תא"מ 63447-10-13 צידקה - חברה לבניה בע"מ נ' ברזילי,תא"מ 63468-10-13 צידקה - חברה לבניה בע"מ נ' עודד ואח'

לפני שתי תביעות שהדיון בהם אוחד. שתי התביעות הן תביעות לתשלום דמי ניהול לחברת אחזקה, הראשונה בסך 67,270 ₪ והשנייה בסך 38,553 ₪.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

התובעת צידקה חברה לבניה בע"מ (להלן: "התובעת") משמשת כחברת ניהול של הבניין הרשום כבית משותף, והידוע כמלון ,'סי' (מגדל הים) ברחוב טרומפלדור 1 בתל אביב. הבניין האמור משמש כמלון דירות. מרבית הדירות בבניין נמצאות בבעלות חברת "סי דרים" מלונות בע"מ ומיעוטן בבעלות פרטית. התובעת וכן סי דרים מלונות בע"מ נמצאות שתיהן בבעלות חברת BEDA HOLDING LTD, כך שלמעשה, מלון הדירות וחברת הניהול של הבניין נמצאים בבעלות משותפת. הנתבע יאיר ג'ייסון ברזילי (להלן: "ברזילי") הוא בעל דירה בבניין וכמוהו הנתבעים בתביעה השנייה רז עודד (להלן: "עודד") וזכריה עודד, גם הם בעלי דירה בניין בשותפות. בין התובעת לבין ברזילי מחלוקת ארוכת שנים הנוגעת לתשלום דמי הניהול. בין הצדדים התנהל הליך משפטי ובו נחתם בין הצדדים הסדר פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. לאחר הסדר הפשרה, ביולי 2012 החל ברזילי לשלם את דמי הניהול אך חדל מלעשות כן ביולי 2013. עודד חדל גם הוא מלשלם את דמי הניהול החל מאפריל 2013.

הנתבעים מסרבים לשלם את דמי הניהול מכמה טעמים:

• לטענת הנתבעים גובה דמי הניהול המשולמים בבניין מופרכים ומופרזים לאין שיעור מדמי ניהול הנהוגים בבניינים אחרים באזור.

• לטענתם, התובעת משיתה עליהם את הוצאות ניהול המלון למרות שהם אינם נהנים או עושים שימוש בשירותים אלו ובוודאי שאינם שותפים להכנסות מניהול המלון.

• טענה נוספת בפי הנתבעים ולפיה התובעת פועלת בניגוד להסכם בין הצדדים. בהסכם נקבע כי עבור שירותים אשר נצרכים רק ע"י חלק מן הדיירים או בעיקר על ידיהם ייקבע 'מפתח' נפרד לחיוב. גובה החיוב על פי מפתח זה, יביא לידי ביטוי את השוני בחלוקת ההוצאות בין הדיירים השונים. הנתבעים טוענים כי לא הוצג המפתח החלוקתי האמור וכי התובעת נמנעת מלספק לנתבעים מידע אודות הוצאותיה והכנסותיה. כדוגמה מצביעים הנתבעים על שטחים שונים שבשליטת התובעת שאינם מחויבים בדמי ניהול, ביניהם יחידות 17-18 וארבעה עשר מחסנים. התובעים מצביעים על הוצאות שונות שאינן מועילות לבעלי הדירות המשמשות למגורים ובכל זאת אלו מחוייבים בגינן, בדמי הניהול. בין הוצאות אלו ניתן למנות את צריכת החשמל המוגברת במלון כתוצאה ממתקניו השונים, את אגרת השילוט בו מחוייב המלון ואת עלות מצבת כח האדם הרבה ותנאיהם השונים של העובדים. כל אלו ע"פ הנתבעים תוספות שנגזרות מהגדרת המקום כמלון דירות ואינן הוצאות הנצרכות לבעלי דירות המגורים. לטענת התובעים על אף ההסכם עימם אין מפתח המשקלל אילו הוצאות יושתו עליהם ואילו לא.

