תא"מ 26519-08-14 אגד ליסינג שירותי ליסינג למוניות בע"מ ואח' נ' דאדק ואח'

1.לפניי תביעה כספית על סך 37,580 ₪ ותביעה שכנגד כספית על סך 12,025 ₪, בסדר דין מהיר, שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 10.02.2014, בין כלי רכב מ"ר 88-797-25 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 97-092-36 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא לעניין נסיבות קרות התאונה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה והתביעה שכנגד להתקבל חלקית, באופן שנהג רכב התובעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 30% ונהג רכב הנתבעים יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 70%.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

מוקדי הנזק ברכבים המעורבים בתאונה – ברכב התובעת בצד השמאלי של הפגוש האחורי וברכב הנתבעים בפינה ימינית קדמית – מלמדים כי ברגע ההתנגשות בין הרכבים רכב הנתבעים היה מאחורי רכב התובעת. הווה אומר כי רכב התובעת כבר הספיק להתיישר אחרי ביצוע פניית הפרסה, עליה אין חולק.

נהג רכב הנתבעים מעיד כי הבחין ברכב התובעת מבצע פניית פרסה רק כאשר היה במרחק של כששה מטרים ממנו. למעשה, נהג רכב הנתבעים מנסה להראות כי נהג רכב התובעת ביצע פניית פרסה כאשר הכביש לא היה פנוי ולכן ביצוע פניית הפרסה הפתיע אותו. ברם, איני מקבל גרסה זו של נהג רכב הנתבעים. ראשית, לו רכב התובעת היה מבצע פניית פרסה כאשר רכב הנתבעים היה רחוק ממנו מרחק של ששה מטרים, כאשר רכב הנתבעים נוסע במהירות של כ- 50 קמ"ש כפי שהעיד, אזי תוצאות התאונה היו קשות בעשרות מונים מתוצאות התאונה בפועל. שנית, לו רכב התובעת היה מבצע פניית פרסה כאשר רכב הנתבעים היה רחוק ממנו מרחק של ששה מטרים, כאשר רכב הנתבעים נוסע במהירות של כ- 50 קמ"ש כפי שהעיד, הרי שמוקדי הנזק ברכבים היו שונים, אולי בדופן ימין ברכב התובעת או בפינה הימינית אחורית ברכב התובעת.

אני סבור כי פניית הפרסה שביצע נהג רכב התובעת לא הייתה מפתיעה כלל היא בוצעה לאחר שנהג רכב התובעת סבר לתומו כי יוכל להשלים את ביצוע פניית הפרסה ללא כל הפרעה לתנועה. יחד עם זאת, אני גם סבור כי נהג רכב התובעת לא נזהר מספיק טרם בואו לבצע פניית פרסה כאשר הוא מודה כי הוא הבחין ברכב הנתבעים הנוסע בנתיב הנגדי. אמנם, נהג רכב התובעת מעיד כי הוא ראה את רכב הנתבעים במרחק של כ-300 מטר, אך גם גרסה זו איני יכול לקבל שכן במרחק זה אפשר שהתאונה כלל לא הייתה מתרחשת.