך הסתיימו ההליכים בתיק זה.