ר.מ. מקנה וקניין יזמות בע"מ ואח' נ' שאואט ואח'

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שהגישו הצדדים זה כנגד זה.

כמצוות התקנות, ומשמדובר בהליך בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין בקצרה.

התובעת (והנתבעת שכנגד) היא חברה העוסקת בבניין, שביצעה פרוייקט תמ"א 38 בבניין בו מתגוררים הנתבעים (והתובעים שכנגד), בהתאם להסכם שנחתם בינה לבין כלל דיירי הבניין, במסגרתו התחייבה לבצע עבודות שונות ברכוש המשותף ואף לבנות לכל דירה תוספת של כ – 25 מ"ר ללא תשלום (להלן יכונה הסכם זה: "הסכם התמ"א").

אין מחלוקת, כי מעבר להסכם התמ"א שנחתם בין התובעת לבין כלל דיירי הבניין, התקשרו הצדדים בתיק זה בהסכם נוסף, במסגרתו הוסכם כי התובעת תבצע עבודות שיפוץ ובנייה נוספות בבית הנתבעים תמורת הסכום שסוכם, כאשר הצדדים היו חלוקים בהליך שלפניי בשאלה מה כללו אותן עבודות בנייה נוספות אותן התחייבה התובעת לבצע, מה הייתה התמורה הכוללת שסוכמה בגינן וכמה (אם בכלל) נותרו הנתבעים חייבים לתובעת. להלן יכונה ההסכם שנחתם בין הצדדים לביצוע העבודות בדירת הנתבעים "הסכם השיפוץ".

במסגרת התביעה שהגישה, תבעה התובעת את יתרת הסכום המגיעה לה, לטענתה, מן הנתבעים מכוח הסכם השיפוץ, ואילו במסגרת התביעה שכנגד טענו הנתבעים כי שילמו לתובעת ביתר ולפיכך עליה להשיב חלק מן הסכומים שקיבלה.

עוד עתרו הנתבעים במסגרת התביעה שכנגד למתן צו עשה אשר יורה לתובעת לתקן ליקויים אשר נפלו בעבודות שביצעה; וכן עתרו לחיוב הנתבעת לבנות עבורם מחסן ולהשלים את העבודות ברכוש המשותף כפי שהתחייבה לטענתם במסגרת הסכם התמ"א שנחתם עם כלל הדיירים.

דיון והכרעה – הסכם השיפוץ

ייאמר מייד, כי לצערי התברר במהלך שמיעת הראיות, כי שני הצדדים הציגו בפני בית המשפט תמונה שאינה מלאה ומדוייקת ביחס לתוכן ההסכמות ביניהם בקשר עם הסכם השיפוץ, כך שבסופו של יום לא ניתן לדעת מה באמת היה תוכן ההסכמות, ולא עלה בידי איש מן הצדדים לשכנע במאזן ההסתברויות כי גרסתו לגבי תוכן ההסכם היא הנכונה.

במה דברים אמורים?

התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר, במסגרתה טענה, כי במסגרת ההסכם שנחתם בין הצדדים וצורף כנספח א' לכתב התביעה הוסכם על תשלום תמורה של 120,000 ₪, כי התובעת ביצעה את עבודתה על הצד הטוב ביותר, וכי חרף זאת לא שילמו לה הנתבעים את מלוא התמורה ונותרו חייבים לה סך של 37,000 ₪.

כנספח א' לכתב התביעה צורף מסמך מודפס שכותרתו "הצעת מחיר למשה ואילנה שאואט" המפרט שורה של עבודות בנייה, כאשר לצד חלק מהן רשומים סימונים ו/או הערות בכתב יד, ובתחתית המסמך חתימת התובעת והכיתוב: "סה"כ 120,000 + מע"מ".

לאחר שניתנה לנתבעים רשות להתגונן, הועבר התיק לניהול בפסים של סדר דין מהיר, והוגש מטעם התובעת תצהיר המאמת את כתב התביעה.

לא ניתן למצוא בכתב התביעה ולו ברמז טענה כלשהי כי חלק מן העבודות המפורטות בהצעת המחיר – שנרשם כי היא היא ההסכם בין הצדדים שמכוחו הוגשה התביעה – לא בוצעו כי הוסכם על גריעתן מסיבה זו או אחרת. ההיפך הוא הנכון, ניתן בהחלט להבין מכתב התביעה (שכאמור בהמשך אף נתמך בתצהיר מר נעים מטעם התובעת) כי כלל העבודות בוצעו לשביעות רצון הנתבעים אך הם סרבו לשלם את יתרת התמורה ללא סיבה.

