תא"ק
בית משפט השלום רחובות
|
10844-12-13
30/06/2015
|
בפני הרשם:
איתי רגב
|
| - נגד - |
מבקש:
עות'מאן נסאר
|
משיבה:
אוריג'ין זרעים בע"מ
|
| החלטה |
המשיבה הגישה כנגד המבקש כתב תביעה בסדר דין מקוצר, בו נטען כי המשיבה סיפקה למבקש זרעי אבטיח, כמוסכם ביניהם, אך המבקש לא שילם את תמורת המוצרים ונותר חייב סך כ-135 אלף ₪.
המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן בה טען לכשלון תמורה מלא – וזאת כי בזרעים שרכש נתגלה כשל כך שהזריעה לא הניבה פרי וכי סוכם שיושבו לו ההמחאות שמסר על חשבון הרכישה תוך התחייבות לתקן המעוות בשנה שלאחר מכן. עוד נטען כי המבקש פוצה מחברת הביטוח בגין נזקיו, ביחס לאחת החלקות (שרק היא בוטחה).
עוד יצוין, כי בחודש אוקטובר 2014 ניתן כנגד המבקש פסק דין, לאחר שזה לא התייצב לדיון שנקבע בבקשה שהגיש למתן רשות להתגונן בפני התביעה, ופסק הדין בוטל כחודשיים לאחר מכן.
בדיון שהתקיים בפני ביום 16.6.15 נחקר המבקש על תצהירו.
בדיון הוחלט שלא להורות על העברת הדיון לבית משפט השלום במחוז חיפה, כפי שביקש המבקש, אך נקבע כי בית המשפט יוכל לשקול אם לשנות את החלטתו לאחר הדיון ולאחר שיישמעו המבקש וסיכומי ב"כ הצדדים.
עוד נקבע כי החלטת בית המשפט תתיחס בכפיפה אחת לבקשה למחיקת כותרת ולבקשה למתן רשות להתגונן.
ב"כ המבקש טען בסיכומיו כי התביעה אינה ראויה להתברר בסכום קצוב, בהעדר מסמך בכתב כדרישת התקנות. עוד נטען כי המבקש העלה טענות כבדות משקל המלמדות על כשלון תמורה מלא, ומשכך – יש ליתן לו רשות להתגונן בפני התביעה. ב"כ המבקש אישר כי המסמכים שצורפו לבקשת הרשות להתגונן אכן הוצאו על שם בנו של המבקש, והסביר כי זה נעשה משום שהבן הוא שמחזיק בתעודת חקלאי ומשכך נעשה הביטוח על שמו.
ב"כ המשיבה טענה, מנגד, כי לא הוצגה ולו ראשית ראיה להגנה דחוקה המצדיקה מתן רשות להתגונן. לא הוצגו ראיות לפגמים בזרעים שסופקו, ולא הוצגו ראיות לכך שהוא המגדל שקיבל פיצוי (על חוות הדעת השמאית צוין שם של אחר.
דיון
לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):
"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "
זאת ועוד. הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:
"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).