1.לפני שנת 2004, משפחת פרתוק היתה מספקת לנתבעת, נביעות – טבע הגליל בע"מ, שירותי ביוב ואחזקת קווי מים. החל משנת 2004 המשפחה סיפקה את השירותים באמצעות התובעת, שואבי הגליל – שירותי ביוב ואחזקה בע"מ (להלן: שואבי הגליל). בגין השירותים, נביעות היתה משלמת לשואבי הגליל תשלום בשיעור 1,200 ₪ לחודש. לטענת שואבי הגליל, היא גילתה בשנת 2009 כי נפלה אצלה טעות: היא שכחה לחייב את נביעות בגין התקופה שבין יולי 2007 ועד אוגוסט 2009. לטענת שואבי הגליל, בסמוך לגילוי הטעות נפגש נציג שואבי הגליל איציק פרתוק עם מנהל מפעל נביעות דני טביב יחד עם מר אורן אביטל מנהל התפעול של המפעל, והוסכם כי התמורה החסרה תשולם לשיעורין. לטענת שואבי הגליל, היא התבקשה בשלב ראשון להמציא חשבונית מס על סך 10,000 ₪ + מע"מ, ולאחר מספר חודשים להמציא חשבונית מס נוספת, וכך הלאה עד לכיסוי החוב. שואבי הגליל העבירה חשבונית ראשונה כאמור לנביעות, אך להפתעת שואבי הגליל היא לא שולמה, ונביעות הודיעה לשואבי גליל בספטמבר 2009 על סיום היחסים עמה. מאחר ואנשי שואבי הגליל היו טרודים בעבודתם ובפיתוח החברה הם לא התפנו לעסוק בדרישה לקבל תשלום מהנתבעת במשך תקופה ארוכה, ובחודש מרס 2012 שואבי הגליל פנתה במכתב דרישה שהוביל לתביעה זו.
2.נביעות מכחישה את טענות שואבי הגליל. לטענתה, מנהל המפעל דני טביב הודיע לשואבי הגליל בשנת 2007 טלפונית על סיום העבודה עמה, מאחר ושואבי הגליל לא סיפקה שירות כיאות במספר הזדמנויות. לטענת נביעות, לאחר סיום היחסים, נביעות סיפקה לעצמה את השירותים ששואבי הגליל היתה מספקת לה לפני כן. נביעות טוענת כי בשנת 2009 פנתה שואבי הגליל לנביעות לחידוש היחסים, ומנהל המפעל דני טביב נפגש עם איציק פרתוק (אך ללא אורן אביטל). לטענת נביעות, מאחר ושואבי הגליל היא ספקית השירותים היחידה באזור הרלוונטי וההספקה העצמית של השירותים לא היתה יעילה עבור נביעות, הסכימה נביעות ליתן לשואבי הגליל הזדמנות נוספת (פרוטוקול 15.6.2015 ע' 15 החל מש' 18). לאור זאת, זמן מה לאחר הפגישה שלחה שואבי הגליל לנביעת את החשבונית הנזכרת, אשר הועברה לטיפול בהנהלת חשבונות. אלא שתקופת המבחן לא יצאה אל הפועל, ושואבי הגליל לא ביצעה שירותים כלשהם עבור נביעות. לפי טענת נבעיות, שואבי הגליל בחרה, באופן תמוה, לשייך את החשבונית לתקופה שלפני הפגישה.
3.הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות.
4.בתצהיר התמיכה לתביעה הצהיר איציק פרתוק כי הטעות של שואבי הגליל היתה, שהיא נמנעה מלחייב את נביעות עבור התקופה יולי 2007 עד אוגוסט 2009. בעקבות הטעות יזמה שואבי הגליל את הפגישה עם נציגי נביעות; ובעקבות הפגישה הוצאה החשבונית. דא עקא, העתק החשבונית שצורף לתביעה נושא תאריך 26.2.2009, קרי – שבעה חודשים לפני החודש האחרון שבגינו, כביכול, שכחה שואבי הגליל לחייב ולפני הפגישה שכונסה בהמשך לכך. בתחילת הדיון ביקש ב"כ שואבי הגליל לתקן את סעיף 6 לכתב התביעה, כך שהטענה תהא שבתחילת שנת 2009 גילתה שואבי הגליל את הטעות. אולם גם גרסה חדשה זו נתקלת בקשיים. ראשית, שואבי הגליל ביקשה לתקן את מועד גילוי הטעות, אך לא את תיחום התקופה הנטענת שבגינה לא חויבה נביעות, קרי – עד אוגוסט 2009 (כך נטען מפורשות גם בסיכומי התובעת, פרוטוקול 15.6.2015 ע' 20). על כן, בתיקון כתב התביעה אין כדי לרפא את הסתירה בכך שהטעות הנטענת בענין אי-חיוב נביעות עד אוגוסט 2009, התגלתה, כביכול, שבעה חודשים לפני אוגוסט 2009 (בפברואר 2009). ודוק: שואבי הגליל אינה טוענת כי היא היתה מחייבת חודשים רבים מראש; לשיטת שואבי הגליל התשלום של נביעות היה מתבצע על ידי משלוח חיובים חודשיים (פס' 5 לכתב התביעה, ראו גם סעיף 2 לנספח ב' לכתב התביעה בענין משלוח חיוב כל חודש), ולמרות שהתשלום הבסיסי היה קבוע, הוא היה גבוה יותר אם בחודש מסוים היו מוזמנות עבודות נוספות (ראו עדות שלמה פרתוק, פרוטוקול 23.10.2014 ע' 12).
