מבוא
לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סך של 13,148 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 20.11.13 (להלן: "התאונה"). התאונה אירעה בשעה 17:00 או במועד סמוך לכך, בכביש מהיר, לאחר השתלבות ממחלף רמת שלמה, והיו מעורבים בה, רכב התובעת מסוג מונית, בו נהג מר יניב כהן ורכב הנתבע 1, המבוטח אצל הנתבעת 2, בו נהג מר דביר אליאב. נערך לפניי דיון, בו נשמעו עדויות הנהגים המעורבים, מר יניב כהן ומר דביר אליאב. כן הוגשו לעיוני טפסי הודעה מטעם הנהגים המעורבים, תמונות נזק בצבע של הרכבים המעורבים, ממועד התאונה (ת/1, ת/2) וכן שרטוט של אזור התאונה ומיקומה. בתום הדיון סיכם ב"כ התובעת את טענותיו בעל פה. ב"כ הנתבעים מצדו הגיש סיכומים בכתב.
כבר בפתח דבר אציין, כי אין מחלוקת בין הצדדים כי התאונה אירעה בכביש מהיר, בעל נתיב אחד, שהינו נתיב השתלבות. עוד אין מחלוקת בין הצדדים, כי שני הרכבים המעורבים בתאונה השתלבו לנתיב ההשתלבות מאותו כיוון, כאשר רכב הנתבע 1 הוסע ראשון ומונית התובעת הוסעה מאחוריו. המחלוקת בין הצדדים נסבה על הנסיבות בהן התרחשה התאונה וכפועל יוצא מכך, בשאלת אחריות מי מהנהגים המעורבים לגרימתה. למען שלמות התמונה יובהר, כי ביום 7.5.15 הגישו הנתבעים, או מי מטעמם, תביעה לתשלום סך של 8,252 ₪, בגין נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכבם בתאונה (תא"מ 13383-05-15). בפתח הדיון לפניי, הסכימו באי כוח הצדדים, כי ההכרעה בתיק זה בשאלת האחריות, תחייב לעניין ההליך המקביל (ראו עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 12-13).למען הסדר הטוב וכדי למנוע הכברת מלל מיותר, אציין, כי כל ההדגשות שתובאנה בציטוטים השונים בפסק דין זה, הן שלי, אלא אם כן ייאמר במפורש אחרת. עוד אביע התנצלותי בפני הצדדים על האיחור במתן פסק הדין, אשר נבע מעומס עבודה כבד ומטעמים אישיים.
כיצד התרחשה התאונה? הצגת גרסאות הצדדים
נהג רכב התובעת טוען, כי התאונה אירעה, עת הוסע רכבו בירידה לכיוון רמת שלמה, בהשתלבות לכביש 443. או אז, נהג רכב הנתבעים החל בפניה ימינה, התחרט לפתע, חזר חזרה לנתיב הנסיעה בו הוסע רכב התובעת, וכתוצאה מכך פגע ברכב התובעת בצד ימני קדמי. נהג רכב התובעת מוסיף ומתאר כי כתוצאה מן התאונה, נזרק רכבו שמאלה אל אי התנועה (ראו גרסת נהג רכב התובעת בטופס ההודעה שמסר לתובעת ביום התאונה, 20.11.13). בחקירתו הראשית בבית המשפט, העיד נהג רכב התובעת, כי שמר מרחק של 30 עד 40 מטרים מרכב הנתבעים. בהתאם לעדותו של נהג רכב התובעת (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 19-21):
"הוא התחיל בפניה ימינה ואני חלפתי על פניו, הוא התחרט ונכנס לנתיב וכתוצאה מכך נתתי לו מכה בצד שמאל אחורי, שברתי את כל ההגה והמכה הייתה בצד".
נהג רכב התובעת הוסיף ואישר בעדותו, כי שני הרכבים המעורבים בתאונה הגיעו לנתיב ההשתלבות מסיבוב, כאשר הוא התכוון להמשיך ישר ואילו נהג רכב הנתבעים התכוון לפנות ימינה.
מנגד, טוען נהג רכב הנתבעים, בטופס ההודעה שמסר לנתבעת 2, ביום 8.12.13 (ולא ביום 8.12.14, כפי טענת ב"כ התובעת) כי התאונה אירעה, עת נסע ברכבו במהירות 60-70 קמ"ש, בנתיב ההשתלבות בירידה ממחלף רמת שלמה. או אז, רכב צד שלישי, אשר נסע לפניו, סטה לנתיב הנסיעה של רכב הנתבעים. כתוצאה מכך נאלץ נהג רכב הנתבעים לבלום את רכבו, בלא שפגע ברכב הצד השלישי. דא עקא, רכב התובעת, אשר הוסע מאחורי רכב הנתבעים, לא שמר מרחק סביר, ופגע ברכב הנתבעים, בצד שמאל אחורי. לטענת נהג רכב הנתבעים, לאחר התאונה עצרו שני הרכבים בשול הימני והחליפו פרטים.
במסגרת עדותו הראשית בבית המשפט, העיד נהג רכב הנתבעים, כי רכב צד שלישי, אשר הוסע לפניו, בלם בפתאומיות. מצב זה חייב את נהג רכב הנתבעים לבלום, בלא שפגע ברכב הצד השלישי. נהג רכב הנתבעים הוסיף והעיד כי ראה את רכב התובעת מגיע לעברו, ירד לכיוון השול הימני שלא היה רחב, והגיע כמעט לכדי עצירה. או אז, חש נהג רכב התובעת במכה חזקה מאחור. לטענת נהג רכב הנתבעים, הוא לא הספיק לרשום את מספר הרישוי של הרכב אשר נסע לפניו, עקב בלימת חירום שביצע. נהג רכב הנתבעים העיד עוד כי בזמן בלימת רכבו הוא היה קרוב מידי לרכב הצד השלישי. בהתאם לעדות נהג רכב הנתבעים במועד התאונה, לא כל רכבו נמצא בתחום השול הימני אלא רק גלגל קדמי ימני של רכבו. לדברי נהג רכב הנתבעים הוא בלם את רכבו, סטה ימינה אל השול הצר וכתוצאה מכך, הפגיעה ברכבו ממוקדת בצד שמאל אחורי (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 30-31). לבסוף, מציין נהג רכב הנתבעים, כי לדעתו במועד התאונה בוצעו עבודות בכביש (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 14).