תא"מ 50916-04-13 איי.איי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח'

בפניי תביעת שיבוב בעבור נזק שנגרם לרכב המבוטח בידי התובעת על ידי רכב המבוטח בידי הנתבעת 2 ושייך לנתבע 1.

לתובעת ניתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד הנתבע 1, ונפתחו נגדו הליכי הוצאה לפועל במסגרתם שילם כ-3200 ₪ מסך החוב. התובעת טוענת כי לאור העובדה שהנתבע 1 איננו משלם את חובו, והנתבעת 2 היתה המבטחת של הרכב ביום קרות התאונה, הרי שעליה לפצות את התובעת בעבור יתרת הנזק. מנגד, הנתבעת 2 טוענת כי מבוטחה, הנתבע 1, איננו הנהג שהיה מעורב בתאונה נשוא הדיון, כי איננה מכירה את הנהג, הנ"ל לא התייצב לדיון שנקבע, לא ניתן להשיגו גם לאחר שנשלחו חוקרים לברר אודותיו והוא איננו משתף פעולה. הנתבעת 2 טוענת כי לאור התנהגותו של הנתבע 1 אין היא יכולה לברר חבות ביטוחית או לחילופין הפוליסה איננה בתוקף ועל כן יש למחוק את התביעה נגדה.

דיון:

ראשית, אתחיל בפירוט המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לענייננו. סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח) הוא הקובע יריבות ישירה בין הניזוק בתאונת דרכים לבין המבטחת בביטוח אחריות. המבטחת תהיה חייבת לשלם ישירות לניזוק במידה ונקבעה אחריותו של המבוטח לתאונה. במידה ותטען המבטחת לפטור מאחריות – נטל ההוכחה יהיה מונח על כתפיה (וראה: ע"א 196/88 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג בע"מ).

סעיפים 22-24 לחוק חוזה הביטוח קובעים כי אילו הכשיל המבוטח את חברת הביטוח והפריע לבירור החבות על ידי אי מתן הודעה על קרות האירוע או אי מסירת מידע אחר, ואילו קיים את חובותיו היה המבטח מקטין את חבותו, המבטח יהיה חייב בסכום המוקטן שהיה משלם לו לא הכשילו המבוטח.

בתי המשפט השונים נתבקשו לסוגיות דומות בעבר, ושם נפסק כי בכל מקרה, גם אם לא שיתף המבוטח פעולה עם המבטח, אין הוא פטור מתשלום באופן גורף – אלא יהיה חייב בפיצויים מופחתים במידה ואכן הוכיח את האמור לעיל, ולעניין זה ראה את פסיקת המחוזי בבר"ע 2180/06 סתי יעקב נ' ביטוח ישיר "איי.די.אי" – חברה לביטוח בע"מ, ושם נאמר:

"לפיכך, כדי לפטור עצמו מחבות או כדי להפחית את חבותו, המבטח נדרש להוכיח ראשית, שאם היה המבוטח משתף עמו פעולה כנדרש באותם סעיפים, המבטח היה חייב בתגמולי ביטוח נמוכים יותר או היה פטור לחלוטין מתשלום תגמולי ביטוח. שנית, על המבטח להוכיח את שיעור תגמולי הביטוח שהיו נחסכים ממנו אם המבוטח היה משתף פעולה."

הרחיב על כך ירון אליאס בספרו דיני ביטוח, כרך ב', 1170-1171:

"מבטח המבקש להתנער מחבותו כלפי הצד השלישי בגין אי-מסירת הודעה על קרות מקרה הביטוח בגין אי-שיתוף פעולה עמו, יידרש להוכיח ארבעה אלה: ראשית, כי המבוטח הפר את חובת ההודעה או את חובת שיתוף הפעולה. שנית, כי נקט אמצעים סבירים כדי להשיג את המידע הדרוש לו או כדי לזכות בשיתוף הפעולה של המבוטח. שלישית, כי מחדלי המבוטח הסבו לו נזק. רביעית, שיעורו של הנזק האמור".

הלכה למעשה – בענייננו טוענת הנתבעת 2 כי אי התייצבותו ואי שיתוף הפעולה של הנתבע 1 איננו מאפשר לה לברר את חבותה הביטוחית, מאיין את הפוליסה, ועל כן יש לדחות את התביעה כנגדה ועל התובע יהיה להיפרע מהנתבע 1 כפי שהחל לעשות דרך הליכי הוצאה לפועל. עם זאת, כאמור, נטל הראיה מונח לפתחה של התובעת.

במקרה שלפני לא התרשמתי כי הנתבעת 2 נקטה בכל האמצעים הסבירים שעמדו לרשותה – הנתבעת 2 הציגה מסמכים מטעם שני משרדי חקירות הקובעים באופן כללי בלבד שלא הצליחו ליצור קשר עם הנתבע 1 או עם נהג הרכב האמור. עם זאת, הנתבעת כשלה מלנקוט במספר אמצעים בסיסיים שעמדו לרשותה והיו מאפשרים לה לברר את חבותה הביטוחית, בין היתר: פנייה למשרד הרישוי על מנת לברר את פרטי הנהג הרלוונטים להתקיימות הפוליסה, ופנייה לביהמ"ש להוצאת צו הבאה לאחר שכל פניותיה לנתבע 1 עלו בתוהו. זו גם זו היו מאפשרים את הבירור המלא והתקין של עובדות המקרה וחבותה של הנתבעת 2.

יש לציין כי קבלת טענות הנתבעת 2 תוביל לסיכול התכלית הביטוחית, ועלולה להוביל למצב בו הניזוק בתאונת דרכים ימצא עצמו אל מול שוקת שבורה, כאשר הנהג-הפוגע איננו משתף פעולה עם חברת הביטוח וזו מתנערת מאחריותה, והנהג-הניזוק ימצא עצמו במסע ייסורים בניסיון כמעט אבוד מראש לזכות בסעד אל מול הנהג-הפוגע שנעלם או שלא ניתן למצאו.

מעבר לאמור, לא הצליחה הנתבעת 2 להוכיח כי לו היה הנתבע 1 משתף עימה פעולה היה הסכום אותו עליה לשלם (לאור העובדה כי האחריות לתאונה הוטלה עליו) מוקטן.