פרשת התביעה בקצירת האומר:
1.התובעת אוחזת בשטר חוב על סך 88,446.36 ₪, שמשכה הנתבעת לטובתה, ואשר הוגש לביצוע במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 12-09057-14-9 שנפתח בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה בגין יתרת החוב שנותרה בסך 23,875 ₪, זאת, בניכוי התשלומים ששולמו על ידה וניכוי עלות מכירת הרכב במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.
2.התובעת הינה חברה העוסקת בפעילויות שונות בתחום הרכב, לרבות רכישת כלי רכב והעמדתם לרשות לקוחותיה בתנאי שכירות. בין התובעת לבין הנתבעת נחתם הסכם שכירות רכב מסוג יונדאי I25 Premium מס' 90-997-13 (להלן: "הרכב"), ומשכון זכויות, במסגרתו שועבד הרכב לטובת התובעת (להלן: "ההסכם").
עוד יצויין, כי מטעמים טכניים נרשם הרכב ע"ש הנתבעת במשרד הרישוי אולם, בהתאם לתנאי והוראות ההסכם כמפורט בו – הבעלות המהותית ברכב נותרה של התובעת, כאשר למעשה זכויות הנתבעת ברכב מתמצות בזכות שכירות/ליסינג לרבות אופציית רכישה בתום תקופת השכירות. בהתאם להוראות ההסכם, בעת הפרה של ההסכם על ידי הנתבעת או בתום "תקופת השכירות" ובנסיבות בהן לא מתקיימת אופציית הרכישה, זכאית התובעת להשבת הרכב לידיה וכן, זכאית לבקש מימוש השעבוד על הרכב.
3.הואיל והנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה והפסיקה לשלם את התשלומים במועדים הקבועים בהסכם ואף לא טרחה להסדיר פיגוריה, התגבשה זכות התובעת לאכוף את השעבוד על הרכב וזאת מכוח סעיפים 16-17 להסכם. כאמור, התובעת פתחה תיק מימוש משכון בהוצאה לפועל בלשכת ההוצל"פ בחדרה. לאחר תפיסת הרכב ובטרם מימושו נוהל מו"מ ארוך וממושך עם הנתבעת בניסיון להסדיר החוב באמצעות תשלומים על חשבון הפיגורים וכן, נדרשה הנתבעת להמציא ערב להבטחת המשך התשלומים והחזר הרכב בכפוף להסרת העיקול שנרשם על הרכב לטובת מס הכנסה ירושלים, אלא, שזה לא בוטל עד למועד המכירה. משלא עלה בידי הנתבעת לעמוד בתנאי ההסכם המשיכה התובעת במימוש הרכב במסגרת תיק ההוצאה לפועל באופן שהמכירה אושרה על ידי רשם ההוצאה לפועל.
4.עם העברת הכספים ממכירת הרכב לידי התובעת הוצאו מספר חשבוניות זיכוי על ידיה בסך כולל של 68,725 ₪. עם סיום הליכי המימוש נותרה יתרת חוב בגינה הוגש שטר החוב לביצוע. בנוסף יצויין, כי הנתבעת הגישה בקשה להקטנת קרן החוב והשבת כספים ממכירת הרכב ואולם, לאחר הגשת תגובת הכונס, כי נותרה יתרת חוב, נדחתה בקשתה של הנתבעת, הדו"ח הסופי אושר וכונס הנכסים שוחרר מתפקידו ותיק ההוצאה לפועל נסגר. עוד מציינת הנתבעת, כי הוצאות הכינוס ושכ"ט עו"ד אושרו על ידי רשם ההוצאה לפועל.
