רקע כללי וטענות התובעת
התובעת הינה תאגיד שעיסוקו בקוסמטיקה. היא פרסמה למכירה מכשיר "ALMA LASERS" ולאחר מו"מ עם בחור בשם רני סוכם על מכירת המכשיר ב-40,000 ₪ . התובעת הודיעה לקונה שהיא דורשת לקבל שיק בנקאי ולמען הזהירות היא תעביר לו את המכשיר רק 4 ימים לאחר הפקדת השיק.
הקונה שלח את השיק לתובעת ע"י שליח ומדובר בשיק הנחזה להיות שיק בנקאי אמיתי ומקורי. ביום 30/4/17 קיבלה התובעת את השיק הבנקאי והנפיקה בגינו חשבונית. ביום 1/5/17 הפקידה התובעת את השיק בחשבונה אצל הנתבע 2.
ביום 5/5/17 (לאחר 4 ימים) בדקה התובעת שהשיק לא חזר ובאותו יום מסרה את המכשיר לנהג מונית ששלח הקונה. להפתעת התובעת, ביום 9/5/17 לאחר 8 ימים מיום הפקדת השיק בחשבון התובעת בבנק דיסקונט הוחזר השיק בחשבון והתברר לתובעת כי השיק מזויף. התובעת ניסתה ליצור קשר עם הקונה אולם התברר שמספר הטלפון שמסר מנותק.
התובעת רואה בהחזרת השיק הבנקאי לאחר 8 ימים כהתרשלות של הנתבעים (להלן, ולמען הנוחות: בנק לאומי, בנק דיסקונט) מאחר וצריך היה להודיע תוך 3 ימי עסקים האם השיק כשר וזאת בהתאם להוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב בשיקים) התשנ"ב-1992 (להלן: הוראות הבנקאות).
על כן היא תובעת את סכום השיק משני הבנקים הנתבעים (המאשימים זה את זה) וטוענת לרשלנותם.
טענות בנק לאומי
השיק בצורתו כפי שנמסר לתובעת וכפי שהוצג ע"י בנק דיסקונט לא הוצא על ידי בנק לאומי. מדובר בשיק שזויף פעמים רבות עם שמות שונים וסכומים שונים.
בנק דיסקונט הציג במסלקה של בנק לאומי זיכוי אלקטרוני לטובתו בגין השיק ביום 1/5/17. השיק נושא על פניו את פרטי יחידת הביצוע של לאומי (989) וכתוב בו כי הסניף המנפיק של השיק הבנקאי הוא סניף הרצליה אף שבפועל הוצג השיק לחובת סניף 939 ביבנה.
השיק לא הוצג פיזית ע"י בנק דיסקונט ולסניף יבנה אין קשר לשיק. ביום 3/5/17 הוחזר החיוב במועד ע"י מרכז מומחיות של לאומי 645 המגבה את סניף 939 בשל הסיבות שהשיק לא הוצג פיזית וישנם פרטים שגויים.
לאחר החזרת החיוב ע"י מרכז מומחיות 645 הוצג השיק ידנית ע"י בנק דיסקונט ליחידת ביצוע מרכזית של בנק לאומי. ביום 4/5/17 נצפה השיק במערכת ע"י יחידת ביצוע מרכזית. השיק לא היה מוכר כי לא הוצא שיק בפרטים אלה ע"י בנק לאומי ומסיבה זו גם לא הייתה יכולת להחזירו למציג ולכן השיק נשאר למעקב ליום למחרת, לביצוע החזרה.
בבירור מול סניף יבנה התברר כי הוצג שוב חיוב בגין השיק ביום 7/5/17, החיוב הוחזר לבנק דיסקונט על ידי סניף יבנה עפ"י הנחיות יחידת ביצוע מרכזית מהסיבה "חשוד כמזויף". מאחר והסניף המפקיד של בנק דיסקונט היה סגור ביום א' (7/5/17) נשלח פקס לסניף עם סיבת ההחזרה.
בנק לאומי טוען כי התובעת הייתה צריכה לבדוק את השיק, ולהבחין כי השיק פגום על פניו מאחר והיה אמור לשאת שתי חתימות. מדובר בשתי יחידות נפרדות שאין קשר בין אחת לשנייה שחתמו על השיק. בחותמת הימנית מלבד שמה של אורנה בכר אין מספר מורשה חתימה כפי שקיים בצמוד לחתימתה של שלומית זקס וכל הפרטים האלה אמורים להדליק נורה אדומה לגבי תקינות השיק. בנוסף, לפני הפקדת השיק הבנקאי התובעת הייתה צריכה לבקש מפקיד בנק דיסקונט שיקבל אישור בכתב מסניף בנק לאומי עליו לכאורה משוך השיק הבנקאי על פירעונו.
התובעת יכולה היתה לבקש מהקונה לבצע את התשלום בדרכים חלופיות ואף לברר עם מי ששמו נרשם כרוכש המכשיר בקבלה האם הזמין את המכשיר ומה הקשר שלו לקונה. לתובעת לא נגרם הנזק הנתבע בתביעה מאחר וסכום זה כולל מע"מ עליו היא מתקזזת כנגד תשומות, לחלופין יכולה לבקש את ההחזר שלו בשל התרמית או לקזז את עלות המכשיר מהכנסתה החייבת.
טענות בנק דיסקונט
ביום 1/5/17 הפקידה התובעת את השיק הבנקאי בסניף הבנק בחדרה באמצעות תיבת "אל תור". באותו יום ביצע הבנק חיוב אלקטרוני לבנק לאומי והשיק המקורי נשלח באמצעות המסלקה אל בנק לאומי.
