תא"ק
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
1047-12-14
21/05/2015
|
בפני השופטת:
דורית קוברסקי
|
| - נגד - |
התובעת:
יורם זילברמן סוכנות לבטוח נ.ש.ר. (2000) בע"מ
|
הנתבעים:
1. שמואל שטיין
2. ש. שטיין סוכנות לביטוח חיים (2006) בע"מ
|
| פסק דין |
עובדות
1. בין המשיבה, סוכנות ביטוח (להלן: "התובעת") לבין המבקש 1 שמואל שטיין (להלן: "שטיין"), אשר פעל באמצעות המבקשת 2 (להלן: "הנתבעים") התקיים שיתוף פעולה עסקי במשך תקופה ממושכת (בין השנים 06'-85') בתחום הביטוח הפנסיוני. במסגרת פעילות זו ניסו הצדדים בסוף שנות התשעים להקים מיזם משותף לשיווק ומכירת פוליסות ביטוח באמצעות טלמרקטינג, ניסיון שכשל ונגנז בשנת 2001. אין מחלוקת כי בגין מיזם זה נותרו הנתבעים חייבים סך של 1,592,000 ₪ לתובעת (להלן: "החוב").
2. שטיין הגיש בבית המשפט המחוזי (ת.א 11476-12-13) תביעה למתן סעד הצהרתי בדבר שיתוף הפעולה העסקי/השותפות בין הצדדים, וזכאותו לקבלת תגמולים ועמלות במשך שבע השנים שקדמו להגשת התביעה. בנוסף לכך שטיין עתר גם למתן חשבונות באותה התביעה. התביעה לסעד הצהרתי נדחתה בשל אי הפקדת ערובה, והתביעה למתן חשבונות נדחתה על הסף מחמת התיישנות (החלטת כב' ש' מאיר יפרח מיום 18.12.04).
3. התובעת מבססת את התביעה על סעיף 9 להסכם שיתוף הפעולה האחרון שנחתם בין הצדדים ביום 28.9.06 (להלן: "ההסכם האחרון") בו נקבע:
" א. ....
ב. סוכן הביטוח מאשר במעמד חתימת הסכם זה, כי עומד לחובתו חוב אצל החברה שנצבר בשנות עבודה קודמות בסכום העולה כדי 1,592,000 ₪ למועד חתימת הסכם זה.
ג. סוכן הביטוח מצהיר ומאשר כי החברה זכאית ורשאית לגבות את החוב כולו ו/או חלקו בין מתוך התקבולים המגיעים לו על פי הסכם זה או אחרים, בכל דרך נפרדת לרבות הליכים משפטיים והכל לפי ראות עיניה, ואין בחתימת הסכם זה כדי לשמש ויתור על זכות/ טענה העומדת לחברה."
לשיטתה, התביעה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר היות ומדובר בסכום קצוב מכח הסכם.
4. במסגרת בקשת הרשות להגן, שטיין הודה בקיומו של החוב (סעיף 18 לבקשה), אך טען כי יש לקזזו מהעמלות להן הוא זכאי בגין פעילותו עבור התובעת בתחום הביטוח הפנסיוני לפי הנוהג המוסכם בין הצדדים, ואשר מצא את ביטויו בהסכמים שהיו בין הצדדים לאורך השנים (נספחים 4,6 לבקשה), ואף בסעיף 5 להסכם האחרון. על פי הנוהג האמור, חלוקת העמלות בגין מכירת פוליסות ביטוח לחברות ביטוח באמצעות שטיין תעמוד על 60% לתובעת ו-40% לשטיין. התובעת הפסיקה באופן חד צדדי את שיתוף הפעולה עם שטיין בנובמבר 2006 ומאז הפסיקה לשלם לו את העמלות המגיעות לו העומדות על סך 4,000,000 ₪. לפיכך, יש לתת לשטיין רשות להגן על מנת שגם יוכל להגיש תביעה שכנגד בגין ההפרש.
5. בדיון בבקשת הרשות להגן שהתקיים בפני ביום 20.4.15, התובעת ויתרה על חקירתו של שטיין מבלי שהדבר יהווה הסכמה לאמור בתצהירו, והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה.
6. התובעת התנגדה למתן רשות להגן לנתבעים. לשיטתה עצם קיומה של עילת תביעה שכנגד אינה מזכה ברשות להתגונן. טענת ההגנה היחידה העולה מתצהיר שטיין הינה טענת קיזוז, ואין לקבלה מאחר והחיובים אינם נובעים מעסקה אחת וסכום הקיזוז הנטען איננו קצוב. עוד טען ב"כ התובעת שטענת הקיזוז אינה מגובה באסמכתאות כלשהן, ובכל מקרה יש גם לראות בהחלטות שניתנו באשר לסעדים שהתבקשו בבית המשפט המחוזי מניעה להגשת תביעה נגדית מצדו של שטיין.