גדר המחלוקת בתיק נוגעת לנסיבות התרחשות התאונה והאחריות לה וכן בשאלת הכיסוי הביטוחי של הנתבעת 3, מבטחת משאית הנתבעים, אשר כופרת בכיסוי הביטוחי בטענה כי במועד התאונה נהג ברכב הנתבעים הנתבע 1 שאינו מורשה לנהוג ברכב הנתבעים על פי תנאי הפוליסה, מאחר וגילו מתחת לגיל 24 שנים ולו שלילת רישיון מעל שנה לפי חוק ההוצאה לפועל.לפניי תביעה שעניינה נזקי רכב התובע 1 שבוטח אצל התובעת 2 (להלן: "רכב התובעים") בתאונה בה מעורב רכב הנתבעים (משאית חלוקת גז) ובגדרה נתבעים הכספים שהתובעת 2 שילמה בגין נזקי הרכב בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה, וכן הפסדי התובע 1 בגין השתתפות עצמית, השתתפות לירידת ערך והפסד הנחת היעדר תביעות.
הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין בשאלות שבמחלוקת מכוח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.
האחריות לתאונה
אין מחלוקת כי התאונה ארעה עת שמשאית הנתבעים הייתה במהלך נסיעה לאחור מסמטה מימין לנתיב הנסיעה. גדר המחלוקת הוא בשאלה האם רכב התובעים היה בעצירה מלאה בצד ימין של הכביש ובמרחק של כמטר מהמדרכה, כשחלקו הקדמי "גולש" לסמטה ממנה יצאה המשאית עת שהמשאית יצאה מהסמטה בנסיעה לאחור כגרסת נהג רכב התובעים, או שמא רכב התובעים היה בנסיעה מהירה, עקף את המשאית שנסעה לאחור והייתה בעצירה למראה רכב התובעים, כשחלקה האחורי כדי שלושה מטרים בנתיב הנסיעה ופגע במשאית, כגרסת נהג משאית הנתבעים.
בחנתי את עדויות נהג רכב התובעים, נהג משאית הנתבעים, עוזר הנהג והבעלים של המשאית (הנתבע 2). שקלתי את הראיות ואת טענות הצדדים בכתבי הטענות ובסכומים שהוגשו, ועל יסוד החומר שלפניי הגעתי לכלל דעה לחלק את האחריות לתאונה בין הנהגים המעורבים באופן הבא:
נהג רכב הנתבעים - 80%, נהג רכב התובעים - 20%.
מהעדויות והראיות שעמדו בפניי לא ראיתי לקבל את גרסת נהג משאית הנתבעים לכך שרכב התובעים עקף את המשאית שהייתה בעצירה שלושה מטרים בנתיב הנסיעה. ראשית; מדובר בגרסה חדשה שלא נזכרת בגרסה שנמסרה על ידי נהג משאית הנתבעים בטופס ההודעה וכמוה כעדות כבושה שקיים קושי לבסס עליה ממצאים. כשנשאל נהג משאית הנתבעים האם מסר גרסה זו לסוכן הביטוח, תשובתו "לא ישבתי הרבה זמן עם סוכן הביטוח, אולי 5 דקות" (עמ' 7 שו' 30) היא הסבר דחוק שאינו מניח את הדעת. שנית; מעדותו של נהג משאית הנתבעים עולה כי הוא לא ראה את מהלך נסיעת רכב התובעים. נהג משאית הנתבעים אישר בעדותו כי פניו היו קדימה לתוך הסמטה (עמ' 6 שו' 20,24). משאית הנתבעים היא משאית חלוקת גז ואני מתקשה לקבל את גרסת נהג המשאית כי בין בלוני הגז וארגז המשאית, כשהוא נוסע לאחור לכביש מסמטה בכביש הוא מצליח להבחין ברכב התובעים שלגרסתו הגיע מאחור. שלישית; גרסת נהג משאית הנתבעים לעקיפת רכב התובעים את המשאית משמאל, נמצאת תלויה על בלימה כשנהג משאית הנתבעים מאשר בחקירתו הנגדית כי רכב התובעים עקף את המשאית מימין (עמ' 6 שו' 6-7). גרסה שאינה מתיישבת עם היעדר סימני נזק בצד שמאל של רכב התובעים. רביעית; הנתבע 2, שלדבריו ראה את כלי הרכב בזירת התאונה לפני הזזתם, העיד כי כלי הרכב היו צמודים בנתיב הימני (עמ' 8 שו' 8). עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם גרסת נהג משאית הנתבעים לעקיפת רכב התובעים את המשאית שלדבריו ארעה בנתיב השמאלי (עמ' 7 שו' 10). חמישית; לגרסתו הראשונה של נהג משאית הנתבעים בטופס ההודעה, התאונה מתרחשת כשהמשאית הוסעה בדרך צדדית לכיוון הדרך הראשית מבלי לתת זכות קדימה ופגעה ברכב שנסע בכביש. נהג המשאית אישר את הגרסה שמסר בטופס ההודעה (עמ' 7 שו' 23) בו סימן כי הוא אשם בתאונה. משלא קיבלתי את גרסת העקיפה לה טען נהג משאית הנתבעים בגרסה החדשה בעדותו, תשובת נהג המשאית בחקירתו: "מבחינת ביטוח אני אשם, אך מבחינת היגיון הוא אשם. לפי הביטוח בגלל שהמשאית נסעה לאחור היא אשמה. אבל גם הוא אשם. הוא רואה אותי, עצרתי, הוא ניסה לעקוף אותי במקום לעצור לגמרי" (עמ' 7 שו' 25-27), יש בה גילוי דעת מטעם נהג משאית הנתבעים לאחריותו לתאונה.
