1.בפניי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו עקב תאונת דרכים. המחלוקת העיקרית היא האם צודקת הנתבעת 2 בטענתה כי הפוליסה שהנפיקה אינה מכסה את התאונה.
2.ביום 8.2.2015 הגיש התובע את התביעה הנוכחית, נגד מר אליהו תרדיון, שצוין כנתבע 1, והנתבעת 2 ("הנתבעת"). בכתב התביעה נטען כי ביום 5.7.2015 נפגע רכב התובע, מונית שירות, על ידי רכב בו נהג מר תרדיון, כי התאונה הייתה באשמתו של מר תרדיון, וכי הנתבעת ביטחה את הרכב בו נהג מר תרדיון בביטוח צד ג'. ביום 24.2.2016 הגישה הנתבעת כתב הגנה, בו הודתה כי היא מבטחת את הרכב שפגע ברכב התובע, אולם טענה כי אין כיסוי ביטוחי לתביעה, בשל כך שבזמן התאונה היה מר תרדיון בשלילה.
3.ביום 30.3.2016 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה, בה נטען כי על פי מידע שהגיע לידו נהג ברכב במועד התאונה אדם אחר, ולא מר תרדיון. על אף התנגדותו של בא כוח הנתבעת, התקבלה הבקשה והוגש כתב תביעה מתוקן, בו תחת מר תרדיון נתבע הנתבע 1, מר יואחנון, שבמועד התאונה עבד בחברה השייכת למר תרדיון. הנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה, וביום 25.10.2016 ניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה. הנתבעת עומדת על טענתה כי מי שנהג ברכב הוא מר תרדיון, ולא מר יואחנון.
4.בדיון שהתקיים ביום 13.12.2016 התייצב לעדות מר אשר דרעי, מי שנהג ברכב התובע במועד התאונה. בא כוח התובע ציין בפתח הדיון, כי הוא הזמין לשם מתן עדות את מר תרדיון ואת מר יואחנון, הנמצאים מחוץ לאולם בית המשפט, וכי מר דרעי לא ראה אותם. לאחר שמר דרעי העיד ונחקר בחקירה נגדית, נכנס לאולם מר תרדיון ומר דרעי התבקש לומר האם זהו הנהג שנהג ברכב שפגע בו. מר דרעי השיב בהיסוס כי עבר הרבה זמן וכי אם ייכנס האדם השני הוא יוכל לומר מי מהם נהג. לאחר שגם מר יואחנון נכנס לאולם אמר מר דרעי שהוא חושב שמר תרדיון נהג ברכב. בנקודה זו שלף מר יואחנון את תעודת הזהות שלו והראה אותה למר דרעי, ואז ציין מר דרעי כי ייתכן שטעה מכיוון שלנהג לא היה זקן.
5.בא כוח הנתבעת התנגד לכך שמר תרדיון ומר יואחנון יעידו, אולם התנגדותו נדחתה בהחלטה שניתנה במעמד הדיון. מר תרדיון טען בעדותו כי הוא לא נהג ברכב, ומר יואחנון אישר שהוא נהג ברכב במועד התאונה. לאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.
6.אין חולק שמר תרדיון היה בשלילה במועד התאונה. המחלוקת היא האם הוא נהג ברכב, או מר יואחנון. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, השתכנעתי ברף ההסתברותי הרלוונטי כי מי שנהג ברכב היה מר יואחנון, ולא מר תרדיון. זאת, על אף הזיהוי הראשוני של מר דרעי את מר תרדיון כמי שנהג ברכב. עמדתי זו מבוססת על ארבעה אדנים: ראשית, למיטב התרשמותי מר דרעי היה מהוסס מאוד בזיהויו של מר תרדיון, וניכר היה כי הוא אינו בטוח בתשובתו עוד לפני שיכול היה להבין כי הזיהוי אינו משרת את התובע; שנית, כאשר תיאר מר דרעי בחקירתו את מאפייניו של הנהג ברכב שפגע בו, עוד לפני "מסדר הזיהוי" שנערך באולם, הוא אמר שהגובה של הנהג דומה לזה של אדם שנכח באולם. מאפיין זה מתאים יותר למר יואחנון מאשר למר תרדיון; שלישית, והוא עיקר – מר יואחנון הציג את תעודת הזהות שלו, אשר הונפקה ארבעה חודשים לאחר התאונה. בתמונה ניתן לראות כי בניגוד להופעתו החיצונית של מר יואחנון היום, המתאפיינת בזקן ובבלורית מוקפדת, הרי שבמועד שבו צולמה התמונה היה מר יואחנון מגולח וללא בלורית. יכול אני להעיד על עצמי, לאחר שחזיתי במר יואחנון ובתמונה בתעודת הזהות שלו, כי הייתי מתקשה לזהות אותו כמי שמצולם בתמונה. אוסיף, כי מר תרדיון מגולח וללא בלורית, עובדה שניתן להניח שתרמה לזיהוי השגוי. רביעית, עדותו של מר יואחנון הייתה אמינה, וניכר כי הוא זוכר טוב למדי את פרטי התאונה.