ביום 3/5/17 ביצע בנק לאומי חיוב ידני בסך 40,000 ₪ ולא החזיר את השיק המקורי אל הסניף ובהודעת החיוב ציין בנק לאומי כי "השיק הוצג בחוסר ופרטים שגויים". לא צוין בהודעת החיוב באילו פרטים שגויים מדובר ולא ניתנה כל אינדיקציה כי מדובר בשיק החשוד כמזויף.
פקידת הסניף שקיבלה את הודעת החיוב בדקה כי השיק המקורי אכן נשלח אל בנק לאומי, בנוסף בדקה את צילום השיק שנראה כשיר וביום 4/5/17 ביצעה חיוב נוסף לבנק לאומי וצירפה את צילום השיק שהוצג בידיעה כי מדובר בשיק בנקאי שיכובד על ידו.
ביום 7/5/17 קיבל שוב הסניף חיוב ידני מבנק לאומי ללא צירוף השיק עצמו ומבלי לציין את מס' הממ"ר, ועל גבי הודעת החיוב הנ"ל צוין לראשונה כי השיק "חשוד כמזויף".
נציג בנק דיסקונט יצר קשר עם בחורה בשם דנה ורק באותה שיחה נאמר לו כי מדובר בשיק שככל הנראה זויף וכי השיק אינו שייך לסניף יבנה 939 הרשום על גביו. בנק דיסקונט יצר קשר עם התובעת ודינה רכזת האשראי בסניף שוחחה עם אלכס מורשה החתימה של התובעת והודיעה לו כי השיק הבנקאי הוחזר בשל חשד לזיוף וכי חשבונו יחויב בסכום השיק. בתגובה אמר אלכס כי הייתה לו הרגשה שמשהו לא בסדר וביקש ממנה לקבל את השיק על מנת להגיש תלונה במשטרה.
נמסר לאלכס צילום של הודעת החיוב וכן צילום של השיק לאור העובדה שהשיק המקורי לא הוחזר על ידי בנק לאומי . בכתב התביעה טוענת התובעת כי מסרה את המכשיר רק לאחר 4 ימים מיום קבלת התביעה אך מנגד טען אלכס כי הקונה סיכם עימו שישלח שיק בנקאי עם מונית ובתמורה קיבל את המכשיר. עוד טוען בנק דיסקונט כי התובעת לא הודיעה לבנק כי היא חושדת בשיק הבנקאי שקיבלה.
עד כאן הטענות.
במשפט העידו מר אלכס סקולובסקי מטעם התובעת (אשתו היא הבעלים והמנהלת); גב' יפה יפת, מנהל מדור קשרי לקוחות ומוסדות בבנק לאומי; גב' דנה ליגטי, רכז אשראי בסניף חדרה בבנק דיסקונט ומר עומרי מרואן סגן מנהל סניף חדרה.
כפי שניתן ללמוד מטענות הצדדים, הרי שעל התובעת לבסס את טענת הרשלנות כלפי הנתבעים. לנתבעים טענות הדדיות רבות זה כנגד זה, אולם מאחר ואין מדובר בתביעה או בהודעה לצד שלישי של בנק כלפי משנהו, הרי שאיני נדרש להכריע בטענות הדדיות אלו אלא רק עד כמה שיש בהן כדי לסייע להכרעה בתביעת התובעת.
לשני הבנקים היו טענות רבות כלפי התנהלותה של התובעת, ולכן אדרש תחילה למועדי ההפקדה, הזיכוי והחיוב של השיק נשוא תיק זה בהתאם להוראות הבנקאות, ואחר כך לטענות שהופנו כלפי התובעת. לאחר מכן, אקבע האם הוכחה רשלנות מצד הנתבעים.
מסגרת הזמנים והוראות הבנקאות
בהתאם לסעיף 3(א) להוראות הבנקאות הרי שזיכוי החשבון יהפוך סופי בתום שלושה ימי עסקים בנקאיים נוספים מיום הסליקה, זולת אם במהלכם שב הבנק וחייב את הלקוח על ידי ביטול למפרע של הזיכוי הארעי, בשל כך שהבנק הנמשך סירב לכבד את השיק.
"יום הסליקה" הוא היום שבו הופקד השיק.
"יום עסקים" מוגדר בהוראות כך:
"כל יום, למעט יום שבת, ימי שבתון, שני ימי ראש השנה, ערב יום כיפור ויום כיפור, ראשון של סוכות ושמיני עצרת, פורים, ראשון ושביעי של פסח, יום העצמאות, חג השבועות ותשעה באב; במקרים חריגים, שבהם, לדעת המפקח, קיים חשש כי הבנקים לא יוכלו לספק ללקוחותיהם שירותים בנקאיים באופן תקין או כי יימנע מחלק ניכר של לקוחות הבנקים לבצע פעילות בנקאית תקינה, רשאי המפקח לקבוע שיום מסוים אינו יום עסקים בנקאי".
נעבור ליישום ההוראות בהתייחס לתביעה הנוכחית.
השיק הופקד ביום 1.5.17 (ראשון) והזיכוי בוטל ביום 9.5.17, כמופיע בתדפיס חשבון הבנק של התובעת.
ביום 1.5.17 (שני) חל יום הזיכרון אולם הוא אינו מוחרג מהגדרת יום עסקים ולכן הוא נחשב יום הסליקה.
ביום 2.5.17 (שלישי) חל יום העצמאות ועל כן אין למנות אותו במניין ימי העסקים.
מכאן שאת שלושת הימים הנחשבים ימי עסקים שבסיום האחרון שבהם יש לראות את הפרעון כסופי יש למנות החל מיום 3.5.17 (רביעי), קרי שבתום יום העסקים החל ביום 5.5.17 (שישי), יש לראות את הזיכוי כסופי, אלא אם במהלכם שב הבנק וחייב את חשבון הלקוח, דבר שלא קרה במקרה זה.