במסגרת כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים, כמו גם בכתב התביעה שכנגד שהוגש על ידם, טענו הנתבעים כי התובעת לא הייתה זכאית למכלול התמורה המוסכמת עפ"י ההסכם (בסך 120,000 ₪), וזאת בין היתר מאחר וחלק גדול מהעבודות שפורטו בהצעת המחיר כלל לא בוצעו ע"י התובעת, ולפיכך היא לא זכאית לתשלום בגינן ויש להפחית את התשלום בגינן מיתרת התמורה המגיעה לכאורה לתובעת. הנתבעים אף צירפו לכתב הגנתם חוות דעת של מהנדסת בניין גב' מילר, אשר פירטה את שורת העבודות אשר על ביצוען הוסכם אך הן לא בוצעו בפועל ע"י התובעת, ואת שוויין של עבודות אלו.

עוד טענו הנתבעים, כי חלק מהעבודות שכללה התובעת בהצעת המחיר הן עבודות שאמורות היו להיכלל במסגרת העבודות שהיה על התובעת לבצע עבור כלל הדיירים במסגרת הסכם התמ"א ולכן לא הייתה התובעת זכאית לדרוש תשלום עבורן.

כך או כך, במסגרת כתב ההגנה התבססו הנתבעים וצרפו את אותו מסמך עצמו אשר הוצג ע"י התובעת כהסכם בין הצדדים, ועוד יצויין, כי במסגרת כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד, טענו הנתבעים כי שילמו לתובעת סך של כ – 70,000 ₪.

בכתב ההגנה שהוגש לכתב התביעה שכנגד, טענה התובעת לראשונה, כי חלק מן העבודות המפורטות בהצעת המחיר לא בוצעו, וזאת משסוכם בין התובעת לנתבעים כי לא יבוצעו ע"י התובעת אלא ע"י הנתבעים ועל חשבונם.

בדיון המקדמי שהתקיים ביום 11.4.18 השיבה הנתבעת לשאלות בית המשפט, כי הבסיס להסכם היה הצעת מחיר שקיבלה מקבלן אחר ("רפאל"), איתה הגיעה אל נציג התובעת, אשר התחייב לבצע את העבודות המפורטות בה תמורת הסך של 120,000 ₪ ומע"מ (עמ' 2 לפרוטוקול ש' 6-8). הנתבעת טענה, כי הציגה הצעת מחיר זו חתומה ע"י התובעת לבנק על מנת לקבל הלוואה למימון השיפוץ, ולאחר מכן, סימנו הצדדים ב X עבודות שהוסכם כי לא יבוצעו. לפיכך, טענה הנתבעת, כי את שווין של עבודות אלו יש להפחית מן התמורה המוסכמת. כך, בעמ' 2 לפרוטוקול ש' 8-11: "את הצעת המחיר לקחתי מרפאל באתי לנעים (נציג התובעת – הערת ביהמ"ש) הוא אמר מאה עשרים אלף ₪, את האיקסים סימנו אחרי. כאשר נציג התובעת רשם את סכום הצעת המחיר מאה עש(ר)ים אלף ₪ והוסיף חתימתו היה כולל הכל לא היו שם איקסים".

והנה, במהלך דיון ההוכחות התברר, כי הנתבעת אחזה כל העת תחת ידה את העותק של ההסכם כפי שנחתם בין הצדדים והוצג לבנק, ונוסחו שונה מזה שהוצג לבית המשפט ע"י שני הצדדים במסגרת כתבי טענותיהם שנתמכו בתצהיריהם (החלק המודפס – זהה, אך הסימונים בכתב יד אינם חופפים במלואם).

מן המסמך שהוצג ע"י הנתבעת לראשונה במהלך הדיון וסומן נ/2 עולה, כי גם אם אכן כטענת הנתבעת חלק ניכר מהאיקסים לא הופיעו במסמך הראשון שנחתם ע"י הצדדים, הרי שחלק מהם כן הופיע, בצירוף המילים "על חשבון הלקוח" כך שהיו עבודות שונות, שכבר מן הרגע הראשון, שעה שהוסכם על המחיר כפי שהוסכם, לא היו אמורות להיות מבוצעות ע"י התובעת אלא על חשבון הנתבעים (למשל דלתות ומקלחונים אשר אף הם נכללו במסגרת טענות הנתבעים וחוות הדעת שהוגשה מטעמם כפריטים אשר סוכם כי יבוצעו ע"י התובעת ולפיכך משלא ביצעה אותם הרי שיש להפחית את שווים מסך התמורה של 120,000 ₪ עליה הוסכם).

