תא"מ 7681-06-14 דולב ג.כ. ציוד וחומרים לדפוס בע"מ נ' כרכית מאירי בע"מ

לפניי תביעה לתשלום יתרת חוב נטענת בגין התקשרות עסקית בין הצדדים לאספקת ציוד וחומרי גלם לבית דפוס.

התובעת, חברת דולב ציוד וחומרים לדפוס בע"מ (להלן: "התובעת"), בבעלותו ובניהולו של מר גדי כספי (להלן: "מר כספי"), היא יבואנית ומשווקת חומרים לדפוס וצבעים. הנתבעת, כריכיית מאירי בע"מ (להלן: "הנתבעת"), מפעילה בית דפוס שמנהלה ואחד מבעליה הוא מר יחזקאל מאירי (להלן: "מר מאירי"). בתקופה הרלוונטית לתביעה נהגה הנתבעת להזמין ולרכוש מהתובעת, גלילים למכונת הדפוס שבבעלות הנתבעת (להלן: "הגלילים").

בין הצדדים התבססה פרקטיקה עסקית הייתה כדלקמן: הנתבעת הזמינה מהתובעת גלילים ולאחר שהרכיבה אותם במכונות הדפוס, הייתה משיבה לתובעת את צירי הגלילים המשומשים. לאחר מכן שלחה התובעת את הצירים המשומשים לספק בגרמניה (להלן: "הספק"). הספק בדק את הגלילים ובאלה שנמצאו תקינים, חודש רכיב גומי, והם היו מושבים לתובעת, שהייתה מחזירה אותם לנתבעת. בנוגע לגלילים שהספק מצא פגומים, היה מעביר לתובעת דו"ח פסילות, ולאורו חייבה התובעת את הנתבעת בגין אותם גלילים שנפסלו. התביעה הינה בגין חוב לכאורה שנותרה הנתבעת חייבת בגין רכישותיה, על סך 15,035 ₪, וכן חוב בגין גלילים הנמצאים לכאורה בחזקתה של הנתבעת, והיא מסרבת להשיבם לתובעת, על סך 5,598 ₪.

באשר לטענה בדבר החוב שנותר לנתבעת, טוענת הנתבעת כי נוכח טיפולה הלקוי של התובעת לא ניתן לשייך את החוב הנטען לנתבעת. כך, טוענת הנתבעת, בתקופה הרלוונטית העניקה התובעת שירותיה לבתי דפוס נוספים ונהגה לשלוח לספק גלילים השייכים למספר בתי דפוס. לטענת הנתבעת, אין בחשבוניות כל ראיה לכך שהגלילים המפורטים בה אכן שייכים לנתבעת ולא לבית דפוס אחר. לטענת הנתבעת, על פי דוחות הספק אף עולה מפורשות כי התובעת שייכה לנתבעת גלילים שאינם שייכים לה. הראיות לכך, לשיטת הנתבעת, הן שתיים: האחת, מספר הגלילים שהעבירה הנתבעת לתובעת אינו תואם למספר הגלילים בדו"ח של הספק. השנייה, על פי דו"ח הספק, מספר גלילים ששויכו לנתבעת, מסוג SORS (להלן: "SORS"), אינם מתאימים כלל לסוג מכונות הדפוס מסוג SM102 (להלן: "SM102") שברשותה.

באשר לטענת התובעת לגלילים הנמצאים ברשותה של הנתבעת, טוענת הנתבעת כי התובעת לא הביאה כל ראיה ממשית לכך.

הנתבעת מעלה גם טענת קיזוז, ולפיה במהלך ההתקשרות עם התובעת, קיבלה הנתבעת הנחה קבועה בשיעור 25%, אולם בפועל נמנעה ממנה הנחה זו בסכום 1,500 ₪. סכום זה טוענת הנתבעת, הינו למעשה חוב של התובעת כלפי הנתבעת, שאותו יש לקזז מסכום התביעה.