• הנתבעים טוענים כי שיטת החישוב של דמי הניהול (COST +ׂׂׂ (היא שיטת חישוב מיושנת שאינה מקובלת עוד בשוק בשל כשלים הקיימים בה.

• לטענת הנתבעים התובעת פוגעת קשות בזכויותיהן הקנייניות ומשתלטת על שטחים משותפים בבניין.

• הנתבעים טוענים כי החוזה עליו חתמו הוא חוזה אחיד בעל תניות מקפחות. לטענתם, הסעיף לפיו חברת הניהול תוחלף ברוב של 75% מהחוכרים בבניין הוא תנאי מקפח ביחס לחוק המקרקעין הקובע רוב של 50% בלבד לעניין זה. לטענתם, תנאי זה נועד לקבע את מעמדה של חברת הניהול אשר בעליה הם גם בעלי מלון הדירות.

• לטענת הנתבעים, בניגוד למוסכם בין הצדדים בסעיף 8א להסכם, קיימת אפליה בין הדיירים בבניין לגבי גובה דמי הניהול, שעה שדייר אחר בבניין, מר סיטרוק, משלם רק 50% מדמי הניהול.

• הנתבעים טוענים כי הנתבעת חוסמת את דרכי הגישה לחניה ומסרבת לספק לתובעים שלטים לכניסה לחניות אלו. לטענתם, התובעת מסרבת גם לספק להם מפתח לדלת הכניסה לבניין והם תלויים בחסדי פקידי הקבלה.

• עוד טוענים הנתבעים כי הנתבעת פיצלה 8 יחידות דיור במלון במטרה להגדיל את היחידות המושכרות ובנתה פרגולה ובריכה באחדות מיחידות הדיור. פעולות אלו נעשו , לטענת הנתבעים, ללא היתר בניה ובניגוד לרישיון העסק.

• הנתבעים הציגו חוות דעת מטעמם לגבי אופן חישוב דמי הניהול. לטענת המומחה מטעמם יש להפחית מדמי הניהול הנגבים היום מאחר ואלו אינם משקפים יחס נכון בין הוצאות המלון לבין הוצאות הדיירים.

התובעת דוחה את טענות הנתבעים. לטענתה, הנתבעים חתומים על הסכמים הקובעים את אופן חישוב דמי הניהול, והיו מודעים לגובהם. לטענת התובעת היא פועלת על פי הנאמר בהסכם וגילתה לתובעים את כל המסמכים הרלוונטיים. היא מוסיפה וטוענת כי לא חל שום שינוי באופן חישוב דמי הניהול ואלו רק הוזלו במהלך השנה האחרונה. לטענת התובעת, דיירי הבניין יכולים לחנות באופן חופשי בחזית הבניין על בסיס מקום פנוי. לטענתה, היא אינה מוסרת את שלט המחסום לחניה אך עובד מטעמה פותח את המחסום עבור דיירי הבניין. היא טוענת כי באופן זה ניתן לדאוג שהרכבים הנכנסים חונים באופן מיטבי ובלי לתפוס שטח מיותר, המונע מדיירים אחרים לחנות. לטענת התובעת היא מסרה שלט לחניה התת קרקעית לברזילי ואין כל מניעה כי יחנה שם את רכבו כפי שעושה מזכירותו בכל יום. התובעת הציגה את חוות דעת המומחה המוסכם בבוררות אותה היא מנהלת מול דייר אחר, את פסק הבוררות עצמו, ואת הערעור שהגישה עליו.