מאחר ויום 5.5.17 חל כאמור ביום שישי, הרי שיום העסקים מסתיים בשעה 14.00, בניגוד ליום חול שאז מסתיים יום העסקים, על דרך הכלל בשעה 18.00 (סעיף 2 להוראות הבנקאות).
כאמור בדף החשבון זיכוי השיק בוטל ביום 9.5.17 (שני) כאשר תאריך הערך המצויין בדף הוא 7.5.17 (ראשון). על כן, ביטול הזיכוי נעשה ביום 7.5.17, ובמילים אחרות, לאחר חלוף שלושת ימי העסקים ולא במהלכם.
בהקשר זה אציין כי בנק לאומי טען בסיכומיו כי יש לראות בהצגה החוזרת של השיק מצד בנק דיסקונט משום הפקדה חדשה ולכן לדעתו מתחיל מניין שלושת הימים מחדש, כך שביטול הזיכוי נעשה במהלכם של שלושה ימי העסקים, כאמור בהוראות הבנקאות. אין בידי לקבל טענה זו. הוראות הבנקאות הן ברורות ולשונן פשוטה: "יום הסליקה" מוגדר במפורש כיום שבו הופקדו השיקים. את המונח "הופקדו" יש לפרש כפשוטו לפי המובן הלשוני - טבעי, קרי, פעולה שבוצעה על ידי הלקוח עצמו המפקיד את השיק ולא פעולה של הסניף הפועל לגביית השיק לאחר הפקדתו.
התנהלות התובעת בקשר עם השיק
מר אלכס סקולובסקי (להלן: אלכס) אישר בעדותו כי הרוכש לא כל כך עניין אותו, מי הוא ומה הוא עושה. כל עניינו היה במכירת המכשיר ותו לא. למרות שאלות רבות שהופנו אליו בעניין זה, לא היה בתשובותיו כדי לקעקע את גרסתו הבסיסית. מדובר במוכר ורוכש בשוק החופשי. העסקה אינה חייבת להעשות בכתב והמוכר אינו צריך לפשפש ולברר למי הוא מוכר את המכשיר ובמה הוא עוסק. גם העובדה כי לא הוצאה תעודת משלוח אינה פוגמת בכשרות העסקה ולא הוכח כי החשבונית שהנפיקה התובעת אינה תקינה או כשרה. התובעת אינה מבטחת של המוצר ואינה אמורה לתת לו אחריות ולכן כל השאלות בעניין הכתובת לתקלות עתידיות – פוטנציאליות במוצר, אינן מעניינה של התובעת. אם הממכר לא נמסר לרוכש טרם שהתובעת וידאה זיכוי סופי בחשבון, הרי שבכך דווקא הגנה על עצמה ולא נהגה ברשלנות.
באשר למסגרת הזמנים שמאז התקשרות הרוכש ועד למסירת המכשיר לשליח מטעמו סיפר אלכס כי החליט להמתין 3 ימים בטרם מסירת המכשיר על מנת לוודא זיכוי סופי בחשבון. אמנם, בתחילה אמר כי הוא היה אדיש לשאלה אם מדובר בשיק בנקאי או בשיק רגיל, אך אח"כ אמר כי לאור סכום העסקה העדיף שיק בנקאי. נראה לי כי זהירות זו של אלכס יש לזקוף דווקא לזכותו ולא לחובתו. אמנם, שיק בנקאי נחזה להיות ממשך שסיכויי פרעונו גבוהים ביותר עד וודאיים, אולם ואין לומר כי בשל כך שהמתין לזיכוי הסופי בחשבון היה עליו לפקפק בכשרות הרוכש או השיק. בודאי שאין לבוא אליו בטענות על שהחליט ליטול שיק בנקאי ולא לבקש מהרוכש לבצע העברה לחשבון. זוהי כמובן חכמה בדיעבד של שני הבנקים, שאין לקבלה.
אלכס הודה בהגינות בעדותו כי אכן חשד ברוכש שקנה את המכשיר ללא מקח וממכר, אולם הדגיש כי החשד היה ברוכש עצמו אך לא בשיק שנמסר לו. אמנם, כפי שאמר אלכס בתחילת דבריו הוא לא ייחס חשיבות לסוג השיק (בנקאי או רגיל), אך הוא הדגיש כי מה שהיה חשוב לו הוא לוודא כי הפרעון יהיה סופי לאחר 3 ימי עסקים וכי רק אחר כך מסר את המכשיר. מכאן, שגם אם אניח, א – פריורית, כי יש קשר סיבתי בין חשדו הסובייקטיבי של אלכס ברוכש לבין הנזק שנגרם לתובעת, הרי שקשר זה נשלל או נותק בעצם העובדה כי אלכס המתין שלושה ימים כדי לוודא כי הזיכוי הוא סופי. זהירותו של אלכס וידיעתו כי בהתאם לנהוג ולהוראות הבנקאות הוא יכול לסמוך על סופיות הזיכוי בחשבון התובעת, שוללים כל קשר בין המיוחס לו לבין התוצאה בחשבון. גם אם אלכס לא אמר כי התעקש על שיק בנקאי דווקא, הרי שלאור וודאות פרעון המיוחסת לשיק זה, ניתן לראות בנטילתו משום נקיטת אמצעי זהירות מצד התובעת.
אלכס סיפר על נסיבות מסירת המכשיר:
בדקתי באינטרנט שהכסף בחשבון, התקשרתי לרני ואמרתי לו בוא תיקח את המכשיר, הוא שלח נהג מונית בצהריים בערך באחת שתיים, מסרתי לו את המכשיר וזהו, פה נגמר הסיפור.
בנוסף הוא נשאל שאלות רבות על הדרך בה מסר את המכשיר, שעות העבודה באותו היום, מי היו נוכחים בעסק באותו היום. לכל השאלות האלו ענה אלכס בנוחות ובטבעיות והתרשמתי ממהימנות דבריו.
