ביום 04.03.17 ביקש התובע לשלם תמורת קניות אשר ערך באמצעות כרטיס האשראי שברשותו (להלן: "כרטיס האשראי"), אולם הדבר לא התאפשר מאחר והכרטיס היה חסום. בו ביום פנה התובע ללשכת הוצאה לפועל לבירור פשר העניין ומשנודע לו כי כרטיס האשראי נחסם בשל ההגבלות שהוטלו עליו במסגרת תיק ההוצל"פ, הוא הגיש למחרת היום בקשה לסגירתו ובקשתו התקבלה.
3.במסגרת תביעה דנן, שלחה נתבעת 1 הודעת צד ג' נגד נתבע 2. בפועל, אין צורך לדון ולהכריע באותה הודעה הואיל ונתבע 2 נטל על עצמו לשאת בכל סכום בו תחויב המודיעה, ככל ותחויב, במסגרת התביעה.
4.לטענת התובע בתמצית, נקיטת הליכי ההוצל"פ נגדו על אף דחיית התביעה הקודמת, מהווה פגיעה בשמו הטוב והוציאה דיבתו רעה. כתוצאה מכך נגרם לתובע נזק בסך של 50,000 ₪ שכן הוא נקרא להגיע לסניף הבנק בו מתנהל חשבונו ושם הודע לו כי לאור ההגבלות שהוטלו עליו במסגרת תיק ההוצל"פ, הוא מנוע מהמשך ניהול חשבונותיו. כמו כן, בהתאם לאותן הגבלות, נאסר על התובע לנהוג ברכב שברשותו המותאם למגבלותיו או להשתמש בכרטיס האשראי להסדרת חוב כספי ובנסיבות העניין הוא נאלץ לפרוס את החוב הנ"ל "על ידי פגיעה בקצבת בתו הקטינה". לחילופין התובע מבקש לפסוק לו את הסכום הנדרש בתביעה ללא הוכחת נזק.
5.לטענת נתבעת 1 בתמצית, יש לדחות את התביעה הואיל ו- "יש חסינות למי שפונה במסגרת הליך משפטי כנגד עילת לשון הרע", ומכל מקום התובע לא העלה בכתב התביעה כל דרישה לפיצוי ללא הוכחת נזק ולפיכך אין לפסוק לו סעד כאמור. ככל והתביעה תתקבל, נתבעת 1 מבקשת לחייב את נתבע 2 לשפות אותה בכל סכום בו תחוייב.
6.לטענת נתבע 2 בתמצית, פקידה חדשה ממשרדו פעלה בתיק ההוצאה לפועל בניגוד לפסק הדין ובשל תקלה ננקטו הליכי הוצל"פ נגד התובע. נתבע 2 נוטל על עצמו את האחריות לתקלה זו, אולם לטענתו היא הייתה נמנעת בהתקיים אחת הנסיבות כלהלן: לו פעל התובע לסגירת תיק ההוצאה לפועל כפי שהתחייב בדיון בו ניתן פסק הדין, לו קיימה מזכירות בית המשפט את הנוהל המקובל, לפיו היה עליה להמציא את פסק הדין ללשכת ההוצאה לפועל, ולו נשלחה לתובע התראה טרם נקיטת הליכי ההוצל"פ נגדו, כפי שנקבע בהחלטת הרשם מיום 02.03.17.
נתבע 2 חולק על טענת התובע כאילו נגרם לו נזק כלשהו בעקבות האירועים נשוא התביעה ולטענתו מאחר והתובע עתר בכתב התביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק, אין לפסוק לזכותו כל סעד בנדון.
7.דומה כי טענת נתבעת 1 לפיה לנתבעים מוקנית חסינות מפני התביעה, מבוססת על הוראת ס"ק 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965, בו נקבע כדלקמן:
"לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –
5.פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות
שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור".
בפסק הדין שניתן ב-רע"א 1104/07 עו"ד חיר נ' עו"ד גיל ואח' פ"ד סג(2) 511 קבע בית המשפט ביחס לתכלית הוראת החוק לעיל, באומרו:
"סעיף קטן (5) נועד למנוע מצב שבו ירחף מעל מי מהגורמים הנזכרים בסעיף, תוך כדי דיון משפטי, האיום של תביעה בגין לשון הרע. הסעיף נועד למנוע מצב שבו העילה לפי חוק איסור לשון הרע תהווה גורם מצנן על התבטאויות בגדרי הליך משפטי ותמנע מהגורמים השונים המעורבים בהליך המשפטי להתבטא באופן חופשי" (שם, עמ' 521 פסקה א').
