תא"ק 21473-10-15 החברה לפיתוח עכו העתיקה בע"מ נ' עבד אלרחמן

בעניין: בקשה לסילוק על הסף ובקשת רשות להתגונן 

1.ביום 10.10.15 הגישה החברה לפיתוח עכו העתיקה בע"מ (להלן: "התובעת") תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבע ע"ס 43,049 ₪, בגין דירה הנמצאת בעכו העתיקה 10/41 הידועה כגוש 18010 לא מוסדר כחלק מחלקה 40+41 (להלן: "הדירה"). הנתבע הינו חוכר המתגורר בחו"ל, אשר ייפה את כוחו של אחיו מר סמיר מוחמד עבד אל רחמן , לחתום על הסכם החכירה מיום 24.3.09 ( להלן: "ההסכם").

נטען כי במהלך שנת 2011 התגלו נזילות מהגג שהוצמד לדירת הנתבע בהתאם להסכם ונגרמו נזקים לשכנים מתחתיו. לטענת התובעת, היות והנתבע לא פעל לתיקון הגג, התובעת ראתה חובה למזער נזקים כיוון שבבניין מתגוררים דיירים מוגנים שנכסיהם בבעלות הנתבעת , ולכן פעלה בעצמה לתיקון הגג. התובעת מדגישה כי חרף פניות חוזרות ונשנות מצידה, טרם שילם הנתבע בגין תיקון הגג. לתביעה צורפו, בין היתר, העתק מההסכם, אסמכתא לתשלום לקבלן המבצע וכרטסת הנהלת חשבונות.

2.ביום 12.1.16 הגיש הנתבע בקשה לסילוק על הסף או לחילופין בקשת רשות להתגונן. במסגרת הבקשה, נטען כי בית המשפט משולל סמכות לדון בתביעה, כיוון שכל עניינה הוא סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף, בנוגע לאחזקתו התקינה וניהולו של הרכוש המשותף ולכן, התביעה מצויה בסמכותו הייחודית של המפקח על הבתים המשותפים מכוח סעיף 72 (א) לחוק המקרקעין (להלן: "החוק").

לטענת הנתבע, טענות התובעת נוגעות לסירובו להשתתף בהוצאות הדרושות לתיקון גג הבינין, המהווה רכוש משותף בבניין בו הוא מתגורר. נטען כי ענייניים אלה נופלים בגדרו של סעיף 58 לחוק, המסדיר את עניין הזכויות והחובות של בעלי הדירות בבניין המשותף.

לגופו של עניין, ביחס למתן רשות להתגונן, טוען התובע כי ביום 15.11.81 חתם על חוזה בינו לבין עמידר למטרת שכירות מוגנת בנכס. ביום 19.1.03 הועבר ניהול הדירה מעמידר לניהול התובעת. במסגרת העברת הניהול לידי התובעת, קיבלה התובעת חדר פנוי בתוך דירת הנתבע בשטח של 10.64 מ"ר. בתאריך 10.5.06 רכש הנתבע את הזכויות בחדר הפנוי בדיירות מוגנת בעלות של 20,000 ₪.

לטענת הנתבע, בטרם רכישת הדירה מהתובעת ביום 24.3.09, בשנת 2007 , ביצעה האחרונה שיפוץ כללי בבניין ובנוסף, המקלחת, השירותים והמטבחון בדירת הנתבע נבנו מחדש. בהקשר לכך, הנתבע מצרף מכתב מהתובעת מיום 1.2.05 בו התבקש למסור לה את המפתח לצורך התחלת העבודה. נטען כי לאחר השיפוץ ע"י התובעת, התגלו סדקים ונזילות בגג שדלפו לדירת הנתבע. בעקבות כך, פנה הנתבע לתובעת בבקשה לתיקון הגג, כאשר ביום 13.5.07 נשלח מכתב מטעמו לתובעת, בו ישנן השגות באשר לעלות המחירים ולעלות השתתפותו בהסרת הסכנה ולאופן ביצוע העבודות. בהמשך, מהנדס מטעם התובעת ביקר בדירה ובדק את העבודה שבוצעה והבטיח, לטענת הנתבע , שיקבל חשבון מעודכן בהתאם לעבודה שבוצעה בפועל.

הנתבע מוסיף וטוען כי לאחר התדיינות ארוכה הוא שילם את חלקו בשיפוץ הראשון של הדירה, שנעשה לפני רכישתה. כעבור שנתיים מהרכישה, פנה הנתבע שוב לתובעת בטענה כי הבעיה העיקרית לא נפתרה וכי חודרים מים לדירתו מהתקרה שהגיעו לדירת השכנים שמתחתיו, תוך גרימת נזקים רבים. לטענת הנתבע, חדירת המים נגרמה בשל עבודת איטום לקויה ולא מקצועית, כאשר הנתבע מפרט מהם הליקויים המקצועיים שהתבצעו בשיפוץ הראשון. עוד צוין כי הנתבע עדכן פעמיים את התובעת על המחדל הנ"ל מיד עם סיום השיפוץ. נטען כי בתגובה, בכל פעם התובעת הייתה מתקנת את הדליפה, אך לא פותרת את הבעיה מהשורש.

עוד נטען, כי טענת התובעת לפיה השיפוץ נעשה לפני שנת 2004, מנוגדת למכתבה מיום 1.2.05 וכפי שהתובעת מודה בסעיף 2 למכתבה "יתכנו הרבה דברים העלולים לפגום באטימות היריעות...". בנוסף, בסעיף 4 למכתבה, התובעת מודה כי הטיח החיצוני על בסיס סיד מתקלף ובוצע כניסיון שנכשל . עוד נטען כי בעת רכישת הדירה ע"י הנתבע, הטיח כבר היה במצב של התקלפויות והתפוררויות .