גרסתו של נהג רכב התובעת לכך שרכב התובעת היה בעצירה 7-8 דקות עובר לתאונה, בצד ימין של הכביש וכמטר רחוק מהמדרכה, לא הייתה משכנעת ולא ראיתי לקבלה. ראשית; גרסת נהג רכב התובעים בעדותו בנוגע למיקום רכב התובעת עובר לתאונה, היותו בעצירה, משך הזמן בו היה בעצירה ולכך שהמשאית נסעה לאחור ללא מכוון אינה נזכרת בגרסה שנמסרה בטופס ההודעה, וכמוה כעדות כבושה שלא ניתן לבסס עליה ממצאים. שנית; בתמונות זירת התאונה (נ/1(א) סימן נהג רכב התובעים, את מיקום רכב התובעים בעצירה כשהוא בולט עם חלקו הקדמי לסמטה ממנה הגיעה המשאית. נהג רכב התובעים הבהיר בעדותו כי היה בעצירה בהוראות לקוח לו סיפק סחורה, לאחר שסיפק את הסחורה (עמ' 3 שו' 12), כי המתין ברכב והיה ב"פייס בוק" 7-8 דקות (עמ' 3 שו' 14). התובעים לא הביאו לעדות את אותו לקוח, לא הוצגה על ידם תעודת המשלוח לאותו לקוח נטען, אף שנהג רכב התובעים אישר בחקירתו כי יש תעודת משלוח (עמ' 5 שו' 22) ומחדל זה פועל לחובתם. שלישית; לא סביר בעיניי כי נהג רכב התובעים שסיים לספק סחורה יבחר להמתין בעצירה בתוך רכבו 7-8 דקות. בהקשר זה לא ניתן על ידי נהג רכב התובעים הסבר מניח את הדעת, ותשובתו כי הלקוח לו המתין לבסוף לא הגיע (עמ' 3 שו' 15), מקימה קושי לקבל את גרסתו. רביעית; התובעים לא הביאו לעדות את עד הראייה שפרטיו פורטו בטופס ההודעה מטעם נהג רכב התובעים, וגם מחדל זה פועל כנגד קבלת גרסת נהג רכב התובעים לאופן התרחשות התאונה. חמישית; אליבא עדותו של נהג רכב התובעים, רכב התובעים היה רחוק מהמדרכה מימין כמטר ולמעשה בתוך נתיב הנסיעה, כשחלקו הקדמי גולש לסמטה ממנה הגיעה המשאית, כך שחסם את נתיב נסיעתה. אמנם נהג רכב התובעים טען תחילה כי לא חסם את נתיב נסיעת המשאית, אולם בשלהי חקירתו חזר בו ואישר: "כשאני עומד שם אני כן חוסם את היציאה" (עמ' 5 שו' 14). בהמשך שינה שוב גרסתו וטען: "אני לא חוסם אותה בכלל, יש עוד מרחב גדול" (עמ' 5 שו' 14-15) ולבסוף אישר: "אולי בחלק שנפגע הרכב שלי חסמתי" (עמ' 5 שו' 17). שינוי גרסאות זה מקים קושי לקבל את גרסת נהג רכב התובעים, שכשלעצמה אינה סבירה. לא סביר שהמשאית הייתה מתחילה בנסיעה לאחור לכיוון כביש שהיציאה אליו חסומה, ולו בחלקה, על ידי רכב התובעים שלגרסת נהג הרכב נמצא בעצירה 7-8 דקות תמימות. אף לא סבירה עדותו של נהג רכב התובעים, כי במיקום זה של רכב התובעים, לגרסתו, כשיש לנהג רכב התובעים שדה ראייה (עמ' 5 ש 27), הוא אינו רואה ואינו שומע את משאית חלוקת הגז הנוסעת לאחור, שעל פי עדות נהג המשאית, שלא נסתרה, נסיעתה לאחור מלווה בצפצוף. הסברו של נהג רכב התובעים: "לא ראיתי. לא שמתי לב, אולי שחלקתי עם הפייס בוק" (עמ' 3 שו' 17) הוא דחוק ולא משכנע.