מחלוקות נוספת בין הצדדים נוגעת לברזילי בלבד. כפי שהזכרנו לעיל בין התובעת לבין ברזילי נחתם הסכם פשרה בהליך המשפטי שעסק גם הוא בתשלום דמי הניהול. לטענת התובעת, טענותיו של ברזילי הם שחזור של טענותיו בהליך הקודם וחל עליהם השתק פלוגתא. ברזילי טוען לעומת זאת, כי הסכם הפשרה חל אך ורק על עילות שקדמו לחתימה עליו, מכאן, שעל עילות שהתחדשו לאחר מכן, אינו חל הסכם הפשרה וממילא גם אין כאן השתק פלוגתא. כמו כן, טוען ברזילי, כי לא יהיה נכון להחיל במקרה דנן השתק פלוגתא. לטענתו, השתק פלוגתא יחול כאשר נערך בירור עובדתי בפלוגתאות שבין הצדדים ונפסק לטובת מי מהם. בענייננו, מאחר ונחתם הסכם בפשרה ולא נערך בירור עובדתי שכזה, טוען ברזילי, כי לא יהא צודק להחיל השתק פלוגתא.

התובעת טוענת גם, כי על ברזילי לשלם לה עבור תיקון שביצעה בחלונות דירתו. ע"פ הסכם הפשרה בין השניים ברזילי יישא בהוצאות תחזוקת חלונות דירתו. התובעת טוענת, כי מחלונו של ברזילי נפלו חלקי טיח. לטענתה, מאחר ומדובר היה בעניין בטיחותי תיקנה התובעת במהירות את הנדרש על חשבונה ועתה היא תובעת מברזילי את עלות התיקונים. ברזילי טוען כי מקור הליקויים הוא בעבודות שביצעו קודם לכן פועלים מטעם התובעת וממילא הוא אינו חב בתשלום כל שהוא.

להשלמת התמונה, נציין כי ברזילי לא התייצב לדיון ההוכחות בו אמור היה להעיד, וזאת על אף שבקשתו לדחיית העדות נדחתה.

דיון והכרעה

אקדים מסקנה לדיון ואקבע כבר עתה כי דין התביעות להתקבל במלואן, להלן נימוקיי בתמצית.

ראשית, אדון בטענת הסף בדבר השתק פלוגתא לגבי ברזילי. לאחר שעיינתי בכתב הטענות בהליך הקודם בין ברזילי לתובעת (נספח 7 לכתב התביעה בהליך זה), הגעתי לכלל מסקנה כי ברזילי שב וחוזר על טענותיו גם בהליך שלפני, ובכלל זאת על הטענה המרכזית בתיק דנן לפיה מושתות עליו הוצאות הקשורות לניהול המלון. לאור זאת, אני מקבל את טענת התובעת כי בכל הנוגע לברזילי חל על התביעה דנן השתק פלוגתא, ואפרט:

לשון הסכם הפשרה ברור:

"הסכם זה בא להסדיר את מלוא המחלוקות שבין הצדדים, מכל מין וסוג שהוא. עם חתימתו ובכפוף לביצועו לא תהיה עוד למי מן הצדדים כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה כנגד משנהו ו/או מי מטעמו (לרבות סי דרים מלונות בע"מ) שעילתן קודם ליום חתימת הסכם זה, לרבות (אך לא רק) בעניין תעריף דמי הניהול שנגבה מהנתבע עד ליום חתימת הסדר זה."

לשון זו אינה משתמעת לשני פנים. ברזילי הסכים כי אין לו כל טענה בעניין תעריף דמי הניהול שנגבו ממנו. נכון הוא, כי ההסכמה נוגעת לעילות קודמות ליום החתימה על ההסכם, אך התובעת לא טענה להשתק עילה כי אם להשתק פלוגתא, וזה אכן קיים בענייננו. השאלה שצריכה להישאל היא: "האם הוכרעה המחלוקת בין הצדדים לגבי דמי הניהול אם לאו" ובעניין זה כפי שציינתי, לשון הפשרה ברורה. ברזילי הצהיר כי תעריף דמי הניהול מקובל עליו. אם היה טוען ברזילי כי חל שינוי בחישוב תעריף דמי הניהול היה מקום להידרש לדברים, אך משלא נטען כך חל בנידון דידן השתק פלוגתא. יש לדחות את טענת התובעת כי מאחר שלא נערך בירור בשאלה העובדתית אין מקום להחיל כאן השתק פלוגתא. ההסכמה על תעריף דמי הניהול הוזכרה באופן מפורש והיא אחת מיסודות ההסכמה בין הצדדים. קביעה שלפיה ניתן לדון מחדש בשאלה זו רק כי הוכרעה בפשרה, תהפוך את הליך הפשרה לבלתי כדאי ומיותר.