תחולתו של סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע אינה מותנית, בדומה להגנות שבסעיף 14 ו-15 לחוק, בדרישה לאמיתות הפרסום או תום לבו של המפרסם. לפיכך, גם באם עסקינן בפרסום כוזב או בהעדר תום לב, ואף בזדון, אין הדבר מונע את תחולתו, כמובן, כל עוד מתקיימים התנאים הקבועים בו, ובמובן זה המדובר הוא "בהגנה מוחלטת" (ר' רע"א 3614/97 אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ פ"ד נג(1) 26, 66-67 וכן דנ"א 6077/02 חוטר ישי נ' ארבל, פורסם בנבו).
ב- רע"א 43/11 עו"ד הרם נ' עו"ד זקס (פורסם בנבו), נקבע לעניין המבחן לתחולתו של ס"ק 13(5) לחוק איסור לשון הרע, כדלקמן:
"המבחן המתאים אינו מבחן הזמן, כי אם מבחן מהותי הבוחן אם הפרסום הוא בגדר 'צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה..."'.
מן הכלל אל הפרט.
8.כאמור, בהתאם לפסק הדין הורה בית המשפט על דחיית התביעה וסגירת תיק ההוצל"פ ובהתאם לכך הסתיים הדיון בהליך. בנסיבות העניין, הליכי ההוצל"פ בהם נקטה נתבעת 1 באמצעות נתבע 2 או מי מטעמו נגד התובע, אינם יכולים להיחשב כ"צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים" כפי שנקבע בפסק דין עו"ד הרם לעיל.
בנסיבות העניין אין לקבל את טענת החיסיון אשר העלתה נתבעת 1.
9.הואיל ובהתאם לכלל שלוחו של אדם כמותו, ובהיעדר מחלוקת כי נתבע 2 הינו שלוח של נתבעת 1 בכל הקשור לנקיטת הליכי ההוצל"פ נגד התובע, אזי אין לקבל את טענת האחרונה כאילו בחזית המחלוקת שבינה לבין התובע, לא מוטלת עליה כל אחריות בדין.
10.טענת נתבע 2 כאילו פקידה חדשה ממשרדו נקטה בטעות בהליכי הוצל"פ על אף דחיית התביעה הקודמת, לא עלתה בכתב הגנתו ולפיכך עסקינן בטענה כבושה המהווה הרחבת חזית האסורה על פי דין. יתרה מכך, נתבע 2 לא טרח להזמין את הפקידה למתן עדות במשפט וזאת ללא טעם המניח את הדעת, וכן הוא לא הגיש כל ראייה לתמיכה בנדון. בנסיבות העניין דין הטענה להידחות מחוסר הוכחה מספקת.
אף לגוף העניין, הטענה לעיל אינה משכנעת בעיניי, שכן לא רק שאותה פקידה הינה שלוחה של נתבע 2 ולפיכך, עליו לשאת באחריות במחדליה, אלא גם כן לא הוברר מהו המקור החוקי המקנה לפקידה במשרד עורך דין סמכות לחתום במקום עורך הדין על בקשות המוגשות ללשכת ההוצל"פ.
11.ניסיונו של נתבע 2 להטיל את האחריות לאירועים נשוא התביעה על התובע, על מזכירות בית המשפט או על לשכת ההוצאה לפועל, דינו להידחות וזאת מהטעמים כמפורט להלן:
א.הטענה ולפיה במהלך הדיון בו ניתן פסק הדין, התובע התחייב לסגור את תיק ההוצל"פ אין לה זכר בפרוטוקול הדיון ומכל מקום מדובר בעדות מפי השמועה, שכן נתבע 2 לא נכח במהלך הדיון ולא טרח להזמין את עו"ד הייב אשר נכחה מטעמו בדיון, למתן עדות במשפט.