כפי שעולה מדבריו, הוא מסר את המכשיר בשעה אחת – שתיים של יום שישי, 5.5.17, כלומר בשעה שבה כבר הסתיים יום העסקים (ראו הוראות הבנקאות, לעיל) או בתכוף לה ממש. ודוק: בהתאם להוראות הבנקאות הופך הזיכוי לסופי בתום יום העסקים השלישי, ולא לאחר תום יום העסקים, ומכאן שהוא יכול היה לסמוך כי מדובר כבר בזיכוי סופי בצהרי יום שישי, ומה גם שמדובר בשיק בנקאי שלגביו אמר בעדותו כי העדיף לקבלו בשל סכום העסקה. הוא גם סיפר שפנה למשטרה אולם לא הגיש תלונה רשמית שכן הבין משיחה עם חוקר כי הסיכוי לתפוס את הרוכש שהונה אותו שואפים לאפס.
אמנם, אלכס היה עד יחיד מטעם התובעת, והוא לא הביא את אשתו ועובדים אחרים כדי לתמוך בדבריו, אולם למרות זאת, מצאתי את עדותו מהימנה ולא ראיתי לפקפק בה. נסיבות קבלת השיק, ההמתנה לזיכוי הסופי ועיתוי מסירת המכשיר, כל אלו היו בטיפולו הבלעדי. דבריו לא נסתרו ומעידים על סבירות גרסתו ואמינותה. העובדה שסיפר באופן חופשי ופתוח כי אכן חשד במוכר שלא התווכח איתו על המחיר מוסיפה למהימנותו, שכן הוא בקלות יכול היה לטעון כי הוא לא חשד בדבר ולהכחיש את טענת פקידי בנק דיסקונט.
מר עומרי מרואן ציין בתצהירו (סעיף 10) כי "...אלכס סיפר לי כי הקונה סיכם עימו שישלח שיק בנקאי עם מונית ובתמורה קיבל את המכשיר..". כאשר נשאל על כך בחקירה הנגדית אמר מר עומרי:
"... אני זוכר ששאלתי אותו איך זה קרה, אז הוא אמר קבלתי שיק בנקאי ומסרתי סחורה. מעבר לזה לא היה הרחבה דיבור. זה מה שאני זוכר שהיה. ..."
לא ניתן להסיק מדברים אלו כי קבלת השיק ומסירת המכשיר היתה באותו מעמד, אלא לכל היותר תיאור כללי של נסיבות המקרה עצמו. ב"כ התובעת הקשה בנקודה זו ומר עומרי אמר שזה מה שאלכס סיפר לו וכי מה שכתוב הוא נכון. התצהיר עמום בנקודה זו שכן אין בו טענה מפורשת של מר עומרי כי אלכס אמר לו שבאותו היום גם קיבל שיק וגם מסר את המכשיר, וגם מתשובתו התרשמתי כי הוא לא יכול לזכור בדיוק ממש את מלל השיחה בינו לבין אלכס. דווקא דבריו של אלכס כי חשד בכך שהרוכש קנה את המכשיר ללא ויכוח ומיקוח מחזקים את גרסתו כי היה מוכן לשחרר את המכשיר רק לאחר שיהא בטוח כי הזיכוי בבנק הוא סופי, ולכן, בנקודה זו אני מעדיף את גרסתו על פני זו של מר עומרי וקובע כי השיק הופקד על ידי אלכס מספר ימים לפני מסירת המכשיר לשליח.
בכל האמור לחזותו החיצונית של השיק נשוא הדיון, הרי שהטענות שהופנו לאלכס בקשר להבדלים בין החותמות ובתארי החותמים, לא היו הוגנות. את חזותו של השיק יש לבחון על פי תפיסתו החזותית של האדם הממוצע, ובוודאי שאין לצפות כי ידע להבחין בטיב הנייר ממנו עשוי השיק, או בהבדלים בין החותמות או הכיתוב שבכל חותמת, ואף לא במיהות החותמים עליו או בתפקידיהם. אף אני עיינתי בשיק המקורי מספר פעמים במעמד הדיון, והוא נראה בעיניי שיק כשר ותקין שלא הייתי חושד בו לא במבט ראשון ולא במבט שלישי. הא ראיה כי גם מר עומרי מרואן מטעם בנק דיסקונט אמר:
ש.מציג לך את השיק, אתה אדם עם ניסיון, אתה רואה שהוא מזויף?
ת.אם אני לא חושב על דברים כאלה, מעולם לא אדע שהוא מזויף. זה נייר ששייך לבנק לאומי, על פניו רואים שתי חתימות, אני לא יודע באיזה סוג נייר הם משתמשים. על פניו זה שיק חתום בשתי חתימות ולא מעבר לזה.
אם כך אומר בנקאי, מה לנו כי נבוא בדרישות וטענות ללקוח הרגיל ?!
לפיכך, אני דוחה את הטענה כי השיק פגום על פניו וכי מדובר בזיוף "הזועק מכל פינה" כפי שנטען בתצהיר מטעם בנק לאומי.
לסיכומו של פרק זה: אני קובע כי המכשיר נמסר לשליח מטעם הרוכש רק ביום שישי בצהריים, בחלוף שלושה ימי עסקים מיום הסליקה, ובמועד שבו יכול היה אלכס לסמוך על סופיות הפרעון. עדותו של אלכס היתה מהימנה עליי לכל אורכה, תשובותיו היו ענייניות, ממוקדות ובלתי מתפתלות ולא מצאתי בהן סתירות. לא השתכנעתי כי הוא נהג ברשלנות או בעצימת עיניים ולא הוכח כי היתה קנוניה כלשהי בינו ובין מי שרכש ממנו את המכשיר. כל ניסיון לייחס לתובעת אשם תורם או "להפיל עליה את התיק", דינו להדחות.