מוקדי הנזק בכלי הרכב אינם מסתברים עם היות המשאית הנתבעים בעצירה שלושה מטרים בנתיב הנסיעה, כגרסת נהג משאית הנתבעים. רכב התובעים ניזוק בחלקו הקדמי ימני ובתמונות הנזק נראים סימני פגיעה בעוצמה בכנף ימין קדמית ותלישתה לאחור, התומכים במסקנה כי נקודת האימפקט עם רכב התובעים הייתה בכנף הקדמית ימנית. על פי דו"ח השמאי שצורף למוצגי הנתבעים 1-2, משאית הנתבעים ניזוקה מאחור כשפגוש אחורי ופנס ימני אחורי ופנס שמאלי אחורי ניזוקו. אילו המשאית הייתה במיקום לו טען נהג המשאית ובעצירה, היא הייתה מגיחה לנתיב הנסיעה בהטיה ורכב התובעים היה נפגע בחזית (ולא בצד הקדמי) ולא סביר כי הפנסים בשני צדי הפגוש האחורי של המשאית היו נפגעים. בנוסף, אילו רכב התובעים היה בעצירה כשחלקו הקדמי בולט לכיוון היציאה מהסמטה, כגרסת נהג רכב התובעים, לא סביר שהפנס השמאלי האחורי במשאית היה ניזוק. אציין כי לאור ממצאי דו"ח השמאי מטעם הנתבעים ומשלא הוצגו תמונות הנזק במשאית, לא ניתן לקבל את גרסת נהג משאית הנתבעים ועוזרו, כי מוקד הנזק במשאית הוא בצד האחורי ימני.
סימני פגיעת הפח הקשים הנראים בכנף ימין קדמית ימנית של רכב התובעים וקריעתה לאחור, בשילוב סימני הפגיעה לאור הפגוש האחורי של משאית הנתבעים על פי דו"ח השמאי, מסתברים יותר עם המסקנה כי רכב התובעים היה בנסיעה כשמשאית הנתבעים הגיחה בנסיעה ישרה לאחור לנתיב הנסיעה ובניצב לו, וכי מעצמת הפגיעה נהדף רכב התובעים שמאלה (ומכאן לא נראים סימני פגיעה נמשכים מעבר לכנף הימנית קדמית, בתמונות הנזק של רכב התובעים).
לכך יש להוסיף כי קיים קושי לקבל את גרסת נהג משאית הנתבעים ועוזרו לכך שנסיעת המשאית לאחור כוונה על ידי עוזר הנהג. עוזר נהג המשאית העיד שהבחין ברכב התובעים כשהגיע לבית הראשון בקצה הסמטה (עמ' 9 שו' 13-14), מה שאינו מסתבר עם מיקומו אליבא עדותו (בתוך הנתיב), מיקום שונה מהמיקום שסומן בתמונה נ/1 על ידי נהג המשאית (קצה הסמטה).
בנסיבות אלה האחריות לתאונה מוטלת על נהג המשאית, בשיעור שקבעתי.
לנהג רכב התובעים, אף הוא, אחריות לתאונה בשיעור שקבעתי. לאור המסקנה אליה הגעתי לפי רכב התובעים היה בנסיעה בעת התאונה כשהמשאית כבר הגיעה לקצה הסמטה, ובשים לב לעדותו של נהג רכב התובעים כי היה לו שדה ראייה ולכך שנסיעת המשאית לאחור מלווה בצפצוף, היה על נהג רכב התובעים להבחין במשאית היוצאת לכביש מהסמטה מימינו קודם שפגעה ברכב התובעים, להאט את מהירות נסיעתו ואף לבלום. עוצמת הפגיעה הנראית ברכב התובעים תומכת במסקנה כי לא עשה כן וכן שנהג במהירות שאינה סבירה לתנאי הדרך, ומכאן אחריותו.