יתרה מזאת, בבואי לבחון את כוונת הצדדים בעת כריתת ההסכם, עומדת בפני רק גירסתו של יצחק גביש, שהיה נציג הבעלים בזמן חתימת הסכם הפשרה עם ברזילי. לגרסתו, הסדר הפשרה צופה פני עתיד, ותכליתו הייתה למנוע מחלוקות נוספות בנוגע לגובה תעריף דמי הניהול שעמד אז על 49 ₪. לעומת זאת, אין לפני גרסה של ברזילי, לכוונת הצדדים בעת חתימת הסכם הפשרה. ברזילי נעדר, מסיבותיו הוא, מן הדיון בו אמור היה לתת את עדותו ולפיכך נמחק תצהירו מתיק בית המשפט.

כאמור, הן לשון הפשרה והן אומד דעת הצדדים מובילים למסקנה כי הפשרה סתמה את הגולל על המחלוקת בין ברזילי לתובעת בנוגע לתעריף דמי הניהול ולדרך חישובו, ומשכך התביעה נגדו מתקבלת במלואה.

לאחר שהכרענו כי חל השתק פלוגתא על טענותיו של ברזילי, נבחן את טענות עודד, ונקבע כי יש לדחות את טענותיו ולקבל גם את התביעה נגדו. אציין כי הקביעות העקרוניות שיוצגו להלן נכונות גם כלפי טענות ברזילי בשינויים המחוייבים.

חברת הניהול אחראית על השטחים המשותפים בנכס והיא פועלת לטובת כלל הדיירים. בתי המשפט פסקו באופן עיקבי כי חובה על דייר לשאת בחלק היחסי של עלויות האחזקה גם כאשר הוא אינו מרוצה מרמת שירותי האחזקה הניתנים על ידי חברת הניהול. במקרים אלה קובעת הפסיקה כי יש לפנות לנציגות הבניין או לאסיפה הכללית של בעלי הזכויות ולבקש לבטל את ההתקשרות עם חברת הניהול ואין להפסיק את התשלומים השוטפים באופן עצמאי - וראו לעניין זה ע"א 204/79 וייזר נ' נציגות הבית המשותף ברחוב חן 14 פתח תקווה פ"מ תשמ"ד (1) 498, ורע"א 294/87 ד"ר ג. שלום עו"ד נ' נציגות הבית המשותף, רחוב בן יהודה 2 ירושלים (28.10.1987).

בענייננו אין מדובר ברמת שירותי האחזקה כי אם בטענות אחרות כלפי חברת הניהול, אך הרציונאל לפיו דייר יחיד איננו יכול להחליט באופן עצמאי להימנע מתשלום לחברת הניהול בשל מחלוקת עמה, נותר בעינו. הסמכות להחליף את חברת הניהול נתונה לאסיפה הכללית של בעלי הנכסים בבית המשותף וכל עוד זו לא החליטה להפסיק את ההתקשרות איתה, מוטל על כל דייר החיוב לשלם לה.