מכאן יש לעבור לבחון את מישור היחסים שבין התובעת לבין כל אחד מהנתבעים.
אחריותו של בנק דיסקונט
לאור לוח הזמנים שתואר לעיל, תום יום העסקים השלישי שבו נחשב הזיכוי בחשבון עקב הפקדת השיק לסופי, הוא יום 5.5.17 וביטול הזיכוי היה ביום 7.5.17, קרי לאחר שתמו שלושה ימים עסקים. האם נהג הבנק כדין כאשר ביטל את הזיכוי ? התשובה היא: לא.
בחוזר המפקח על הבנקים מס' ח' 2020-06 מיום 7.1.2001, נקבע כך:
"עמדתנו בהתייחס לפרשנותם הנכונה של הסעיפים 3 ו-6 להוראות הנגיד שבנדון, היתה – מאז מתן ההוראות ואף בדיונים שקדמו להן – כי הפיכתו של זיכוי בגין הפקדת שיק לזיכוי סופי כאמור בסעיף 3 שם, משמעה כי אין הבנק הגובה זכאי לחייב באופן חד-צדדי את חשבונו של הלקוח בגין שיק שחזר, בכל מקרה ובכל ענין. התרופה העומדת לבנק גובה לאחר חלוף המועד הסופי היא אך ורק הגעה להסכמה עם הלקוח או נקיטת ההליכים המשפטיים המתאימים".
בסיום, מציין המפקח, כי עמדה זו נתמכת גם על ידי היועץ המשפטי לממשלה.
(ההדגשה בקו שלי – צ.א.)
הפיקוח על הבנקים שב וחידד את עמדתו במכתב מיום 27.12.17 המופנה לתאגידים הבנקאיים, המתייחס לחוזר הנ"ל:
"מפניות וממידע שהתקבל במשרדנו עולה כי, ישנם מקרים, אשר אינם עולים בקנה אחד עם האיחורים המותרים מפורטים בסעיף 7 להוראות הבנקאות (שירות ללקוח)(מועד זיכוי וחיוב בשיקים), התשנ"ב- 1992 (להלן-הוראות הבנקאות), בהם בנקים מחייבים את חשבון הלקוח הנפרע, על רקע קבלת הודעת החזרה מהבנק הנמשך, וזאת, לאחר שזיכוי הלקוח אמור היה להפוך סופי, שכן חלפו שלושה ימי עסקים בנקאיים נוספים מיום העסקים הבנקאי שבו הופקד השיק.
אבקש להזכירכם כי התנהלות זו מהווה הפרה של הוראות הבנקאות ושל חוזר מפקח מס' ח- 06-2020 מיום ה-7 בינואר 2001. אבקשכם להביא מכתב זה לכל הנוגעים בדבר והעוסקים בו מטעמכם ולוודא כי נהלי העבודה מעודכנים בהתאם"
כפי שניתן ללמוד מהוראות הפיקוח על הבנקים, ובמיוחד מזו הראשונה מיום 7.1.2001, אין נפקות לשאלה מדוע השיק חזר (כדוגמת מקרה זה שבו מדובר על שיק בנקאי שזוייף, שהינו לכל הדעות המקרה החמור והקיצוני ביותר שניתן להעלות על הדעת). אם עברו שלושה ימי עסקים, תרופתו היחידה של הבנק היא הסכמה אם הלקוח או נקיטת הליך משפטי (במאמר מוסגר יצוין כי אף אחד מהבנקים לא טען להתקיימות תנאי סעיף 7 להוראות הבנקאות).
הבנק נתון, על פי חוק, תחת פיקוחו של המפקח על הבנקים הממונה על ידי נגיד בנק ישראל (סעיף 5 לפקודת הבנקאות 1941). פרשנותו ועמדתו של המפקח על הבנקים להוראות הנגיד הינן בעצם הנחיות שלו לבנקים כיצד לנהוג, ובנק איננו יכול לפעול בניגוד להנחיות אלה, ובוודאי ללא כל הצדק סביר (ראו: בן אוליאל, דיני בנקאות, חלק כללי, עמ' 51-52).
מתוך פרשנות ועמדה זו של המפקח להוראות הנגיד עולה בבירור כי בנק דיסקונט לא היה רשאי לנהוג כפי שנהג, דהיינו: לחייב באופן חד צדדי את חשבון התובעת בגין השיק שחזר במועד שבו נעשה הדבר.
הבנק לא הוכיח כלל וכלל כי הגיע להסכמה עם התובעת, לא במפורש ולא מכללא, ודומה שהוא נקט בדרך הקלה מבחינתו והעמיד את התובעת בפני עובדה מוגמרת בעצם החזרת השיק ולמעשה שלח אותה "לשבור את הראש" לבד.
מר עומרי נשאל על הוראות הבנקאות:
ש.אתה מכיר את הנוהל הבנקאי של החזרת שיקים, שנקרא "הוראות הבנקאות שירות לקוח מועד חיוב וזיכוי של שיקים", שמעת על הנוהל הזה?
ת.כן.
ש.מה כתוב בנוהל לגבי החזרת שיקים?
ת.לא יודע..
ש.הנוהל הזה מדבר ספציפית על ימי עסקים שבהם החיוב הוא סופי, כמה ימי עסקים שהחיוב בהם הוא סופי?
ת.ארבעה ימים.
ש.אתה בטוח?
ת.כן.
ש.מציג בפניך את הנוהל, ב-27.12.17 הוציא המפקח על הבנקים הדגשים ואני מצטט... ?
ת.
ש.ההוראה של הבנק יש הדגשה שאומרת שהבנקים מחייבים את חשבון הלקוח.. מצטט, למה חייבתם את החשבון אחרי 8 ימי עסקים בניגוד מוחלט להוראות בנק ישראל?