פרשת ההגנה בקצירת האומר:
5.לטענת הנתבעת, בחודש אוגוסט 2012 רכשה היא רכב חדש מסוכנות יונדאי בירושלים. את רכישת הרכב מימנה אצל התובעת שהינה חברת מימון העוסקת במתן הלוואות. לטענת הנתבעת, על ההלוואה חלות הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג -1993 (להלן-"החוק"). חרף חתימתה על מסמכי ההלוואה, כאמור, לא קיבלה הנתבעת הסכם הלוואה או כל מסמך אחר המפרט את תנאיה. לטענתה, החלה לפרוע את ההלוואה בתשלומים חודשיים שווים בסך 1,625 ₪ כ"א. בחודש 12/2013 חזר תשלום אחד. לאחר שחזר תשלום נוסף, שני במספר, חוב הפיגורים עמד על כ-3,500 ₪. משכך, התובעת נקטה בהליך לתפיסת ומכירת הרכב. במעמד התפיסה הציעה הנתבעת לשלם לב"כ התובעת את החוב, אך הצעתה סורבה. הרכב נתפס ונמכר וזאת בניגוד גמור לאמור בסעיף 7 לחוק. הנתבעת טוענת, כי לא הוזמנה להתמחרות ולא הייתה מודעת לכך שהרכב נמכר בתמורה הנופלת מסכום החוב. הנתבעת מעלה סברה, כי ככל הנראה, התשלומים שביצעה עובר לתפיסת הרכב ומכירתו לא הובאו בחשבון. לדבריה, תיק ההוצאה לפועל נפתח ביתרת חוב בסך 74,562 ₪ בעוד שב-12/2014 ב"כ התובעת הודיעה לה, כי ניתן לממש את אופציית המימוש תמורת סך של 64,790 ₪. משכך, הנתבעת לא הבינה, כיצד כחצי שנה לאחר מכן, האמיר סכום החוב לסך של 74,562 ₪. לטענת הנתבעת התובעת הפרה את סעיפים 1, 3(ב) 7 ו- 8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות. משכך, עותרת הנתבעת להורות על אי נקיטת הליכים נגדה בהתאם לסעיף 10 לחוק. לצד זאת טוענת הנתבעת טענה נוספת, כי מדובר בחוזה אחיד שתנאיו מקפחים, בהתאם להוראת סעיף 4(12) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג – 1982. כללו של דבר, הנתבעת טוענת, כי כתב התביעה איננו מגלה עילה ועותרת לדחיית התביעה.
ההליכים בפניי:
6.בדיון שהתקיים בפניי ביום 02.02.2017, נכחו באי-כוחה של התובעת, מנהל הגבייה של החברה, מר אלישע אבישי, הנתבעת ובא-כוחה. במהלך הדיון נחקרו מר אבישי והנתבעת ובאי-כוח הצדדים סיכמו טענותיהם. הנתבעת חזרה בעדותה על טענתה, לפיה, עסקינן בעסקה לרכישת רכב ולא בעסקת שכירות. לגרסתה, רכשה היא מהתובעת רכב מסוג יונדאי, כאשר, עסקת הרכישה בוצעה במשולב עם עסקת המימון ואשר במסגרתה שולמה מקדמה על חשבון תמורת הרכב והיתרה הוסדרה בתשלומים. הנתבעת אף הציגה מסמך מטעם התובעת עצמה שממנו עולה, כי מדובר בהזמנה לרכישת רכב ולא להשכרה. עוד העידה הנתבעת, כי לא קראה את ההסכם עליו חתמה עם התובעת עד סמוך לפני מועד הישיבה בפניי. בסיכומיו, טען בא-כוח הנתבעת, כי הליך מימוש הרכב שבוצע על-ידי התובעת מהווה חריגה מההרשאה שניתנה לה על-ידי הנתבעת, ועל כן השטר לא אכיף. עוד טען בא-כוח הנתבעת, כי החוזה עליו חתמה הנתבעת מול התובעת הינו חוזה אחיד והפנה לתנאי מקפח שבו. מנגד, חזר בא-כוח התובעת על עיקר הטענות בכתב התביעה, והדגיש, כי מדובר בהסכם שכירות. לגרסת התובעת, הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת אי חבותה בתשלום השטר וכי טענות הנתבעת לפגמים בחוזה השכירות הינם בבחינת הרחבת חזית, ועל כן יש להתעלם מהן.