לעומת זאת, עלה ממסמך זה, שגם גרסת התובעת בקשר לתוכן ההסכמות בין הצדדים חוטאת לאמת. עמדתי כבר לעיל על כך שהמצג שהוצג בכתב התביעה בסדר דין מקוצר, כאילו כלל העבודות בוצעו, לא היה מדוייק. מהמסמך נ/2 עולה, כי גם טענת נציג התובעת כי הפריטים שבוטלו והוסכם (לטענת התובעת) כי יבוצעו על ידי הנתבעים ועל חשבונם –לא נכללו מלכתחילה בהצעת המחיר המקורית של 120,000 ₪ - אף היא אינה אמת, שכן בהסכם המקורי שנחתם בין הצדדים והוגש לבנק (נ/2) אין מופיעים סימוני איקס רבים המופיעים בהסכם שצורף לכתב התביעה ומכאן עולה לכאורה שאלו הוספו לאחר שסוכם על התמורה של 120,000 ₪. כמו כן, השינוי בפרק המזגנים (ביטול שלושה מזגני קיר וביצוע מזגן מרכזי אחד תחתיהם) נעשה לאחר שהצדדים חתמו על הצעת המחיר, וזאת בניגוד לטענת נציג התובעת שטען כי מלכתחילה לא הייתה התובעת אמורה לבצע מזגנים כלל.

עוד עלה מהדיון לפניי, כי לנתבעים היה עניין להגיש לבנק הצעת מחיר במחיר גבוה יותר וזאת על מנת לקבל מימון גבוה יותר לעבודות השיפוץ.

העולה מן המקובץ, וכפי שהתחוור והתחדד במהלך שמיעת העדויות – כי לא ניתן להסתמך על עדותו של אף אחד מן הצדדים בקשר לתוכן ההסכמות עליהן הוסכם בקשר עם היקף עבודות השיפוץ והתמורה שסוכמה בגינן. זאת, משהן גרסת התובעת והן גרסת הנתבעת לא היו עקביות ואינן מתיישבות במלואן עם המסמכים. גרסת הנתבעת אף לוקה בחוסר היגיון פנימי, שכן – ככל שלטענתה סוכם לכתחילה כי ההסכם משקף הסכמה לתמורה של 120,000 ₪ למכלול העבודות המפורטות בהצעת המחיר מבלי לגרוע מהן דבר, וככל שלאחר שהוצג הסכם זה לבנק הוסכם על הפחתת חלק מן העבודות – והצדדים ישבו ועברו פריט פריט וסימנו את הפריטים אשר מופחתים מן ההסכם (כפי שהעידה הנתבעת לפניי), לא ברור מדוע לא תוקן באותו מעמד גם הסכום המוסכם. שהרי לא מתקבל על הדעת, כי הוסכם על הפחתת הפריטים לאחר שסוכם המחיר, מבלי שהוסכם בכמה יופחת המחיר עקב שינויים אלו. לכל הפחות, מצופה היה כי בצד סימון הפחתת פריטים וביטול חלק מהעבודות בכתב יד – באמצעות איקסים וקווים מבטלים – היה מופיע סימן דומה על המחיר המוסכם, ככל שהוסכם להפחיתו אך לא הוסכם בכמה.

הנה כי כן, לאחר ששמעתי את עדויות שני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי רב הנסתר על הגלוי וכי לא ניתן להסתמך על גרסאות אף אחד משני הצדדים כעיגון לתוכן ההסכמות ביניהם.

לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לבחון כל אחת מתביעות הצדדים בקשר להסכם השיפוץ בנפרד, ולבחון אם עמד התובע באותה תביעה בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו.