ת.קשה לי להתייחס לעניינים משפטיים כי אני לא משפטן ולא עו"ד של הבנק. חיוב הלקוח מבחינתנו נגרם על ידי הצד השני, בנק לאומי ביום שהוא גורם את החיוב ומודיע ב-7 לחודש על המקרה ששיק מזויף בפעם הראשונה, זה הפעם הראשונה שהבנק קבל את ההודעה הזו.
....
ש.אם עדכנו את הנהלים, אז הנהלים אומרים מפורשות לא להחזיר שיק אחרי שלושה ימי עסקים ואתה אומר שעדכנו את הנהלים בהתאם, אז למה החזרתם אחרי שלושה ימים?
ת.אנחנו לא החזרנו, תשאל את בנק לאומי.
ש.אבל אתם חייבתם את הלקוח שלי?
ת.בנק לאומי חייב. בנק לאומי שלח חיוב בגין השיק הזה.
איני מקבל את דבריו כי חיוב הלקוח נגרם על ידי בנק לאומי. החיוב נגרם על ידי בנק דיסקונט שכן אצלו מתנהל החשבון. נחזור ונדגיש כי אין זה משנה מהי הסיבה שהשיק חולל או הוחזר. אם ההחזרה היתה שלא במהלך שלושת ימי העסקים, כמוגדר בהוראות הבנקאות לעיל, אסור היה לבנק לחייב את החשבון אלא לנקוט בהליך אחר. פעולה לפי הוראות הבנקאות אינה מצריכה ידע משפטי מיוחד, וחזקה כי הסניף בו עובד מר עומרי מודע הן להוראות הבנקאות והן לחוזרי המפקח שצוטטו לעיל.
תשובת מר עומרי אינה מניחה את הדעת, בלשון המעטה, ויותר משיש בה מענה ענייני, יש בה גלגול עיניים והתחמקות מהעובדה כי הבנק פעל בניגוד להוראות החוק. שלא לומר כי התשובה מלמדת על חוסר היכרות מספקת עם הוראות החוק.
הגב' ליגטי מטעם הבנק סיפרה מה ידוע לה על נהלי החזרת השיקים:
ש.אני משער שאת יודעת את הנוהל הבנקאי שאומר שאחרי שלושה ימי עסקים צריכים לאשר את השיק, נכון?
ת.נכון.
ש.הראיתי קודם לחברך סגן המנהל את הוראות מפקח הבנק שהוא מחדד את הנושא שאסור לבנקים לחייב את החשבון לאחר שלושה ימי עסקים ואני שואל אותך אם כך, למה חייבתם את החשבון למרות שעברו יותר משלושה ימי עסקים?
ת.כי זה היה חשד לזיוף. קבלנו את החיוב של זיוף וברגע שזה זיוף מחייבים. קבלנו את ההוראה הזו.
ש.אם זה לא היה זיוף לא הייתם מחזירים?
ת.סביר להניח שלא, אם זה היה משהו אחר, לא היה צורך לחייב אותו, היינו אולי מציגים עוד פעם לבנק לאומי, זה טכני הדברים האלו.
ש.את טוענת שיש נהלי החזרה שונים לשיק מזויף ולשיק שחזר בצורה אחרת?
ת.עד כמה שאני יודעת כן.
ש.על מה את מסתמכת?
ת.אני יודעת שעל זיופים יש כללים יותר מחמירים, אבל אני לא יודעת להצביע על הנקודה המדויקת.
ש.יש נוהל כזה בבנק?
ת.לגבי שיקים מזויפים? אני לא יודעת. אמרתי שאני יודעת שההתייחסות היא קצת שונה.
הנה כי כן, התשובות מעידות כי היא העובדת לא מכירה היטב את הוראות הבנקאות, את חוזרי המפקח ואת נהלי החזרת שיקים. גם מר עומרי אמר כי רק לאחר ארבעה ימים הופך הזיכוי לסופי וברור כי מדובר בטעות שכן פרק הזמן הוא שלושה ימים. תהא הסיבה לכל אלו אשר תהא (שכחה, הדרכה בלתי נאותה או מספיקה מצד הבנק, אי חידוד ורענון הוראות הדין, או אולי בלבול) – הרי שלא ניתן להסכין עם התנהלות זו של בנק בישראל אשר אמור להיות גוף מקצועי ומיומן. על הבנק החובה להכיר הן את הוראות הבנקאות והן את הנחיות המפקח על הבנקים, על בוריין, בייחוד בעניין שיקים (בין רגילים ובין בנקאיים) שכן הטיפול בהם הוא חלק משגרת הפעילות היומיומית של כל בנק בישראל. תשובות פקידי הבנק, כאמור לעיל, מוכיחות כי הבנק טיפל בעניין בחוסר מקצועיות והוא התרשל בכל הנוגע ליישום הוראות הדין והמפקח על הבנקים במקרה הנדון. לא רק שמדובר ברשלנות של הבנק, אלא גם בהפרה חמורה של ההוראות. לא הוכח כי התובעת הסכימה לזיכוי וברי כי הבנק לא נקט הליכים משפטיים כפי שמחוייב היה בהתאם להנחיות הפיקוח על הבנקים. מכאן אחריותו.
אחריותו של בנק לאומי
שיק בנקאי נחשב כמסמך בעל מעמד כלכלי איתן, והיחס אליו הוא ממש כאל שווה כסף (ע"א 582/61 מרדכי בוכול נ' ברוך בוכהלטר, טז 1320 (1962); ע"א 680/83 דוד קדוש נ' מרדכי עמור, לח(2) 547 (1984)). מי שנוטל שיק כזה יכול להניח במידה רבה של וודאות כי שיק כזה ייפרע כשורה על ידי הבנק שהוציא אותו.
