תא"מ
בית משפט השלום הרצליה
|
29274-09-13
14/01/2015
|
בפני הרשם בכיר:
אדי לכנר
|
| - נגד - |
תובע:
נחשון גל
|
נתבעים:
1. דוד רוזנצוויג
2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
|
| פסק דין |
פתח דבר:
מונחת בפניי תביעה כספית הנוגעת להתרחשות מיום 28.05.2013. האירוע המדובר התרחש כאמור שעה שחנה התובע רכבו בחניון רכבת ארלוזורוב. משחזר התובע לאסוף רכבו, גילה כי רכבו ניזוק כתוצאה מפגיעתו של רכב מ.ר 68-652-20 אשר הסב נזק לרכבים נוספים במקום. הצדדים לתובענה אם כן, אינם חלוקים בשאלת האחריות שהרי כבר בפתחו של כתב ההגנה הכירו הנתבעים באחריות המיוחסת להם, ברם, לטענתם, הסכום הנתבע הינו מופרז ושנוי במחלוקת. להלן יובאו טענות הצדדים בהתאמה.
טענות התובע:
התובע הינו מורה דרך במקצועו אשר מחזיק ברישיון מיוחד להסעת נוסעים בשכר. התובע טוען כי משחזר לאסוף רכבו הבחין במספר נזקים, במוקדים שונים, אשר נבעו כאמור מהתאונה דנא. התובע טוען כי פנה למוסך מורשה מאור יהודה כדי לתקן רכבו וחזר לביתו עם מונית וזאת כדי לא לבזבז זמנו בתחבורה ציבורית.
התובע טוען כי עשה כן, כאמור, מפאת ההדרכה שנקבעה למחרת היום. התובע טוען כי רכבו משמש אותו לצרכי עבודה מעבר לצורך אישי ולכן התאונה דנא לרבות הנזקים שנגרמו בגינה הביאו להשבתה של הרכב אשר נדרש לעבודה דנא, שהוזמנה כאמור עוד קודם.
התובע טוען כי יומיים לאחר האירוע נדרש לצאת להדרכה בת שלושה ימים, הדרכה שנקבעה עוד קודם, ומפאת האירוע הנידון, נדרש לשכור שירותי הסעה ולינה עבור הנהג. התובע טוען כי נגרמו לרכבו נזקים בסך 27,139ש"ח לפי חוות דעת שמאי.
התובע טוען אף לירידת ערך של רכבו בסך 2,957ש"ח. התובע טוען כי שולם לו 28,099ש"ח סכום אשר אינו שנוי במחלוקת ואולם, סכום זה כאמור, אינו מכסה כלל הוצאותיו בשל התאונה.
טענות הנתבעים:
הנתבעים טוענים כי אין חולק לעניין האחריות שהרי הנהג הפוגע הוא האחראי לקרות התאונה ברם, הנזקים הנתבעים הינם מופרכים ומוגזמים. הנתבעים טוענים כי התובע לא עשה דבר וחצי דבר כדי להקטין נזקיו. קרי, הנתבעים טוענים כי ניתן לראות חוסר תום לב בהתנהגותו לפי שיכול היה לא לחזור לביתו במונית מאור יהודה, מהמוסך בו השאיר רכבו. לא זו אף זו, הנתבעים טוענים כי איזהו הנהג הדורש עבור שירותיו משך 3 ימים 4,500ש"ח ועוד בעבור לינה. הנתבעים טוענים כי התובע לא גולל ההיסטוריה של רכבו שעה שהשמאי אמד נזקיו של הרכב לרבות שוויו החדש. הנתבעים טוענים כי לעניין הסכום הנדרש בעבור שכר טרחת שמאי, הרי שמדובר בשכר מופרז וכי התובע לא הוכיח טעמו.
הנתבעים טוענים כי לעניין ירידת הערך שנקבעה לפי חוות דעת שמאי, יש לדחותה, שהרי, זמן אומדנה, לא עמד השמאי על רכיבים נוספים הראויים להיבחן כמות, באם בשל אחת התאונות נקבעה ירידת ערך ולכן אין זה סביר לקבוע ירידת ערך על ירידת ערך.
דיון והכרעה:
מטעם התביעה העיד השמאי והתובע בעצמו. התובע בחקירתו גולל סיפור המעשה ואף הסביר ביתר שאת גלגולם של דברים ואף מיהר לתמכם. התובע העיד כי הותיר רכבו בחניון הרכבת בארלוזורוב ונסע בתחבורה ציבורית לירושלים. התובע ציין כי משהגיע הבחין כי רכבו ניזוק בכל חלקו האחורי. כל החלק האחורי של הרכב, דלת, קורה, בלם אחורי, כנפיים אחוריות, כיוון שהוא דחף אותי אל הרכב הימני ואז חזר ופגע בצד שמאל (עמוד 1, שורות 18-20 לפרוטוקול הדיון מיום 26.10.2014, להלן פרוטוקול 1).