דיון והכרעה

בראשית הדברים אציין כבר, כי אין בידי לקבל את טענת התובעת, כאילו הנתבעת סירבה לכאורה להשיב לתובעת גלילים שבבעלותה. הראיה היחידה עליה ביססה התובעת טענתה זו, הינה מסמך שאינו נושא את שמה של התובעת, לא מצוין בו תאריך, אין הוא חתום ולא ברור באלו נסיבות נכתב. מדובר בדף עליו מצוינת יתרת חוב לכאורה של הנתבעת בגין גלילים הנמצאים לכאורה ברשותה, ותו לא. ברי כי מסמך זה אינו מהווה רשומה מוסדית כקבוע בסעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), וכי התובעת לא נהנית מחזקות אמיתות התוכן המפורטות בסעיף זה. מכאן, כל הנותר כתמיכה בטענתה זו של התובעת הינה עדותו של מר כספי, וזאת אל מול גרסת התובעת הכופרת בטענה. סעיף 54(3) לפקודת הראיות קובע כי החלטה של בית המשפט, הנסמכת על עדות יחידה של בעל עניין בתיק, דורשת נימוק מיוחד. נימוק כזה לא מצאתי. אשר על כן, כאמור, טענה זו נדחית.

באשר לטענת התובעת בדבר יתרת החוב שנותרה לנתבעת, אציין תחילה כי מר מאירי הודה בחקירתו הנגדית כי על פי חישוב שעשה, הנתבעת אכן חייבת לתובעת לכל היותר סכום של 1,500 ₪ (עמ' 18 ש' 27 לפרוטוקול).

כמו כן, הבסיס הראייתי, עליו נשענת התביעה, הינו אסופת חשבוניות אשר לטענת התובעת לא שולמו על ידי הנתבעת. מר מאירי אישר בעדותו לפני, כי מלבד חשבונית אחת, שמספרה מסתיים בספרות 546 בסכום 4,381 ₪, נקלטו יתר החשבוניות על ידי הנתבעת בספריה, והיא אף הגישה אותן לרשויות המס לשם קיזוז מס תשומות וכן לשם הפחתת הוצאות מהכנסותיה (עמ' 14 ש' 19-23). לטעמי, כאשר צד לחוזה משתמש בחשבוניות שהונפקו לו בגין עסקה שבוצעה על מנת לקזז מס תשומות, יש בכך משום הודאה שלו בכך שהעסקה שבבסיס החשבונית התקיימה בפועל, וכי פרטי החשבונית נכונים, וראו לעניין זה סעיפים 38 ו-41 לחוק מסע ערך מוסף, תשל"ה – 1975. כל פרשנות אחרת להגשת החשבוניות לרשויות המס עלולה להביא לתוצאה בלתי רצויה, של הפחתה שלא כדין של הוצאות עסקיות. למסקנה זו ניתן להגיע גם בהיקש מן הדוקטרינה של השתק שיפוטי, כפי שציין כב' השופט דנציגר בע"א 8430/06 שבתאי נ' ספני (2008):

"ייתכן כי ניתן ללמוד מהלכות אלה, על דרך אנלוגיה, כי במצב דברים אשר בו מקבל פלוני, על בסיס טענות עובדתיות מסויימות שאותן טען, פטור ממס בהתאם לחוק, מנוע הוא מלטעון טענות עובדתיות הפוכות בהליך משפטי, וכי מצב דברים כאמור עולה כדי השתק שיפוטי."

בענייננו, הפטור ממס הוא האפשרות לנכות מס תשומות, והטענות העובדתיות האמורות הן הגשת החשבונית כהוצאה שהוצאה בייצור הכנסה. אני סבור שמשעה שהוגשו חשבוניות אלה, ושנוכה מס התשומות בגינן, אין הנתבעת רשאית להעלות טענות ביחס לחיוב בטרם שילמה את תמורת החשבוניות במלואן.