שנית, לטענת שואבי הגליל, נביעות ניתקה עמה את הקשרים בחודש ספטמבר 2009 (פס' 10 לכתב התביעה). לפיכך, גם אם נתעלם מהסתירה הנזכרת לעיל, על מנת שבית המשפט יתן אמון בגרסת שואבי הגליל יש לקבל ששואבי הגליל טעתה טעות משולשת: לאחר ששואבי הגליל גילתה ששכחה לגבות עשרות אלפי שקלים מנביעות (הטעות הראשונה), ולאחר שהיא שכנעה את נביעות לשלם את חוב העבר, היא המשיכה לעבוד עם נביעות במשך 7 חודשים עד שנביעות ניתקה עמה את הקשר בחודש ספטמבר 2009; אך למרות החוויה הטריה של שואבי הגלילי בענין תקלה במשלוח חיובים לנביעות – תקלה שהצריכה קיום פגישה ושכנוע נביעות לשלם את החוב – שואבי הגליל מיד שכחה שוב להוציא לנביעות חיובים חודשיים לתקופה 2.2009 עד 9.2009 (הטעות השניה; ודוק, תיקון כתב התביעה בפתח הדיון לא כלל הקדמת מועד ניתוק היחסים – איציק פרתוק העיד כי סיום היחסים אכן היה בחודש אוגוסט או ספטמבר (פרוטוקול 23.10.2014 ע' 18)). העדר התחייחסותה של שואבי הגליל בענין החיובים החודשיים השוטפים בגין החודשים שלאחר הוצאת החשבונית בחודש 2.2009 ועד ניתוק היחסים בחודש 9.2009 מעלה סימן שאלה משמעותי.
ועוד: כאשר, לאחר ששואבי הגליל כבר גילתה את טעותה הנטענת שבאי-גביה מנביעות, ונביעות בישרה לה על ניתוק הקשרים בספטמבר 2009, שואבי הגליל נמנעה מלהוציא חשבוניות על יתרת חוב העבר מושא התביעה, ופנתה לנביעות במכתב דרישה בענין רק לאחר כשלוש שנים (הטעות השלישית).
5.שואבי הגליל צירפה לכתב התביעה מכתב הנחזה להיות חתום בידי מר אורן אביטל, עובד לשעבר בנביעות, אשר לטענתה נכח בפגישה המכרעת עם מנהל מפעל נביעות דני טביב. נביעות צירפה אף היא מכתב הנחזה להיות חתום בידי מר אביטל, בו מר אביטל מכחיש, לפי הנטען, שהוא חתם על המכתב שצירפה שואבי הגליל, עומד על אי דיוקים במכתב זה וטוען כי הוא לא נכח בפגישה בין שואבי הגליל לבין דני טביב (ע' 15 לנספחים לכתב ההגנה). שואבי הגליל ביקשה לזמן לעדות את מר אביטל (9.3.2014), נביעות הותירה את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט (17.3.2014) והבקשה התקבלה. ואולם, כאשר מר אביטל נמנע מלהתייצב לשני דיונים, חלף בקשה להוציא צו הבאה, ויתרה שואבי הגליל על עדותו (פרוטוקול 15.6.2015 ע' 10 ש' 12). מר אביטל לא העיד, ובפרט לא העיד בשאלה אלו מבין המכתבים שיוחסו לו על ידי שני הצדדים נחתמו על ידו (אם בכלל). הנטל להוכחת התביעה רובץ על כתפי שואבי הגליל כתובעת, ויש לזקוף לחובתה את ויתורה על עדותו של מר אביטל.
אוסיף, כי שני מצהירים מטעם שואבי הגליל לא התייצבו לדיון ותצהיריהם נמחקו (פרוטוקול 23.10.2014 ע' 5). למרות ששואבי הגליל ביקשה וקיבלה שהות כדי להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה (וראו לענין זה סעיף 1(5) סיפא לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009), היא לא עשתה כן (פרוטוקול 15.6.2015 ע' 10 ש' 15).
6.מר אביטל אינו העד המרכזי היחיד שנמנעה שואבי הגליל מלהביא. מר שלמה פרתוק, אשר העיד מטעם שואבי הגליל, העיד כי בתקופה הרלוונטית, היה שותף בשואבי הגליל בשם יהודה גבאי, אשר ניהל את חשבונות החברה. למרות שנטען כי מר גבאי הוא ששכח לחייב את נביעות (פרוטוקול 23.10.2014 ע' 9-10), שואבי הגליל לא הגישה תצהיר של עד מרכזי זה ולא ביקשה לזמנו לעדות. כאן המקום לציין, בנוסף לכל האמור לעיל, סתירה בעדותו של שלמה פרתוק בענין נסיבות גילוי הטעות שבאי-חיוב נביעות. שלמה פרתוק העיד תחילה כי הוא זה אשר בדק את ספרים וגילה את הטעות (ע' 10); אך בהמשך עדותו עד זה סתר את עצמו וטען כי איציק היה זה שעלה על הטעות, שכן "אחרת זה היה ממשיך לנצח" (ע' 15).