בתצהירה של גב' יפת נטען כי ידוע היה לבנק כי מדובר בשיק שהוצא במקור בסניף הרצליה ביום 11.9.16 וכי מאז זוייף פעמים רבות בוריאציות שונות (צילומי השיק צורפו כנספח 1 לתצהירה).
גב' יפת נשאלה על כך בעדותה:
ש.אני רוצה להראות לך הגבלה של השיק, מפנה לסעיף 6 לתצהיר שלך, את כותבת שהשיק הזה בצורות שונות זויף פעמים רבות בעבר עם סכומים שונים ושמות שונים ואת מצרפת שמונה דוגמאות של שיק שזויף, ז"א כבר בחודשים הסמוכים לפני שהשיק הופקד.. כל הדוגמאות שצירפת אגב היו דוגמאות 4-5-6 חודשים קודם, בנק לאומי ידע שהשיק עם מספר החשבון הזה זה שיק מזויף, למה לא הייתה שום התראה של בנק לאומי במערכת שהשיק עובר זיוף שוב ושוב?
ת.אני לא מורשית לפרסם ולהודיע.. אני לא נציגה משפטית.
ובהמשך:
ש.הזיוף זועק מכל פינה, אם הוא זועק מכל פינה למה לא כתבתם שהשיק מזויף?
ת.ב-3.5 שבוצעה ההחזרה על ידי מרכז מומחיות שמגבה את סניף 939, לא ידעו שמדובר בשיק בנקאי מזויף.
ש.ז"א ב-3.5 אחרי שהשיק הגיע אליכם, אפשר היה לראות... את אומרת לא ידעו שיש פה זיוף, אבל את אומרת ונותנת דוגמאות שהשיק הזה שזויף כל כך הרבה פעמים בעבר עם החשבון הזה, איך לא ידעו בבנק לאומי שיש פה שיק מזויף?
ת.כל השיקים הבנקאיים המזויפים הופקו ל-989 ומספר השיק המזויף. זה השיק היחידי שהגיע ל-939 עם מספר השיק המזויף, ולכן אני בודקת רק 989 כשזה מגיע ל-939 זה נפל למעבר שגויים ברמה הבנקאית.
ש.אבל לא דאגתם להתריע על הדבר הזה?
ת.אני לא אחראית להתריע.
תשובה זו לא רק שאינה מניחה את הדעת, בלשון המעטה, אלא שיש בה משום הודאה כי הבנק ידע עובר להפקדת השיק כי מדובר בשיק שזוייף פעמים רבות. אמנם לדברי גב' יפת היה הבדל בין מספר הסניפים בעת הצגת השיק לפרעון והוא שגרם לכך שמרכז המומחיות לא גילה שמדובר בשיק מזוייף. אולם מרכז המומחיות הוא רק חוליה אחת של הבנק ואי אפשר לקבוע כי העדר ידיעתו הוא גם העד ידיעת הבנק כולו. זאת ועוד: גם אם נקבל את הטענה בדבר הבדל בין מספרי הסניפים, הרי שלפי תצהירה זוייף השיק בכל מיני סכומים ושמות, בהתאם לדוגמאות שצירפה. כלומר הבנק ידע כי מדובר במסמך הלובש ופושט צורות שונות בכל פעם וכי אין מדובר בדפוס זיוף קבוע ואחיד. דווקא בשל כך היא הנותנת כי לאור ניסיון העבר עם השיק, היה על הבנק להראות כי יצר מנגנון המזהיר את המערכת הבנקאית והציבור כי מדובר בשיק המועד לפורענות. הבנק לא הביא עד נוסף מטעמו או ראיות אחרות כדי להוכיח כי נקט בכל האמצעים הדרושים כדי להזהיר את הציבור ואת הבנקים האחרים מפני שיק זה, על צורותיו השונות, או כי לא ידע כי השיק מזוייף עובר למועד הרלוונטי לתביעה זו. למצער, לא הוכח כי הבנק לא יכול היה להתריע, ברמה המערכתית והטכנית, על השיק.
בעניין קופת אשראי נקבע, בין היתר, כי בנק, המושך שיק שלו (לאמור שיק בנקאי), יכול לצפות, וגם צריך לצפות, כי התרשלות מצדו בטיפול בשיקים בנקאיים ובשמירתם יכולה להוביל לזיופם, וכפועל יוצא מכך לגרימת נזק לציבור המחזיקים הפוטנציאליים. שיק, הנחזה להיות שיק בנקאי, נחשב כמסמך אמין שווה משקל לכסף מזומן. פרסום הודעה בעיתון, המזהירה את הציבור מלקבל שיקים ופנייה למשטרה הם שני צעדים אלמנטריים, אשר יש בהם כדי למנוע היווצרות נזק (ראו: ע"א 542/87 קופת אשראי וחסכון אגודה הדדית בע"מ נ' מוסטפא בן אחמד עוואד, מד(1) 422 (1990)).
הדברים יפים, בשינויים המחוייבים, גם לענייננו. עצם מודעות הבנק לצורות השונות שבה השיק "הסתובב" במערכת, עוד זמן ניכר לפני המועדים הרלוונטיים לתביעה הנוכחית, מקימה חובת זהירות כלפי צדדים שלישיים.
הלכה פסוקה היא, שבנק חב חובת זהירות מוגברת לא רק ללקוחותיו, כי אם גם כלפי צד שלישי, שלגביו יכול הבנק לצפות, כי ינזק אם לא ינקוט אמצעי זהירות סבירים כלפיו, למניעת סיכון (ע"א 168/86 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לה כודיאר בע"מ ואח' [פורסם בנבו]; ע"א 5302/93 בנק מסד נ' לויט ואח' [פורסם בנבו]).
