תא"מ 59998-12-14 טל נ' גרוסמן ואח'

לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש לרכב כתוצאה מתאונת דרכים.

התאונה אירעה ביום 9.7.2014 ברחוב כצנלסון בבת-ים. לטענת התובע, עמד רכבו של הנתבע 1 במקום אסור לחניה, וכאשר חלף התובע, רכוב על אופנוע, לידו, התפרץ רכב הנתבע 1 לכביש, סטה לשמאל, ככל הנראה על מנת לבצע פניית פרסה או לפנות שמאלה.

לטענת הנתבע 1, הוא עצר במעבר חציה, על מנת לבדוק אם ניתן לפנות שמאלה לשם ביצוע פניית פרסה, כאשר התובע ניסה להשתחל משמאלו על מנת לעקוף אותו.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והעדים מטעמם, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל, וכי התאונה אירעה כפי שתיאר אותה התובע.

הטעם העיקרי לכך הוא עדותו של מר מקסים לזמי, עד מטעם התובע. מדובר בעד ראייה לתאונה, שאינו קשור למי מהצדדים, ואין לו כל אינטרס רכושי או אחר בהליך. הניסיון להטיל בו דופי, כאילו מאחר שהוא עצמו רוכב אופנוע יש לו אינטרס לתמוך ב"רוכב עמית" – אין בו ממש.

תיאורו של העד מר לזמי את התאונה – תואם לתיאורו של התובע עצמו, הן לגבי מקום העצירה של רכב הנתבע 1 והן לגבי נסיבות התרחשות התאונה – לרבות אישור כי העובדה שרכב הנתבע 1 עמד במקום אסור גרמה להיווצרות פקק תנועה באזור.

לעומת זאת, הן עדותו של הנתבע 1 והן עדותה של אמו – גב' אלה מיז'נסקי - לא שכנעו אותי. מעדותו של הנתבע יש קושי להבין, מדוע עמד בפנייה שמאלה זמן כה ארוך – שהרי לגרסתו, לא עברו הולכי רגל במעבר החציה, ולא חלפו מכוניות מן הצד האחר. עדותה של גב' מיז'נסקי, אם התובע, התאפיינה בגרסה כללית וחסרת פירוט, שנראתה על פניה מגמתית מאוד, בניסיון לסייע לבנה.

מן הטעמים האלה, אני מעדיף את גרסתו של התובע – שנתמכת בעדות של עד אובייקטיבי, וקובע כי האחריות לתאונה מוטלת על כתפי הנתבע 1.

אשר לשאלת הנזק – לא ראיתי לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין "עגמת נפש וביטול זמן", משאינני סבור שמדובר בנזק החורג מן הסביר בנסיבות העניין או המזכה בפיצוי. על כן, אני מחייב את הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, בתשלום נזקו של התובע בסך 4,842 ₪.

עוד יישאו הנתבעים בהוצאות ההליך בסך 679 ₪, הכוללים את אגרת בית המשפט ואת שכר העד, ובשכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ₪.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ו, 08 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.