בהקשר זה יצויין, כי אין בידי לקבל את הטענה שהעלה ב"כ התובעת במסגרת הסיכומים, לפיה יש לבחון את יתרת התמורה לתשלום לא עפ"י הסכום שננקב בכתב התביעה (37,000 ₪) אלא לפי הסכום אותו הודו הנתבעים ששילמו (70,000 ₪) והיתרה לתשלום שנותרה עפ"י סכום זה (דהיינו 120,000 ₪ בתוספת מע"מ בניכוי הסכום אותו הודו הנתבעים ששילמו שהוא כ – 70,000 ₪). בכך ניסה ב"כ התובעת לטעון, כי לכתחילה תבעה התובעת רק 37,000 ₪ ולא את מלוא ההפרש, וזאת לאור הפחתת העבודות שבוטלו. אלא, שלדברים אלו אין זכר בכתב התביעה שהגישה התובעת, ולפיכך לא אוכל לקבל גרסה זו, שאין לה זכר בראיות שהובאו לפניי ובהינתן גרסתה המתפתחת של התובעת – בין כתב התביעה, לכתב ההגנה לתביעה שכנגד, לעדות נציג התובעת לפניי – כפי שעמדתי עליה בקצרה לעיל. לא ניתן להלום, כי התובעת תגיש כתב תביעה – ועוד בסדר דין מקוצר – במסגרתו תציג מצג לפיו בוצעו כל העבודות והיתרה לתשלום עומדת על סך 37,000 ₪, ולאחר מכן תבקש לטעון כי אמנם לא בוצעו כל העבודות אך אילו היו מבוצעות היתרה לתשלום היתה גבוהה יותר.

לאור האמור, ומשהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח במאזן ההסתברויות מה היקף העבודות שעל ביצוען הוסכם (שהרי אין מחלוקת שעבודות רבות המפורטות בהצעת המחיר – חלקן כאלו שלא היה לידן כל סימון המלמד על כך שהופחתו מן ההסכמות המקוריות - לרבות עבודות החשמל והגבס – לא בוצעו), מה התמורה המוסכמת, מה היקף התמורה ששולמה וכפועל יוצא מכך מה היתרה לתשלום – הרי שדין תביעתה להידחות.

מאידך – גם גרסת הנתבעים בתביעה שכנגד כי שילמו לתובעת סכומים ביתר והם זכאים להשבה דינה להידחות.

את השאלה האם עמדו הנתבעים בנטל להוכיח את תביעתם שכנגד יש לבחון בהתאם לגרסה אותה הציגו בכתב התביעה שכנגד, ובכלל זאת אני סבורה כי בהקשר זה כן יש לקחת בחשבון את הסכום אותו הודו הנתבעים כי שילמו ולבחון האם לפי גרסתם שילמו לתובעת סכומים ביתר אשר הם זכאים להשבתם. עפ"י גרסת הנתבעים, כאמור, סוכם על תשלום של 120,000 ₪ בתוספת מע"מ, מתוכם שולמו כ – 70,000 ₪, כך שהיתרה לתשלום, אילו בוצעו כלל העבודות, עומדת על 70,400 ₪. יחד עם זאת, הנתבעים טענו, כי יש להפחית את התמורה המגיעה לתובעת וזאת נוכח ההסכמות לגריעת חלק מן העבודות (שאכן לא בוצעו ע"י התובעת) וכן בהתחשב בכך שחלק מן העבודות אמורות היו ממילא להתבצע בהתאם להסכם התמ"א וללא תשלום.

כפי שציינתי לעיל, לא ניתן להסתמך על עדות הנתבעת ביחס להיקף ההסכמות בין הצדדים ובפרט בכל הנוגע להיקף העבודות עליהן הוסכם והיקף התמורה שהוסכם עליה, וזאת, בין היתר, בהתחשב בסתירות בין גרסאותיה, ובכך שהמסמך כפי שנחתם והוצג לבנק לא גולה על ידה אלא לראשונה בדיון ההוכחות מבלי שניתן לכך כל הסבר. עוד עמדתי על הקושי בגרסת הנתבעת בכך שלא ניתן כל הסבר לתהיה מדוע שעה שהוסכם לאחר מעשה על הפחתת העבודות לא הופחתה התמורה בהתאמה, עד כי עולה החשש כי ההסכם הראשון שנחתם בין הצדדים והוצג לבנק לא שיקף את הסכמות הצדדים אלא שלכתחילה סוכם על הפחתת העבודות והתמורה המוסכמת התחשבה בהיקף המצומצם של העבודות עליו הוסכם מראש (כפי הגרסה שהציג לפניי נציג התובעת).

ואולם, גם אילו הייתי מקבלת את גרסת הנתבעים כי התמורה שננקבה בהסכם התייחסה למכלול העבודות, ולפיכך יש להפחית ממנה עבודות שלא בוצעו, גם אז דין תביעת הנתבעים להידחות שכן לא עמדו בנטל להוכיח כי במקרה כזה הם זכאים להשבה מן התובעת.