אני דוחה את טענת הבנק כי היה על התובעת לבקש מפקידת בנק דיסקונט אישור בכתב מבנק לאומי כי השיק אכן ייפרע. מאחר ומדובר בשיק בנקאי, ולאור טיבו וטבעו של שיק זה, ומאחר ובנסיבות המקרה הוכח כי לא ניתן היה להבחין כי מדובר בשיק מזוייף על פניו, הרי שאין כל יסוד לטענה זו של בנק לאומי ואף לא היתה חובה על הלקוח לעשות כן. ההפקדה בוצעה באמצעות תיבת "אל תור" שהיא בעצם הזמנה לציבור הלקוחות להשתמש בתחליף לשירותי דלפק מסורתיים, ומכאן שנקודת המוצא היא כי אין קשר אנושי בין הלקוח לבין פקיד הבנק. לפיכך, אין להטיל על הלקוח חובה לבקש שהבנק יבדוק עבורו אם השיק ייפרע.
לאור הנאמר לעיל, יש לקבוע כי הבנק ידע על "הבעייתיות" של השיק נשוא הדיון עוד טרם המקרה הנוכחי, אך לא הוכיח כי נקט באמצעי הזהירות המתבקשים, ומכאן אחריותו.
מסקנתי היא כי התובעת עמדה בנטל להוכיח את אחריותם של שני הבנקים כלפיה: בנק דיסקונט שביטל את הזיכוי שלא כדין ובנק לאומי שלא התריע במועד על השיק המזוייף וזה המשיך להתגלגל פה ושם. הנזק שנגרם בשל הפרת חובות הזהירות על-ידי הבנקים הוא אחד, וכל אחד מהם נטל חלק באירועים שהובילו לנזק, באופן שהוא אינו ניתן לחלוקה ולייחוס נפרד למי מהם. כל אחד מהם פעל באופן עצמאי אלא שנגרם נזק אחד שאינו ניתן לחלוקה, ועל כן האחריות היא יחד ולחוד (סעיף 11 לפקודת הנזיקין).
התדיינות רבה הוקדשה למערכת היחסית שבין שני הבנקים בפרשה זו. מערכת יחסים זו והטענות ההדדיות שיש לכל בנק כלפי משנהו, אינם מעניינה של התובעת, שכן אין לצפות ממנה כי תכנס לנבכי המערכת הבין - בנקאית. ככל שהיה "קצר בתקשורת" בין שני הבנקים אין הדבר בשליטתה ואין בו כדי להשליך על אחריותם כלפיה, כל אחד במישורו שלו כפי שנקבע. מקום בו קיים קושי בחלוקת הנזק בין המעוולים - הנתבעים, הנטל להוכיח כי הנזק שנגרם ניתן לחלוקה מוטל על המעוולים, ואם לא יעמדו בנטל הם יחובו ביחד ולחוד לכל הנזק שנגרם (ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ([פורסם בנבו], 25.5.2006)).
אמנם, לבית המשפט סמכות לקבוע השתתפות על יסוד הוראת סעיף 84 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) וסמכות זו של בית המשפט הינה גם אם לא נשלחה הודעה לצד שלישי בין המעוולים בינם לבין עצמם (ראו ע"א (ת"א) 8883-01-12 נתי יעקבי נ' יעקב סיטבון). אולם סמכות זו אינה מתחייבת ונתונה לשיקול דעת בית המשפט, ואף יהיו מצבים בהם בית המשפט לא יפסוק בין הנתבעים. נפסק, כי אין מדובר ב"זכות קנויה" לפיה בכל מקרה בית המשפט יברר את מערכת היחסים שבין הנתבעים לבין עצמם (ע"א 532/77 שירטו נ' קוקואשוילי פ"ד לב(1) 645, 650 (1978); ע"א 20/80 פליישר נ' לקטוש פ"ד לו(3) 617, 622 (1982)). עמד על כך גם ד"ר י' זוסמן בספרו סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 647-646: "אפילו נתבקש בית המשפט לחלק את הנזק, אין הוא חייב, בסיום תביעת הנזיקין, לדון גם בחלוקת הנזק בין הנתבעים" (ראו גם רע"א 2237/12 שירותי בריאות כללית נ' מוחמד טוויל (פורמלי) (פורסם בנבו, 14.06.2012).
הדברים יפים מקל וחומר, משום שבמקרה הנוכחי שאלת חלוקת הנזק לא היתה השאלה שהועמדה במחלוקת (לפחות לא על ידי הנתבעים) וגם בסיכומים לא טענו הנתבעים בעניין זה.
על כן, מצאתי לנכון לקבוע כי חיובם יהא יחד ולחוד.
הנזק
הנזק היחיד אותו תבעה התובעת הוא סכום השיק, קרי 40,000 ₪. סכום זה כולל מע"מ בסך 5812 ₪. נטען כי יש לקזז את רכיב המע"מ מאחר ובאפשרות התובעת לפנות לשלטונות המס ולטעון כי רומתה ולבקש השבת רכיב זה, או לקזזו כחלק מניכוי מס תשומות מההכנסות ואף לבקש לנכות את שווי המכשיר מהכנסתה החייבת. מאחר ומדובר בהכנסה של התובעת, ולא בהוצאה, הרי שרכיב המס אינו ניתן לקיזוז, שכן את המע"מ על התובעת להעביר למדינה. אין מקום להטיל כעת על התובעת לנהל הליכים מול שלטונות המס, בשל מחדלי הנתבעים, ומה גם שהם לא ביססו כדבעי את טענתם בדיני המס השונים.
סוף דבר
הנתבעים ישלמו לתובעת בתוך 30 יום סך 40,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל בתוספת האגרה ששולמה והוצאות משפט בסך 15,000 ₪.
ניתן היום, י"ד סיוון תשע"ח, 28 מאי 2018, בהעדר הצדדים.