יש לדחות את טענת עודד, לפיה ל'סי דרים' מובטח תמיד רוב באסיפה הכללית כך שלמעשה מעמדה של התובעת מובטח ואילו בעלי הדירות הפרטיות נמצאים בעמדת נחיתות. ראשית, גם אם העובדות האמורות נכונות אין בהן בכדי לשנות את המצב הנורמטיבי שתיארנו לעיל מאחר שהדבר יכול שיקרה בכל בית משותף. שנית, ועיקר לכל, חזקה על כי עודד, איש עסקים מנוסה, שעיסוקו ומומחיותו בתחום הנדל"ן, ביצע את הבדיקות הנחוצות לו וידע או יכול היה לדעת על הקשר בין התובעת לסי-דרים, וכן מהו הרכב הבעלות בבית המשותף. הדברים ברורים הן מן ההיגיון והן מעדותו כפי שתובא בהמשך. מתוך ידיעה זו, הוא חתם מרצונו על הסכם הניהול עם התובעת. אם ידע כי הרוב של 'סי דרים' בבניין מובטח, ובכל זאת חתם מלכתחילה על הסכם הניהול אין לו להלין אלא על עצמו.

עוד אציין, כי ככל שסבורים הנתבעים, כי תקנון הבית המשותף ומסמכי ניהול הבית המשותף אינם ראויים, פתוחה לפניהם הדרך לפעול בדרכים שמתווה הדין ליישוב מחלוקות בין בעלי זכויות בבית משותף – בין על דרך של פניה למפקח על הבתים המשותפים, בין בדרך של פנייה לבית המשפט לקבלת סעד. עשיית סעד עצמי, על דרך של הימנעות מתשלום דמי הניהול, היא בחירה פסולה, שלא ניתן להכשירה, גם אילו סברתי שהנתבעים קופחו בפועל.

למעשה, גם אם לא היה מדובר בהסכם ניהול בית משותף, אלא בחוזה רגיל, לא הייתי מקבל את טענת עודד.

טענתו של עודד, כאילו לא ידע את גובה דמי הניהול כאשר חתם על ההסכם עם התובעת, אינה יכולה לעמוד. ראשית, בתצהירו כתב כי טענת התובעת כי ידע את גובה דמי הניהול "אינה מדויקת ואינה רלוונטית" ודוק: אין הכחשה גורפת, כי אם טענה לחוסר דיוק, והדברים יפים גם לעדותו כפי שנראה להלן. שנית, מדובר באדם שעל פי עדותו עוסק כ-10 שנים בעסקי נדל"ן ומחזיק בבעלותו דירות יוקרה נוספות. ניתן להניח כי אדם כזה מודע לחשיבות הבדיקה של גובה דמי הניהול.

אך גם אם אקבל את גרסתו לפיה לא ידע את הסכום החודשי בו אותו הוא מחויב לשלם אין לכך כל חשיבות, לאור העובדה שלפי עדותו של עודד עצמו, אי-הידיעה היא תוצאה של בחירה מודעת שלו.

עודד העיד כך:

ש:לא בדקת את דמי הניהול?

ת:לא .

ש: לא בדקת אותם?

ת: ממש לא , גם באתי לפגוש את חברת הניהול אחרי שרכשתי. (עמ' 78 שורה 16)

וגם כך:

ש: נכון . זאת אומרת שכדי לבצע את העסקה אתה היית צריך לקבל את אישור חברת הניהול , בלי אישור חברת הניהול אין עסקה , יש הערה כזאת בטאבו אפילו צריך להביא את אישור חברת הניהול .

ת: נכון מאוד , נכון .

ש: נכון ? יופי . וחברת הניהול אמרה לך אדוני אין בעיה אתה תקבל את האישור שלנו ואנחנו מיידעים אותך שאתה תשלם נכון לעכשיו התעריף הוא 49 שקל למטר.

ת: לא נכון . לא ידעו אותי ,

ש:לא נאמר.

ת:הם הביאו לי ניהול , חתמתי עליו בעמידה במשרדו של זוהר כי הייתי צריך להביא את זה לשליח לטאבו ורשמתי משפט שאני מבקש שאני לא , שאני , שההסכם שלי יהיה זהה ולא , אני לא אהיה מקופח מכל שאר בעלי הדירות .