בהקשר זה אעיר, כי היו הבדלים מסוימים בין גרסתו של מר יואחנון לגרסתו של מר דרעי לנסיבות התרחשותה של התאונה. מר דרעי מיקם אותה במרחק של כעשרים מטרים מהנקודה בה מיקם אותה מר יואחנון. התרשמותי היא כי מר יואחנון צודק בנקודה זו, ואף בא כוח התובע הסכים לכך. מכל מקום, בהתחשב בזמן שעבר ובמרחק הקצר, אין בסתירה זו כדי להשפיע על מהימנותו של מי מהם. הוא הדין לעניין ההבדלים המינוריים בקשר לשאלה איזה פרטים נמסרו למר דרעי מיד לאחר התאונה.
7.בא כוח הנתבעת הצביע על כך שהפרטים שנמסרו לנהג התובע היו אלו של מר תרדיון, ולא של מר יואחנון. לטענתו, בדרך כלל כאשר מתרחשת תאונה נמסרים פרטי הנהג, ולא רק פרטי בעל הרכב. איני סבור שיש בטענה זו כדי להטות את הכף. מר דרעי העיד, ועדותו הייתה מהימנה בעיניי, כי לאחר התאונה הוא הסתפק ברישום מספר הרכב והפרטים המופיעים ברישיון הרכב ואפילו לא ביקש את פרטי הביטוח. מר דרעי ציין, כי התאונה הקודמת בה היה מעורב הייתה כחמש עשרה שנים קודם לכך, כך שאין לו ניסיון רב בעניין זה. עדותו של מר דרעי נתמכה, ביסודה, בעדותו של מר יואחנון. כאמור, היה הבדל מסוים בין הגרסאות שלהם בשאלה אלו פרטים בדיוק נמסרו מיד לאחר התאונה, אולם מדובר בפרטים שאינם מהותיים, ובהתחשב בחלוף הזמן ובכך שלא היה מדובר בנתונים שיוחסה להם בזמן אמת חשיבות מרובה, אין לייחס לכך משקל.
8.אין מחלוקת שהרכב שפגע ברכב התובע מכוסה בפוליסה שהנפיקה הנתבעת. הטענה כי נהג ברכב אדם שרישיונו נשלל הינה טענה לתחולתו של חריג, אשר הנטל להוכיחו מוטל על הנתבעת (ראו למשל, ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18 (2006)). לאור האמור לעיל, סבורני כי הנתבעת לא עמדה בנטל זה. לא זו אף זו, אף לו סברתי כי הנטל רובץ לפתחו של התובע, דעתי היא כי הוא עמד בו.
9.בא כוח הנתבעת לא טען בסיכומיו, מכל מקום לא בפה מלא, לסוגיית האחריות לתאונה עצמה, ואין זה ברור אם ניתן לטעון לה בשלב זה לאחר שניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד מר יואחנון. מכל מקום, משעה שאין חולק שרכב התובע נפגע מאחור, ומשלא הוצג טיעון סדור לרשלנות תורמת של נהג התובע, יש להכיר באחריותו המלאה של מר יואחנון לתאונה.
10.בא כוח הנתבעת טען בסיכומיו, כי ניהול התביעה נגד הנתבעת לוקה בחוסר תום לב, שעה שהתובע אוחז בפסק דין נגד הנתבע 1 אולם לא פעל לממשו. לטענתו, מדובר בניסיון לא ראוי של התובע להגיע ל"כיס עמוק", הוא כיסה של הנתבעת. לא מצאתי כל ממש בטענה זו. בחתירה ל"כיס עמוק", בפני עצמה, אין כל פסול, ובלבד שקיימת עילת תביעה טובה נגד אותו "כיס עמוק". אך טבעי הוא שתובע יעדיף פסק דין נגד חברת ביטוח, מאשר לרדוף בהוצאה לפועל אחרי המזיק, שעה שמדובר באדם מן היישוב. החוק מכיר בעילת תביעה ישירה בין הניזוק לבין חברת הביטוח של המזיק (סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981), ואין כל פסול בכך שמי שמחזיק פסק דין נגד המזיק אינו ממהר להוצאה לפועל אלא מנסה להשיג פסק דין גם נגד חברת הביטוח של המזיק.
11.אשר על כן, התביעה מתקבלת. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובע סך של 5,710 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 22.5.2016; סך של 375 ש"ח בגין אגרת משפט; את שכר עד התובע שנפסק בדיון; ושכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ש"ח. בנוסף, תשלם הנתבעת לנתבע 1 ולמר תרדיון שכר עדות בסך 500 ש"ח לכל אחד. למען הסר ספק, פסק דין זה בא תחת פסק הדין מיום 25.10.2016.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.