לא ראיתי לקבל את הטענה כי הנתבעת 3 אינה רשאית להעלות טענות בקשר לאחריות לתאונה, בבחינת הרחבת חזית. אף שבכתב ההגנה אין הנתבעת 3 מפרטת גרסה פוזיטיבית לאופן התרחשות התאונה, גרסת התובעים בכתב התביעה לאופן התרחשות התאונה ובשאלת האחריות הוכחשה על ידי הנתבעת 3 בכתב ההגנה. בנוסף, זירת המחלוקת בנוגע לנסיבות התאונה הייתה פרוסה בפני התובעים במסגרת כתב ההגנה מטעם הנתבעים 1-2. התובעים לא העלו טענה כנגד הנתבעת 3 להרחבת חזית אסורה, עת שבא כוח הנתבעת 3 חקר את העדים בשאלת האחריות לתאונה. משהתובעים כבשו טענה זו עד לשלב הסיכומים אין מקום גם מטעם זה לקבלה.
אשר לשאלת הכיסוי הביטוחי, טעמיה של הנתבעת 3 לדחיית הכיסוי הביטוחי הם שניים: היות נהג המשאית במועד התאונה (הנתבע 1) מתחת לגיל 24 כשעל פי תנאי הפוליסה הכיסוי הביטוחי חל על נהגים מעל גיל 24 וכן בשל ביטול רישיון הנהיגה של הנתבע 1 לפי חוק ההוצאה לפועל. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, אינני מקבלת טענות אלה.
ראשית, הנתבעת 3 לא העלתה טענה להיעדר כיסוי ביטוחי מחמת גיל הנהג במכתב הדחייה הראשון מיום 27.3.14, אף שנתוני זהות נהג הרכב וגילו עמדו בפניה קודם למשלוח מכתב הדחייה. העדה מטעם הנתבעת 3 אישרה כי טופס ההודעה על התאונה בו צוין הנתבע 1 כנהג המשאית וגילו נסרקו אצל הנתבעת ביום 12.3.14 - לפני מכתב הדחייה הראשון (עמ' 18 שו' 17-27) ואין הנתבעת 3 רשאית להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכולה הייתה להעלות בהזדמנות הראשונה, במכתב הדחייה הראשון (רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח נ' חביב אסולין (4.5.2006); רע"א 4339/08 עזבון המנוחה מונא סלים ז"ל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (24.7.2008)).
שנית; לגוף העניין, לא ראיתי לקבל את טענת הנתבעת 3 להיעדר כיסוי ביטוחי מחמת גיל נהג המשאית במועד התאונה.
הנתבע 2, מבוטח הנתבעת 3, פרט בתצהיר העדות מטעמו ובעדותו כי יש לו משאית אחת, כי ביקש מסוכן הביטוח, עמו הוא עובד לאורך שנים, כיסוי לנהגים מעל גיל 21 והוא הופתע לגלות לאחר התאונה לגלות שאין כיסוי כזה (עמ' 12 שו' 19-24). סוכן הביטוח תמך בעדותו את דברי הנתבע 2 בתצהירו ובעדותו (עמ' 16 שו' 5) כי בשנתיים שלפני התאונה בוטחה משאית קודמת של הנתבע 2 (שהוחלפה במשאית שהייתה מעורבת בתאונה), באמצעותו, בחברת הביטוח "פניקס", בביטוח הכולל כיסוי לנהגים צעירים מעל גיל 21 (עמ' 19 שו' 30-31, עמ' 20 שו'1-2). פוליסת הביטוח שהונפקה למשאית הנתבע 2, באמצעות סוכן הביטוח, בחברת ביטוח "הפניקס" לתקופה שמיום 1.11.2011- 31.10.2012 כוללת כיסוי לנהגים צעירים מגיל 21 וכך גם פוליסות החובה שהוצגו, לפני ולאחר מועד התאונה. בכך יש תמיכה בעדות הנתבע 2 כי ביקש מסוכן הביטוח כיסוי ביטוחי לנהגי המשאית מעל גיל 21 וסבר שיש לו ביטוח כזה.