ש: אז יכול להיות שלא הבנתי אותך נכון . היה לי נדמה שבזמן שחתמת כן ידעת שזה התעריף ולא הייתה לך ברירה מכיוון שהיית חייב לקבל את האישור שלו.

ת: אני לא זוכר אם היה , אם ידעתי או לא ידעתי את הסכום , זה גם לא היה רלוונטי עבורי.

ש: הבנתי .

ת: וגם לא ידעתי מה אני מקבל ומה אני לא מקבל.

ש:הבנתי .

ת:לא ידעתי.

ש: אז תעיין ,

כב' הש' יריב:אבל בכל זאת חתמת.(עמ' 80 שורה 6 )

עודד אומר מפורשות כי לא טרח לבחון את גובה דמי הניהול וקנה את הדירה בלא שיש לדמי הניהול רלוונטיות עבורו. במילים אחרות, העסקה עליה חתם הייתה כדאית בעיניו בלא תלות בגובה דמי הניהול, ככל שאלו זהים לדמי הניהול של הדיירים האחרים. כשאלה הם פני הדברים יש לקבוע כי עודד הסכים לשלם את דמי הניהול וככל שעתה הם גבוהים עבורו הרי שיש כאן לכל היותר טעות בכדאיות העסקה. עודד לא טען בשום צורה ואופן כי מיום החתימה על הסכם הניהול ועד יום הפסקת התשלום של הנתבעים, השתנה אופן חישוב דמי הניהול. נמצא, כי עודד חתם על הסכם הניהול, ורק לאחר מכן החל מנהל עליו משא ומתן.

הדברים עולים הן מהתנהלות עודד, והן מאופי הטענות שהוא מעלה. עודד חדל מלשלם את דמי הניהול לחלוטין כל זאת תוך כדי שהוא ממשיך ליהנות משירותי תחזוקה ברמה מלונאית. חזקה על מי שהתנהלותו בתום לב שהיה משלם לכל הפחות את דמי הניהול הסבירים בעיניו.

הטענה לפיה לא הציגה התובעת את מפתח חלוקת ההוצאות ומשכך הפרה את סעיף 8א בהסכם עמו, אינה מעלה ואינה מורידה מחובתו לשלם את דמי הניהול כסדרם במקביל לבירור שיעשה מול התובעת בכל הדרכים החוקיות העומדות לרשותו. הפסקת התשלום באופן חד צדדי, שעה שהתובעת לא העלתה את דמי הניהול ואף הפחיתה אותם אינה אחת מדרכים אלו.

הדברים נכונים גם לגבי טענות עודד בדבר השימוש הפסול לדעתו שעושה התובעת ברכוש המשותף ובכללם: הטענות בדבר השלט למחסום החניה, הטענות בדבר מפתח הכניסה לבניין, הטענות על הצבת מכונות הכביסה בשטח המרתף וכן בנוגע לעבירות הבנייה הנטענות.

להשקפתי, וזוהי הגישה השלטת בפסיקה, כאשר לבעל נכס טענות ביחס לדרך ניהול הבניין והשטחים המשותפים, לא עומדת לו הזכות לסעד עצמי, והוא חייב להמשיך לשלם את דמי הניהול כסדרם. הדרך פתוחה בפני הנתבעים והם רשאים לנקוט הלכים כדי לעמוד על זכויותיהם. אך כל עוד הם בעלי דירות בבניין יתכבדו וישלמו את דמי הניהול. תוצאה משפטית אחרת, המתירה לדיירים לאחר שחתמו על הסכם, להתנער ממנו בטענות שונות ולהטיל את נטל ההוכחה על חברת הניהול, עלולה להתיר את הרסן ולגרום לאנרכיה בתשלומי דמי ניהול, מצב שהתרשמתי שאכן מתרחש בבניין הנידון באפקט 'דומינו' מרשים למדי. מתאים הוא לענייננו מאמר המשנה (בבא מציעא ו' ב) "כל המשנה ידו על התחתונה".

