תא"מ 28064-09-13 ט.מ.י פלב"מ אחזקת מפעלים בע"מ נ' מיסטר ספרינקלר ישראל בע"מ

1.הנתבעת, העוסקת בתחום התקנת מערכות אינסטלציה ומערכות אוטומטיות לכיבוי אש הוזמנה לביצוע עבודות במסגרת פרויקט הקמת "גרנד קניון" בבאר שבע, ולשם ביצוע חלק מאותן עבודות שכרה את שירותיה של התובעת כקבלנית משנה מטעמה.

2.לאחר כחודשיים של עבודה נתגלעה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לשיעור השכר לו זכאית התובעת בגין שירותיה ועבודתה באתר הופסקה.

לטענת התובעת נותרה הנתבעת חבה סך של 35,616 ₪ ומכאן תביעתה, שהוגשה תחילה ללשכת ההוצאה לפועל בתיק שבכותרת כתובענה על סכום קצוב.

3.לשיטת התובעת, עלי כתב תביעתה, הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת תשלם שכר בהתאם למספר שעות העבודה בפועל, ובהתאם למספר הפועלים. לטענתה על אף ביצוע העבודה על בורייה ועל אף מיומנותה ועמידתה ביעדיה, שילמה לה הנתבעת בגין חודש דצמבר (חודש העבודה האחרון) סך של 40,340 ₪ בלבד, ונותר חוב כמבואר מעלה.

4.הנתבעת מנגד גרסה במסגרת התנגדותה כי בפועל שילמה לתובעת את מלוא השכר המגיע לה. לטענתה הסיכום שבין הצדדים התייחס למעשה לשני רכיבים – תשלום עבור שעות עבודה נטו בסך של 90 ₪ לשעת עבודה לא כולל מע"מ, ותשלום עבור נסיעות, לאור העובדה שלכאורה אמורים היו עובדי התובעת להגיע מנצרת לבאר שבע לביצוע העבודות – בסך של 300 ₪ ליום. לטענתה, ככל שעבדו עובדי התובעת על פי דו"ח השעות שהיא עצמה הגישה, ובניכוי הפסקות (עליהן לא חלה לטענתה חובת תשלום על פי המוסכם בין הצדדים) הרי עבדו אלו 516 שעות בלבד בחודש דצמבר המדובר, ועובדיה נסעו 13 פעמים בלבד, ובסה"כ זכאית היתה התובעת לתשלום בסך של 50,340 ₪ בלבד, בהנחה כמובן שכל דיווחיה אמת.

הנתבעת מבהירה כי הפסקת עבודתה של התובעת באתר באה על רקע דיווחי שעות עבודה כוזבים, כאשר התובעת דיווחה כי עובדים שלה עבדו באתר למשל במשך 15 שעות באחד מהימים (עד לשעה 22:00) ללא הפסקה, ולמחרת הגיעו אותם עובדים על פי דיווחי התובעת בשעה 07:00 לאתר, וזאת לאחר נסיעה לנצרת וחזרה בגינה נדרש תשלום דמי נסיעה. לטענת הנתבעת ומשנראה היה כי אין כל סבירות בדיווחים, וכי התובעת עושה יד אחת עם מפקח הנתבעת באתר הוחלט על הפסקת העבודה באתר ואף המפקח פוטר מעבודתו.

לשיטתה, במצב דברים זה , ובין היתר בשים לב לכך שדרישות התובעת אינן עומדות בקו אחד עם מספר השעות עליו דיווחה בעצמה, וכן בשים לב למשבר האמון שנוצר בנוגע לדיווחי השעות שהציגה לנתבעת, סוכם בין נציגה של הנתבעת לבין מנהל התובעת כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 40,340 ₪, ויופחת סכום גלובאלי של 10,000 ₪ מתוך הסכומים המגיעים לתובעת לטענתה, לסיום המחלוקת. הנתבעת טוענת כי שילמה בהתאם.

5.הצדדים הגיעו להסכמה לענין מתן הרשות להתגונן ובהתאמה התאימו כתבי טענותיהם לסדר דין מהיר.

6.במהלך הישיבה המקדמית שהתנהלה בעקבות תיקון כתבי הטענות העלתה התובעת גרסה חדשה, בעת חקירת מנהלה על ידי ביהמ"ש, ולפיה הוסכם עם הנתבעת כי התובעת תשכור נכס ללינת העובדים ואילו הנתבעת תשלם דמי נסיעה יומיים לכיסוי הוצאות הלינה. בפתח ישיבת ההוכחות, ומשגרסה זו קנתה לה שבט במסגרת תצהיר העדות הראשית מטעם התובעת ביקש ב"כ הנתבעת להתנגד לשינוי החזית, וב"כ התובעת מילא פיו מים בסוגיה. למען הזהירות תזכה הטענה להתייחסות בהמשך הדברים, אך יובהר כבר עתה כי אמנם מדובר בשינוי חזית אסור.