במה דברים אמורים? הנתבעים טענו כי יש להפחית חלק מן העבודות שנכללו בהסכמות המקוריות וזאת לאור העובדה שאלו אמורות היו להתבצע בכל מקרה במסגרת עבודות התמ"א. אלא, שגרסה זו לא הוכחה ולו בדוחק, ואף העדה המומחית מטעם הנתבעים לא הבהירה על מה היא מבססת את חוות דעתה בהקשר זה (ראו גם עמ' 14 לפרוטוקול ש' 1-8). יצויין, כי לא בכדי לא הופניתי לשום סעיף בהסכם התמ"א או במסמך שצורף כנספח ב' לכתב התביעה שכנגד שנטען כי הוא המפרט הטכני שצורף להסכם התמ"א – כמסדירים התחייבות התובעת לבצע אילו מן העבודות עליהן הוסכם במסגרת הסכם השיפוץ, ללא תשלום עבור כלל דיירי הבניין.

על כך יש להוסיף, כי הסכם השיפוץ נחתם לאחר שכבר נחתם הסכם התמ"א והיה ידוע מה היקף העבודות שהדיירים זכאים לביצוען בהתאם לו. זאת ועוד, הנתבעת העידה כי הסכם השיפוץ התבסס על הצעת מחיר שקיבלה מקבלן אחר. יש להניח, איפוא, כי הצדדים לא כללו במסגרת הסכם השיפוץ כל עבודה אשר הייתה אמורה להתבצע ממילא ע"י התובעת (שאחרת מדוע תפנה הנתבעת לקבל הצעת מחיר מקבלן אחר לגבי עבודה שהיא זכאית לביצוע).

הנה כי כן, הנתבעים לא הוכיחו כי אילו מן העבודות שעל ביצוען הוסכם במסגרת הסכם השיפוץ היו אמורות להיכלל בהסכם התמ"א וממילא לא עמדו בנטל להוכיח כי יש להפחית סכום כלשהו מהתמורה הפאושלית המוסכמת בשל כך.

גם בכל הנוגע לטענות הנתבעים כי יש להפחית תשלומים בגין עבודות שלא בוצעו ע"י התובעת, סבורני כי לא עלה בידי הנתבעים להרים את הנטל המוטל עליהם. ראשית, כפי שציינתי לעיל, חלק מהעבודות שהנתבעים טענו בכתב התביעה שכנגד ובחוות דעתה של המהנדסת מילר הן עבודות שבאופן מובהק למן הרגע הראשון סוכם כי יבוצעו ע"י הנתבעים ועל חשבונם ולמעשה הן כלל לא נכללו גם בהצעת המחיר המקורית שהוצגה ע"י הנתבעים לתובעת לאחר שהתקבלה מרפאל (כדוגמת הדלתות והמקלחונים, לגביהם למן הרגע הראשון נרשם כי יבוצעו "על חשבון הלקוח"). על כך יש להוסיף, כאמור, כי מצאתי להטיל ספק בטענת הנתבעת כי עבודות אלו הופחתו לאחר שסוכם המחיר אך משום מה במעמד הפחתת העבודות מן ההסכם לא תוקן המחיר המוסכם. נוצר לפחות החשש, כי כטענת נציג התובעת לכתחילה סוכם כי עבודות אלו לא ייכללו בהצעת המחיר, אך הדבר סומן רק בדיעבד וזאת לאור הרצון להציג לבנק את הצעת המחיר החתומה ככוללת את כל הפריטים.

גם אם אקבל את גרסת הנתבעים כי סוכם על הפחתת עבודות לאחר שסוכמה התמורה, הרי שבהתחשב בכך שהנתבעים לא הוכיחו את טענותיהם לגבי הפחתת עבודות שסוכם על ביצוען במסגרת הסכם התמ"א ובהתחשב בכך שלפחות חלק מהעבודות לכתחילה לא היו אמורות להיכלל בהסכם כך שאין להפחית את התמורה בגינן – הרי שהנתבעים לא הוכיח כי שילמו לתובעת סכומים כלשהם ביתר, וזאת עפ"י הפירוט כדלקמן:

במסגרת חוות דעתה של המהנדסת מילר מיום 26.4.17 בעניין שווי העבודות אשר לטענת הנתבעים הוסכם על הפחתתן – פורטו העבודות לפי סוגיהן ושוויין – כמפורט בעמ' 9 לחוות הדעת: סעיפים 2-4 הן עבודות שלטענת הנתבעים סוכם על ביצוען במסגרת הסכם התמ"א ומשדחיתי טענה זו משמצאתי כי לא הוכחה, הרי שאין להפחית את שווין; סעיפים 9 ו – 14 הם סעיפים אשר מתייחסים לעבודות שמלכתחילה היו אמורות להתבצע על חשבון הנתבעים כך שלא נכללו בהצעת המחיר (דלתות ומקלחונים); סעיפים 17-19 מתייחסים לעניינים שכלל אינם קשורים להסכם השיפוץ.

סעיפים 5-8, 10-13 ו- 15-16 מתייחסים לעבודות אשר לטענת הנתבעים נכללו בהסכם המקורי אך בוטלו לאחר מכן כך שיש להפחית את שוויין מן התמורה המוסכמת. כפי שפירטתי בהרחבה לעיל, כלל לא שוכנעתי כי עלה בידי הנתבעים כי גרסתם לגבי היקף העבודות שעל ביצוען סוכם נכונה, אך גם אם כך הוא, הרי ששווי העבודות שיש להפחית כמפורט בסעיפים אלו של חוות דעת מילר עומד לפי אות חוות דעת על סכום כולל של 26,456 ₪. בהינתן שלגרסת הנתבעים שילמו רק 70,000 ₪ מתוך היתרה הכוללת, הרי שלא הוכח כי שילמו סכום כלשהו ביתר שהם זכאים לתבוע את השבתו.

לסיכום האמור עד כה, מצאתי לדחות את טענות הנתבעים ותביעתם בכל הנוגע להסכם בין הצדדים ביחס להיקף השיפוצים שבוצעו בדירתם והתמורה ששולמה בגינם.

טענות התובעים לליקויי בנייה

רכיב נוסף של התביעה שכנגד אותה הגישו הנתבעים מתייחס לליקויים שנפלו לטענתם בעבודות שבוצעו ע"י התובעת. בהקשר זה הוגשה מטעם הנתבעים חוות דעתה של המהנדסת מילר מיום 14.8.15 (בסמוך לאחר סיום העבודות ומסירתן – ראו גם עמ' 6 לפרוטוקול ש' 11-12).

בחוות דעתה, סקרה המהנדסת מילר את הליקויים שמצאה בדירת הנתבעים, בצירוף תמונות, והעריכה את עלות תיקונם כמפורט בחוות הדעת.

בכתב ההגנה מפני התביעה שכנגד לא ניתן למצוא התמודדות עניינית עם הטענות בדבר הליקויים ואף לא הוגשה מטעם התובעת כל חוות דעת נגדית או כל ראייה אחרת ולו בתיעוד או תמונות אשר תסתור את ממצאי חוות הדעת. התובעת אף לא טענה כי תיקנה את הליקויים או כי ביקשה לעשות כן והדבר נמנע ממנה (ראו גם עמ' 6 לפרוטוקול ש' 9-11). בדיון שהתקיים בישיבה המקדמית אף הבהיר ב"כ התובעת כי אין נכונות של התובעת לבצע תיקונים (בטעות נרשם ליקויים) ללא הסדרת התחייבות כספית (ראו עמ' 2 לפרוטוקול ש' 35).

במהלך החקירה הנגדית ובסיכומים טען ב"כ התובעת כי אין תוקף לחוות הדעת מאחר שעפ"י הכתוב בפתח חוות הדעת היא עומדת בתוקף לשנה. לא מצאתי ממש בטענה זו. המהנדסת הסבירה שההצהרה בפתח חוות הדעת בדבר תוקפה מתווספת כדבר שבשגרה עפ"י דרישת המחלקה המשפטית של החברה בה היא עובדת, וממילא אין בה או בחלוף הזמן כדי לגרוע מתוקף הממצאים שנמצאו ותועדו על ידה בזמן אמת, ואשר כאמור לא נסתרו בראיות מטעם התובעת.