הטענה כי חוזה דמי הניהול הוא חוזה אחיד גם היא אינה רלוונטית לתביעה דנן ודינה להידחות. הטענה נטענת לגבי סעיף 14 לחוזה אשר מצריך רוב של 75% מבעלי הזכויות בבניין כדי להביא להחלפת חברת הניהול. סעיף זה אינו עוסק בתשלום דמי הניהול או בדרך החישוב שלהם ואין לו רלוונטיות לגבי החיובים הנתבעים. למעלה מן הצורך אציין כי גם אם יבוטל הסעיף והרוב המבוקש יעמוד על 50%, לאור מבנה הבעלות בבניין, נראה שעדיין תהיה לסי דרים יכולת לקבוע את זהות חברת הניהול.

זאת ועוד. גם אילו קיבלתי את הטענה שמדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, גם אז אין הדבר מקנה לנתבעים זכות להימנע מתשלום דמי הניהול: לכל היותר מקנה להם הדבר זכות לבטל את הסעיף בתקנון, ולהחליפו בסעיף החל בתקנון המצוי, קרי – החלפת חברת הניהול ברוב רגיל של בעלי הזכויות.

הנתבעים טענו כי הדייר סיטרוק משלם רק 50% מדמי הניהול ובכך מפרה הנתבעת את החוזה עימם, שבו נקבע כי לא יקופחו ביחס לדיירים אחרים לגבי גובה דמי הניהול. דין טענה זו להידחות. התובעת לא העניקה הנחה לדייר סיטרוק מרצונה, אלא כתוצאה מהליך משפטי שהתנהל בין הצדדים, בו זכה סיטרוק. העובדה כי התובעת וסיטרוק הסכימו לפנות לבוררות ונקבע כי עד אז ישלם 50% מדמי הניהול, אינה קיפוח של הנתבעים אלא אילוץ אשר נכפה על התובעת. אשר על כן, אני קובע, כי התובעת לא הפרה את החוזה עם הנתבעים לעניין זה.

התובעת עותרת לחייב את ברזילי גם בתשלום ליקויים שתוקנו בחלונות דירתו. כדי להוכיח את טענתה, הגישה התובעת תצהיר של מר ישראל צדוק אשר תיקן את הליקויים הנתבעים והלה אף העיד בפני עדות סדורה, בה חזר על האמור בתצהירו בלי שנסתרה גרסתו. לברזילי, כפי שציינו, אין גרסה עובדתית לטענות נגדו משבחר שלא להתייצב לדיון, ומשהוצא תצהירו מתיק ביהמ"ש, ומשכך דין התביעה להתקבל. למעלה מן הצורך אציין, כי הסכם הפשרה קובע כי כל ליקוי הקשור בחלונות יתוקן על ידי ברזילי. משכך, מוטל היה על ברזילי להוכיח את טענתו בכתב ההגנה לפיה מקור הליקויים בשיפוץ שערכה התובעת, וספק אם עדותו הייתה מספיקה לכך. לאור האמור, אני מחייב את ברזילי גם בהוצאות תיקון החלון, בהתאם לתביעה.

סוף דבר

התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבע בת"א 63447-10-13 יאיר ג'ייסון ברזילי ישלם לתובעת סך של 62,270 ₪. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום המלא בפועל. נוסף על כך ישלם יאיר ברזילי הוצאות בסך 3,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪. סכומים אלו יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום המלא בפועל.

הנתבעים בת"א 63468-10-13 רז עודד וזכריה עודד ישלמו לנתבעת סך של 38,553 ₪ סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום המלא בפועל. נוסף על כך ישלמו רז עודד וזכריה עודד הוצאות בסך 1,500 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪. סכומים אלו יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ב אלול תשע"ו, 15 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.