ב.הנוהל הנטען ולפיו על מזכירות בית המשפט להמציא ללשכת ההוצל"פ את פסק הדין, לא הוכח ולא נתמך בראייה כלשהי, מה גם ובפסק הדין גופו לא ניתנה כל הוראה למזכירות בית המשפט להמציא העתק ממנו ללשכת ההוצאה לפועל.
ג.הטענה לעניין משלוח ההתראה לתובע בהתאם להחלטת רשם ההוצל"פ מיום 02.03.17 לא עלתה בכתב ההגנה של נתבע 2 ולפיכך עסקינן בטענה כבושה המהווה הרחבת חזית ועל כן אין לקבלה. כמו כן, הטענה לא נתמכה בראיה כלשהי ולפיכך היא לא הוכחה כדבעי.
12.לעניין הסעד המבוקש בתביעה יובהר תחילה כי התובע לא פירט ולא הוכיח באמצעות ראיות את הנזק שנגרם לו בעקבות האירועים נשוא התביעה ולפיכך, אין הוא זכאי לפיצוי עבור נזק שנגרם בפועל.
במסגרת כתב התביעה פירט התובע את נסיבות המקרה, ובסעיף 22 (א) שבו הוא עתר למתן סעד כספי, כדלקמן:
"לחייב את הנתבעים לשלם לתובע את מלוא סכום התביעה, בסך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מרבית, מיום הגשת כתב התביעה ועד לתשלום המלא בפועל" (ההדגשה במקור – ר.ח.).
אמנם נכון, הנוסח לעיל אינו ברור דיו אולם הוא יכול להתפרש כדרישה לתשלום פיצוי עבור נזק שנגרם בפועל או לחילופין פיצוי ללא הוכחת נזק. מכל מקום, משלא התבקש התובע לתת פרטים נוספים לנטען בכתב התביעה לעניין מהות הסעד המבוקש, ומאחר והתובע העלה בסיכומיו באופן מפורש דרישה לתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק, אזי אין לקבל את טענת נתבע 2 כאילו התובע לא העלה דרישה לתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק. בנסיבות העניין התובע זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק.
13.בקביעת גובה הפיצוי ללא הוכחת נזק שייפסק לתובע יש להתחשב בעובדה כי הנתבעים, ללא כל הצדקה בדין, נקטו נגדו בהליכי הוצל"פ וזאת בניגוד מוחלט לפסק הדין, חוסר הנוחות והמבוכה שמן הסתם היו מנת חלקו משנודע לו על אותם הליכים והטרחה הכרוכה בפנייה לגורמים השונים לצורך הטיפול בעניין, כל זאת כאשר מדובר באדם הסובל ממוגבלות פיזית. כן יש להתחשב בנדון בעובדה כי במסגרת ניהול תביעה דנן, ואף לפני הגשתה, לא נטלו הנתבעים כל אחריות על מעשיהם או מחדליהם ולא הביעו כל התנצלות כנה ואמיתית.
מנגד, ראוי להתחשב בעובדה כי מהמועד שבו גילה התובע את חסימת כרטיס האשראי וההגבלות שהוטלו עליו בתיק ההוצל"פ, ועד לביטול כל אלה עברו יומיים בלבד.
לאור מכלול הנסיבות לעיל, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בסך של 10,000 ₪.
14.לסיכום, אני מורה כדלקמן:
א.במסגרת התביעה, הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע, באמצעות בא כוחו, סך של 10,000 ₪.
כן ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע באמצעות בא כוחו, הוצאות האגרה ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 3,510 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות האגרה מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ב.במסגרת ההודעה לצד ג', צד ג' ישפה את המודיעה במלוא הסכומים בהם חויבה, כאמור בס"ק א' לעיל.
כמו כן, צד ג' ישלם למודיעה הוצאות האגרה במסגרת ההודעה לצד ג' וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומן.
הואיל והמודיעה וצד ג' הגיעו ביניהם להסכמות המייתרות את הדיון וההכרעה באותה הודעה, והואיל וממילא היה על נתבעת 1 לנהל את התביעה כלפי התובע, לא מצאתי לפסוק שכ"ט עו"ד במסגרת ההודעה לצד ג'.
ג.מלוא הסכומים כאמור לעיל ישולמו עד ליום 27.05.18.
ניתן היום, י' אייר תשע"ח, 25 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.