עוד טען ב"כ התובעת, כי הנתבעים לא הציגו כל ראייה כי פנו בזמן אמת לתובעת בדרישה לתיקון הליקויים. אלא, שהנתבעת הצהירה במסגרת תצהירה התומך את כתב ההגנה כי הנתבעים פנו אל התובעת בדרישה לתיקון הליקויים אך היא לא עשתה כן (ראו סעיף 27 לכתב ההגנה הנתמך בתצהיר הנתבעת) והיא לא נשאלה על כך דבר בחקירתה הנגדית, מה גם שכאמור גם נציג התובעת לא טען כי נמנעה ממנו האפשרות לתקן אלא ההיפך.

גם ההשערה שהעלה ב"כ התובע בסיכומים כי חוות הדעת בדבר הליקויים נולדה כדי להתמודד עם התביעה שהגישה התובעת, אין בה כדי לסייע משאינה אלא השערה, והיא אף אינה מתיישבת עם העובדה שחוות הדעת הוכנה בחודש אוגוסט 2015.

אף טענת התובעת כי לא הוכח קשר סיבתי בין הליקויים לבין עבודת התובעת אין בה כדי לסייע לה. העדה מטעם הנתבעים המהנדסת מילר חיוותה באופן ברור את דעתה כי הליקויים נגרמו כתוצאה מעבודת הקבלן (גם באם במהלך החקירה הנגדית לא הכירה את המונח "קשר סיבתי" – ראו עמ' 14 לפרוטוקול ש' 20-25) וכאמור ממילא לא הוצגה לי כל חוות דעת שתבסס מסקנה כי מקור הליקויים שתועדו ע"י המומחית הוא אחר.

העולה מן המקובץ, כי עלה בידי הנתבעים להוכיח כי התובעת אחראית לליקויים שפורטו בחוות דעתה של המהנדסת מילר מיום 14.8.15.

הגם שכפי שקבעתי לעיל התובעת לא טענה וממילא לא הוכיחה כי לא ניתנה לה הזדמנות נאותה לתקן, הרי שבמסגרת כתב התביעה שכנגד עתרו הנתבעים למתן צו עשה לביצוע התיקונים, וממילא שילמו אגרה בהתאם ולא בהתאם לשווי הכספי של הליקויים.

לפיכך אני נעתרת לסעד זה שהתבקש בכתב התביעה שכנגד וניתן בזאת צו עשה המחייב את התובעת לבצע את התיקונים המפורטים בחוות דעתה של המהנדסת מילר, בתיאום מראש עם הנתבעים, בתוך 60 יום מיום קבלת פסק הדין.

טענות הנתבעים לאי קיום ההתחייבויות עפ"י הסכם התמ"א

הנתבעים טענו כי התובעת לא ביצעה עבודות אותן התחייבה לבצע במסגרת הסכם התמ"א ובכלל זאת לא בנתה לנתבעים מחסן ולא ביצעה את כלל העבודות הנדרשות ברכוש המשותף.

עמדתי היא, כי הנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח כי התובעת הייתה מחוייבת להקים עבורם מחסן, מאחר ואין זכר לטענה זו במסגרת הסכם התמ"א.

הנתבעים צירפו כנספח ב' מסמך המתיימר להיות מפרט, אך במהלך הדיון התברר לפניי כי אין מדובר במסמך שצורף להסכם התמ"א, אלא במסמך שיווקי שחולק לבניינים. זאת ועוד, הקמת המחסנים גם עפ"י אותו מסמך ממילא מותנית בתנאים (לרבות אישור הג"א) אשר גרסת נציג התובעת כי לא התקיימו לא נסתרה.

בכל הנוגע לעבודות ברכוש המשותף ממילא ספק אם הנתבעים שלפניי הם המוסמכים לתבוע בשם דיירי הבניין את ביצוע העבודות ברכוש המשותף וממילא לא הוכח – לא בחוות דעת ולא בכלל – כי העבודות אותן טענו הנתבעים כי התובעת התחייבה לבצע ולא ביצעה – אכן לא בוצעו.

העולה מן המקובץ כי דין תביעת הנתבעים בגין רכיבים אלו להידחות.

סיכום

העולה מן המקובץ כי אני דוחה את התביעה העיקרית, ומקבלת את התביעה שכנגד באופן חלקי כך שניתן צו המחייב את התובעת לבצע את התיקונים המפורטים בחוות דעתה של המהנדסת מילר, בתיאום מראש עם הנתבעים, בתוך 60 יום מיום קבלת פסק הדין.

לאור התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב באופן בו ניהלו הצדדים את ההליך, מצאתי להורות כי כל צד יישא בהוצאותיו.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ט טבת תשע"ט, 27 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.